כשאיש צעיר עובר לגור בבית של סבו וסבתו המנוחים, ומתייחס באהבה לסיפורם כדי שמורשתם לא תישכח, אין זה מחזה שכיח.רותם גיא,
מעצב פנים בתחילת דרכו, ירש בית סוכנות ישן של משפחתו במושב פורת שבשרון. בניגוד לפיתוי שעומד בפני העוסקים בעיצוב ובתכנון אדריכלי (גיא גם יקבל בקרוב תואר הנדסאי אדריכלות) למחוק את הישן ולפצוח במפגן יכולות - הוא חיפש את הדרך שתשלב ישן בחדש, כך שהבית ימשיך לשאת את זכרם של גליה ורחמים חג'ג', סבא וסבתא שלו.
וכך, מי שבא לבקר כאן ומטפס בשלוש המדרגות אל מרפסת המבואה, רואה על העמוד מימינו שלט זכוכית שעליו הדפיס גיא את תמונתם של בעלי הבית המקוריים ומעט מסיפורם. וזו רק ההתחלה של הסיפור.
השלט שקבע בכניסה לבית לזכרם (צילום: רוסלן אוטבייב)
שנתיים אחרי קום המדינה נולד מושב פורת, שאותו איכלסה תנועת "הפועל המזרחי" בעולים שזה עתה הגיעו מחבל גריאן בלוב, וכולם משתי חמולות: חג'ג' וחזן. בלוב הם התגוררו במערות שנחצבו באדמת הטין, וכעת מצאו עצמם רחמים וגליה חג'ג' בבית קטן שהסוכנות היהודית נתנה להם ב־1951. "אנשים שאבותיהם ואבות אבותיהם שכנו במערות החצובות במעבה האדמה מצאו עצמם יושבים בבתים אדומי גגות, מצוידים בברזי מים ובשאר האביזרים של המאה ה־20. הקימו להם לולים, רפתות, מחרשות. אפילו מדריכות לכלכלת בית באו ללמד ולהדריך את הנשים כיצד לחיות על פני הקרקע", מצא גיא ציטוט של סבו, שהפך כאן מסוחר לחקלאי, וגם כיהן כמזכיר הראשון של המושב – תפקיד שמילא במשך כ־30 שנה.
גלויה מחבל גריאן בלוב, שממנו הגיעו כל תושבי המושב (צילום מתוך האלבום המשפחתי)
בתי הסוכנות היו קטנים ופשוטים: מלבן ובו שני חדרים. האחד היה מטבח ופינת ישיבה, והשני חדר שינה להורים וילדיהם גם יחד (רחמים וגליה חג'ג' עלו עם חמישה ילדים, וכאן נולדו להם עוד ארבעה). התנאים היו דלים ובסיסיים, מצד אחד; מצד שני, היה בית והייתה גם אפשרות להגדילו לפי צרכי המשפחה במרוצת השנים.
בוורוד מסומן שטח הבית המקורי: שני חדרים לשבע נפשות. החלקים שנוספו עם השנים נבנו במענה לצרכים, ללא חשיבה תכנונית או אסתטית (צילום: רותם גיא Workshop)
ואכן, הבית התרחב בחדר ועוד חדר. בין השאר נבנתה גם מרפסת כניסה, שחציה פתוח, וחציה הסגור שימש כחדר התפירה של סבתא גליה. שם היה מרכז חלוקת צמר לנשות המושב, שארגו בנוליהן שטיחים בסגנון לובי מסורתי בעבור מפעל "משכית", בניהולה של רות דיין (לאחר השיפוץ, הפכה המרפסת לחדר העבודה של גיא, כששולחן התפירה ניצב במקומו המקורי).
רחמים חג'ג' (מימין) ורות דיין בוחנים שטיח שנארג עבור מפעל ''משכית'' (צילום: מרכז תיעוד תל מונד)
חדר התפירה של הסבתא הפך לחדר העבודה של הנכד. שולחן התפירה מצא את מקומו מחדש (צילום: יואב פלד, Peled studios)
סבתא הלכה לעולמה והבית עמד שומם במשך כמה שנים. גיא, שגדל באחד החדרים שנוספו עם השנים (אותו חדר שהוא מייעד לילדיו), סיים את לימודיו במכון הטכנולוגי חולון (HIT) והחליט לחזור לבית ילדותו ולהתגורר בחלקה המשפחתית, לצד בית הוריו ואחיו. מלאכת התכנון והשיפוץ נמשכה כחצי שנה. "זאת הייתה משימה לא קלה", הוא מספר, "כי רציתי לשמר את הערך ההיסטורי, התוכני והסמלי של הבית, וזה הצריך ממני פעולות רגישות. נעזרתי בזיכרונותיי כילד".
