מאת נעמה ריבה
פרסים מועטים מוענקים לסטודנטים לאדריכלות. עד לפני מספר שנים הפרס היחיד שהוענק לבוגרים היה פרס עזריאלי שמוענק לבוגרי כלל בתי הספר. בשנים האחרונות מעניק גם האדריכל אבנר ישר פרס (בסך 20 אלף שקל) ע"ש אביו, האדריכל המנוח יצחק ישר, לבוגר מצטיין במחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. לפני כשבוע הוענק הפרס לאדריכלית הצעירה מאיה שקדי, ובהודעה לעיתונות מצוטט אבנר ישר באומרו: "אני מאמין כי חשוב לפתח בארץ תמיכה של משרדי האדריכלות הפרטיים בסטודנטים לאדריכלות, זאת כדי לקיים קשר בין עולם האדריכלות לבין העולם 'שאחרי הלימודים'". מתברר כי ישר מיישם את דבריו הלכה למעשה, ומקיים קשר הדוק עם סטודנטים: זוכת הפרס, מאיה שקדי, עובדת במשרד שלו.
הפרויקט הזוכה של שקדי, "פאשניסתא", הציע להקים בית ספר לאופנה במטרה לשזור את נווה שאנן הפרומה והמפוררת לתל אביב. בית הספר יורכב משני מתחמים, האחד בשכונה והשני בגן החשמל. אבנר ישר, המעסיק של הסטודנטית הזוכה, העניק לה את הפרס. מלבדו, ישבו בחבר השופטים גם מהנדס העיר ת"א-יפו, האדריכל עודד גבולי, נציג בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי, אדריכל לאונרדו קליכמן, והזוכה בפרס ישר אשתקד, אדריכל ניצן שרון.
האוניברסיטה: ''קהילת האדריכלים קטנה מאוד''
מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה: "הוועדה בחרה שלושה פיינליסטים מתוך 20 בוגרים שהגישו מועמדות, ביניהם האדריכלית מאיה שקדי, העובדת במשרד של אבנר ישר. ההליך כולו נערך תוך כדי גילוי נאות, כאשר חבר השופטים ידעו על הקשר בין אבנר ישר לבין המועמדת. לאחר דיון מעמיק הוחלט לתת את הפרס למאיה שקדי". באוניברסיטה טוענים ש"הליך השיפוט היה ללא רבב, הוא נבחן גם על גורמים מקצועיים בכירים בביה"ס לאדריכלות, שמצאו כי הוא היה שקוף וגלוי, וכי הפרויקט של מאיה ראוי לזכותה בפרס".
האם ועדת השיפוט כתבה פרוטוקול, שממנו יתברר אם כל השופטים חשבו שההליך ראוי? האוניברסיטה טוענת אמנם שיש פרוטוקול כזה, אך היא לא העבירה אותו. אם אבנר ישר הוא המעסיק של מאיה שקדי, מדוע לא נפסל מחבר השופטים? באוניברסיטה לא רואים בכך טעם לפגם: "קהילת האדריכלים היא קהילה קטנה מאוד, ולכן קורה לא פעם שחברי ועדה נמצאים בקשריי עבודה עם מועמדים לפרסים כאלו ואחרים".
קהילת האדריכלים הישראלית מונה כ-8,000 אנשי מקצוע.
הפרויקט של שקדי. שואפת לחבר בין שכונת נווה שאנן לתל אביב, שממנה היא מנותקת, באמצעות הקמת בית ספר לאופנה
גם ועדת השיפוט של פרסי עזריאלי לא פרסמה פרוטוקול
בהתחלת החודש הוענקו פרסי עזריאלי. במקום הראשון זכו מריאן מאירוביץ, בוגרת ויצו חיפה, על פרויקט חשיפת "תשתית המים הטבעית של חיפה" (מנחים: אדריכלים פרופ' הורסיו שוורץ, לירן צ'ציק, צבי קורן, שחף זית) ועמרי שורץ, בוגר הטכניון, על הפרויקט "כלכלת שדה" (מנחים: אדריכלים איתן קימל ויוליה גרינקרוג). במקום השלישי זכו לנה ארבוב מהטכניון על ) "Land(e)form" (מנחים: אדריכלים שמעיה צרפתי, ד"ר דורית פרשטמן ודן איתן) ולירן יהודה שוקרון מאוניברסיטת אריאל על פרויקט "טרה נובה - תפיסת הים תיכוניות כתנאי הכרחי לקיום מרחב אורבני דחוס" (מנחים: אדריכלים פרופ' בני ראובן לוי, יואב לניר, איציק אלחדיף, אודי מנדלסון, דנה אוברזון, ד"ר עדנה לנגנטל).
