המלה אכסניה מעוררת בדרך כלל אסוציאציות לא ממש מפנקות, והיתרון העיקרי שחושבים עליו בהקשר שלה הוא המחיר הנמוך. הנה דוגמה לאכסניה יפנית שמחיר הלינה בה נמוך, אבל יש לה יתרונות שכדאי להכיר ואולי גם לאמץ. אמנם חדר הרחצה הוא משותף, וכל אורח מקבל תא קטן שהמזרן תופס את כל שטחו, אבל המבנה מעוצב באופן מוקפד, שעשוי לגרום גם למי שיכול להרשות לעצמו יותר לרצות ללון בה.
''Koyasan Guest House Kokuu'' פונה בעיקר לצעירים, אבל לא רק אליהם: באתר ''tripadvisor'' ממליצות עליה גם משפחות שהתארחו בה עם ילדים. האכסניה הוקמה על ידי זוג צעיר בכפר קויסאן שבהר קויה, שבו מתגוררים חברי זרם השינגון בבודהיזם היפני. הכפר, שיסד בשנת 816 הנזיר והמשורר קוקאי (Kukai), שוכן בין שמונה פסגות, נראה כאילו הוא נח בתוך פרח לוטוס, והוכרז בידי אונסק''ו כאתר מורשת עולמי.
צפו בסרטון:
ברחוב המבודד שורת בתים נמוכים, ומאחוריו יש יער עתיק, המשרה שלווה. האכסניה בנויה על פי מידות קבועות, הנהוגות במסורת הבנייה היפנית: המבנה מלבני, חד-קומתי ועשוי משלד עץ – לכן אסור לעשן ולהצית אש בתחומיו.
שיטת הלינה - תאים זעירים המאורגנים בשני מפלסים - הופיעה במלונות ביפן בסוף שנות ה-70 של המאה שעברה וזכתה להצלחה. "מלונות הכמוסה" (או הקפסולה) הם תוצר של מהפכה תעשייתית מואצת שחוותה יפן באותה עת, שחלחלה גם לתחום התכנון והאדריכלות. מלונות אלה מתאפיינים במחירים זולים במיוחד ובכללים נוקשים לאורחים, שלא בטוח שיתקבלו ברצון בידי אורחים שאינם יפנים, ואולי זו הסיבה ש"מלונות הכמוסה" לא הצליחו להיקלט גם במערב.
החלל המרכזי הוא מעבר הנמתח לכל אורך הבניין. בחלקו הגדול זהו מסדרון צר, המואר באור טבעי באמצעות שורת חלונות הקבועים בגג המשולש, ומשני צדיו תאי שינה המאורגנים בשתי קומות. בכל תא יש מזרן בודד והוא לבן לגמרי - קירות כמצעים.
השימוש בתאים הוא פשוט: חולצים את הנעליים במסדרון, נכנסים לתא ומתלבטים אם לסגור את דלת העץ הקטנה וללכת לישון לבד – או להשאיר את הדלת פתוחה בתקווה לאינטאקציה עם אורחים אחרים.
מי שמגיע בזוג יכול ללון באחד משלושה תאים שבהם יש מיטה זוגית או מיטת קומתיים, ובהם ניתן גם לעמוד.
בהמשך המסדרון יש כיורים לרחצה, תאי שירותים ומקלחות. בשליש האחרון המסדרון מתרחב ומשתלב בחללים המשותפים לכלל האורחים: בר משקאות שבו גם מוגשות ארוחות בוקר וערב, ספרייה וסלון.
מבחוץ מעטפת המבנה משלבת פח והיא אפורה, אך בפנים שולט הצבע הלבן, שמדגיש את המינימליזם המאפיין את האדריכלות היפנית. הרצפה, הקירות, התקרה, העמודים, המצעים - כולם לבנים. צבע מכניסים פרטים קטנים כמו הכורסאות בסלון, הספרים המסודרים על המדף – וגם האורחים עצמם, שמגיעים מכל העולם.
את המבנה תכנן משרד האדריכלים היפני Alphaville Architects, שבראשו עומדים קנטרו טקגוצ'י (Kentaro Takeguchi) ואסקו יממוטו (Asako Yamamoto), שניהם אדריכלים באמצע שנות ה-40 לחייהם. המשרד מתמחה בבנייה פרטית למגורים, והעבודות שלו מאופיינות בשפה עיצובית מינימלית ובשימוש בצבע לבן בשילוב עץ טבעי. הגיאומטריה הניכרת בעבודתם מזכירה אסתטיקה של קיפולי נייר.
המחירים באכסניה: לילה בתא יחיד - 3,500 ין (116 שקל); תוספת לארוחת בוקר – 600 ין (20 שקל); חדר זוגי – 9,000 ין (300 שקל).