השטח המשופץ כולל את שני חדרי הבית המקורי, חדר רחצה קטנטן, חדר ילדותו של גיא, וחדר נוסף ששימש את סבתא בערוב ימיה. "כל חלק חדש נבנה כחלל נפרד בלי חשיבה אסתטית, מוגדר בארבעה קירות", אומר גיא, "לכן הדבר הראשון שעשיתי היה שבירת הקירות החוצצים בין החללים", פעולה שחשפה בתקרה וברצפה את סימני ההתרחבות.
ראשית נהרסו הקירות שחצצו בין החדרים (צילום: רותם גיא)
''לפני''. ספריית העמודים הישנה נשארה במקום, הפתח לחלק אחר של הבית נאטם (צילום: רותם גיא)
ספריית העמודים הקלילה בסלון נשארה במקומה, שופצה, והמלבן הפעור במרכזה הוגדל כדי להתאים למסך בן זמננו. "היא הייתה סמל הבית, ואני זוכר את עצמי בילדותי יושב למרגלותיה ומעיין בספרים. סבא היה איש רוח, והיו לו כותרים רבים בעברית ובאיטלקית, ספרי דת, תרבות ואנציקלופדיות". מולה ניצבת ספה מרחוב הרצל בתל אביב, כורסה וכיסא נדנדה שנמצאו ברחוב ושופצו, ושולחן קפה מזכוכית ורגלי ניקל (עוד מזכרת משפחתית משנות ה־70). על הרצפה שטיח ''משכית'' מקורי שנמצא מקופל בארון, כמו חדש. את הקירות עיטר גיא בעבודות ובשרטוטים שלו מתקופת הלימודים. "כך נוצרה שזירה עדינה בין החיים הקודמים בבית לבין החדשים", הוא מסביר.
הפתח למרפסת הורחב, התקרה הוסרה ועל הקירות שרטוטים של גיא (צילום: יואב פלד, Peled studios)
המסדרון הצר שחילק את הבית, ושתקרתו הנמוכה עשויה בטון, הודגש בפס רחב של מרצפות אפורות דמויות פרקט. בכל החדרים התקרות נמוכות, אך בסלון נוצרה תחושת מרחב משום שהתקרה נפתחה והקורות התומכות בגג הרעפים נחשפו. יציאות גדולות נפרצו החוצה - מהסלון למרפסת המקורה ומפינת האוכל לגינה הקדמית.
המסדרון הישן (צילום: רותם גיא)
ו''אחרי''. המסדרון הודגש בפס רחב של אריחים דמויי פרקט (צילום: יואב פלד, Peled studios)
דלת כניסה נוספת לבית נסגרה והנישה משמשת לאחסון בולי עץ (צילום: יואב פלד, Peled studios)
מבט מהסלון למטבח (צילום: יואב פלד, Peled studios)
המטבח חודש כליל, עם מנורות לולים (''טורקיז האוס''), מעין רשת שממסגרת את מכונת הכביסה החשופה ושקעים שיורדים מהתקרה לשימושו של בן הזוג, רוסלן, טבח במקצועו. ארגזי פירות הוסבו למגירות אחסון באי העבודה שבמרכז המטבח. בפינת האוכל הצמודה יש שולחן שנמצא ברחוב ושתי שידות עץ, שגם אותן מצאו, חידשו וצבעו מחדש בלבן ושחור. עליהן הונחו צרור מפתחות ישן שנמצא במחסן וסט משקולות מקורי (ומדויק). קישוטים נוספים הם טלפון חוגה בצבע שנהב וכלי כסף לאתרוג.
חדר השינה, ''לפני''. שימש את הסבא (צילום: רותם גיא)
ואחרי. על הקיר תלוי ציור של אמנית יוצאת אוזבקיסטן, ארץ מולדתו של רוסלן, בן זוגו של גיא (צילום: יואב פלד, Peled studios)
בחדר השינה נבנתה במת עץ למזרן, ועל הקיר הדביקו בני הזוג לוחות שעם (''אלוני''), כגב מיטה שמקיף ועוטף אותה משלושה צדדים. מנורות הקריאה היו פעם צינורות אינסטלציה, ואת שידות הצד בנו בעצמם. על הקיר תלוי ציור של אמנית יוצאת אוזבקיסטן, ארץ מולדתו של רוסלן.
חדר הרחצה שופץ כליל ועוצב בשחור-לבן (צילום: יואב פלד, Peled studios)
גם את הגינה מחדשים השניים אט אט: סככת גפנים נבנתה בחזית הבית, ובצדו גינת ירק ותבלינים, ולול תרנגולות חופש.
תרנגולות חופש בגינה (צילום: רוסלן אוטבייב)
וסוכת גפנים (צילום: רוסלן אוטבייב)