בתקנון הפרס נכתב, בנוגע לנוהל השיפוט: "חבר ועדת שיפוט לא יהיה נתון בחשש לניגוד עניינים בשיפוט הצעות שהוגשו להענקת הפרס, ולא ישפוט מועמדות לפרס לעבודות סטודנטים שעבדו בהנחייתו באותה שנה שכיהן כחבר הועדה. התעורר חשש לניגוד עניינים בשיפוט הצעות שהוגשו, יתפטר חבר הועדה או יביא את העניין בפני ועדת ההתחרויות, אשר יכריעו בדבר המשך כהונתו בוועדה".
כיו"ר צוות השופטים כיהנה האדריכלית עדה כרמי-מלמד; השופט הבינלאומי היה האדריכל אדוארדו אוריאו; נציג ציבור היה יו"ר המועצה להנדסה ואדריכלות, המהנדס אברהם מונל; ואיתם נציג המועצה להשכלה גבוהה, רוזה אזהרי; נציגת ציבור, ג'ודי אברמוביץ'; נציגי עמותת האדריכלים, ליאור ציונוב ואורי כהן; ונציג קרן עזריאלי, האדריכל משה צור. על פניו, איש מהשופטים לא נמצא בניגוד עניינים, פרט לצור עצמו ששפט פרויקטי סטודנטים של שותפו למשרד, שמעיה צרפתי.
התשובה המתחמקת "קהילת האדריכלים קטנה ואי-אפשר למנוע ניגודי אינטרסים ופרוטקציות" אינה מחוברת למציאות. הקהילה אינה קטנה במיוחד - 8,000 איש מספיקים כדי למצוא את השופטים שלא יימצאו בניגודי אינטרסים - והדרך הטובה ביותר ליצירת שקיפות היא לפרסם פרוטוקולי שיפוט. במקרה של פרסי עזריאלי, אפילו לא הוקראו נימוקים מסודרים. השופטים פשוט החליטו.
צור אומר ל-Xnet, כי מסקנות הדיון נכתבו על נייר אך לא תועדו בצורה מסודרת, וכי הוא לא שמר את סיכומי הדברים. לדבריו, מחצית מהעבודות היו תיאורטיות ומחצית אחרת היו מעשיות. "היה חסר פרויקט שלם שמציג גם מחשבה תיאורטית ושגם יהיה מעשי", הוא מדגיש. הפרויקטים לא הוצגו באופן אנונימי, כך שהשופטים יכלו לדעת במי מדובר, אך צור טוען כי השופטים אינם מכירים את הסטודנטים ושהם גם לא טרחו לבדוק מה הם שמות המנחים. "סומכים עלינו שנשפוט כמו שצריך", הוא מבהיר.
לא צריך פרוטוקול לפרס כזה?
"אני חושב ששיפוט זה דבר אינטימי. יש הרבה שיקולים ודעות, וכשמדברים עליהם בצורה פתוחה הם יותר אמיתיים. אם מתחילים להיזהר אז מתחילים להיות פושרים, ושיפוט אדריכלי צריך להיות חד וחודר. ואולי לא צריך להיות מנומק".
הוא חושב שכתיבת פרוטוקולים מייצרת מהלך של "בחזרה לעתיד", כהגדרתו. "מחליטים ואז כותבים את הנימוקים אחורה", הוא מזהיר. לדעתו של צור, פרס לסטודנטים הוא מצב שונה מתחרות (שגם בהן לא נהוג לפרסם פרוטוקולים, כשמדובר בתחרויות שנערכות בישראל).
העבודה של מריאן מאירוביץ מתוך קטלוג המעומדים לקבלת הפרס
העבודה של עמרי שורץ מתוך קטלוג המעומדים לקבלת הפרס
העבודה של לנה ארבוב מתוך קטלוג המעומדים לקבלת הפרס
מתוך עבודתו של לירן יהודה שוקרון
