מיהם האנשים שגרים במגדלים החדשים שצצים בתל אביב? לעתים קרובות אני נוסעת דרך רחוב רמז, שבו אוכלס לפני כשנה מגדל נאה, שאף זכה בפרס על התכנון. מה חבל שבשעות הערב הוא כמעט בלתי נראה: הקומות הבודדות שמוארות בו (שתיים, לפעמים שלוש) כאילו מרחפות באוויר, חושך תחתיהן, חושך מעליהן. מולו כבר נבנה במהירות "מגדל הגימנסיה", ואני תוהה אם גם הוא יהיה חור שחור כמו אחיו לשכונה. בלוחות המכירה, אגב, מוצעת אחת הדירות במגדל רמז - קומה שלמה, 375 מ"ר עם נוף לים - תמורת 21 מיליון שקל. אז זאת התשובה לשאלה שהופיעה למעלה: במגדלים האלה גרים אנשים עשירים מאוד.

והתשובה היותר מדויקת: במגדלים האלה גרים אנשים עשירים מאוד, שלא גרים במגדלים האלה.

רק קצת.

גרים בתל אביב, אבל רק לפעמים. רוטשילד 30, 4 במארס (צילום: סיוון אלירזי)
גרים בתל אביב, אבל רק לפעמים. רוטשילד 30, 4 במארס (צילום: סיוון אלירזי)

בכל זאת החלטנו לבדוק: אולי יושבי המגדלים החדשים כן חיים בינינו? שלחנו את הצלמת סיוון אלירזי לתעד בשעות החשיכה ארבעה מגדלי פאר חדשים בעיר, וביקשנו שחזור אליהם בשלושה ערבים שונים. הצילומים מראים: מגדל פרישמן-דיזנגוף חשוך רוב רובו; כך גם המגדלים החדשים בשדרות רוטשילד, שנדמים כרמזורים - פעם מוארות קומות מסוימות, פעם אחרות, ולפעים אפילו מגדלי המשרדים הצמודים אליהם מוארים יותר. אבל שם לא גרים, אלא עובדים לתוך הלילה. אגב, במגדל ברוטשילד 1, ממש על הכניסה לנווה צדק, מוצעת למכירה דירה ב-44 מיליון שקל. הכי רחוק שיש ממצוקת הדיור בישראל.

רוטשילד 1, 4 במארס. מגדל המשרדים שמאחוריו מואר לא פחות (צילום: סיוון אלירזי)
רוטשילד 1, 4 במארס. מגדל המשרדים שמאחוריו מואר לא פחות (צילום: סיוון אלירזי)

הדיון על המגדלים והשפעתם על העיר מתמשך כבר שנים. יש כאלה שחושבים שהם הופכים את קו הרקיע של תל אביב למעניין יותר, יש כאלה שמוחים על הפגיעה בקנה המידה האנושי והנעים של הרחובות. יש מי שמברכים על התוספות החדשות, שלעתים מלוות בשיפוץ של בתים ישנים בצדדים, יש שמקללים את שנות הבנייה הרועשות והמאובקות. יש שדורשים לחייב את היזמים בנתח מסוים של דירות בנות השגה בבניין - כמו שהוחלט בניו יורק, למשל - ויש שטוענים שזו דרישה לא ריאלית, ושמאז ומתמיד חיו אנשים עשירים במגדלי שן בערים הגדולות, במנותק ממצבם של האזרחים סביב. מצד אחד המגדלים מכניסים לא מעט כסף לקופת העירייה (מסים שונים וארנונה גבוהה), ומצד שני - מה התושבים מקבלים מהמסים האלה בחזרה?

דבר אחד כבר ברור: ה"מרחבים הציבוריים" שהיזמים נדרשים לספק, בתמורה לאחוזי בנייה מופלגים, שוממים בדרך כלל מאדם, כך כבר בדקנו וכתבנו. זה בוודאי לא תגמול מספק לתושבי השכונה.

מגדל רמז, 30 במארס (צילום: סיוון אלירזי)
מגדל רמז, 30 במארס (צילום: סיוון אלירזי)

לא מעט מגדלים כאלה נבנו כאן בשנים האחרונות, וכבר אושרו לבנייה עוד רבים, 15 (!) מהם על קו החוף, מנתקים את העיר מהים. האם מקבלי ההחלטות, שמאשרים תוכנית אחר תוכנית, רואים לנגד עיניהם את טובתם של תושבי העיר, אלה שחיים בה יום יום, שנה שנה? מה בסופו של דבר תהיה השפעתם של החורים השחורים האלה על מרקם החיים העירוני? מאחר שהמגמה ברורה ונדמה שאין אוזן קשבת או דיון אמיתי בשאלות, נותר רק לחכות ולראות. לונדון, אגב, כבר הייתה שם. היום הרחובות הנחשבים ביותר במרכז הבירה הבריטית, בשכונת צ'לסי למשל, ריקים מאדם. הם קוראים לזה ריצ'יסטאן.