"רצינו בית חדש שיראה ישן, ושתהיה בו אווירה ירושלמית", מסכמת טלי משורר את הבקשה הבסיסית שהציגה לאדריכליות עינת איכהולץ-פורת ותמר ענתבי-רוטמן.
טלי היא יועצת ארגונית ובן זוגה, ד"ר (לביולוגיה) ערן משורר, הם הורים לשלושה ילדים, בני 13, 12 וחמש. מ-92' הם גרים יחד בדירות שכורות: "לא ידענו אף פעם איפה אנחנו רוצים לגור ולכן תקופת השכירות התארכה. אני במקור מיישוב כפרי בגליל, ובירושלים גרנו במקומות הכי כיפיים – במושבה הגרמנית ובעין כרם, בבית עם גינה ענקית. רצינו לשמור על התחושה".
אחותה של טלי התגוררה בנווה אילן, וכשסיפרה לבני הזוג שנבנית במושב שכונת הרחבה, נפל הפור לקנות שם בית. ב-2008 חברו לצמד האדריכליות ויצאו למסע ארוך של תכנון ובנייה. אל הבית נכנסו אחרי ארבע שנים, ומבחינתם הוא עדיין מתעצב: "אנחנו בתהליך. אין עדיין פרגולות וגם חדרי הילדים לא גמורים, כי זה בדיוק גיל שבו הם משתנים". הדברים יתגבשו סופית כשהמשפחה תחזור מבוסטון, שם הם שוהים למשך סמסטר.
שטח הבית 250 מטרים רבועים והוא בנוי על מגרש של חצי דונם, במורד ההר. כשנוסעים לקראתו ברחוב הוא כמעט ואינו נראה. "המגרש שהמשפחה בחרה ממוקם בשורה האחרונה של השכונה, מול מרחבי הנוף, הטרסות של הרי יהודה וחורבה קדומה", מסבירות האדריכליות. יופיו של הנוף ורצונם של בני הבית להימנע מקירות תומכים הביא להחלטה לבנות אותו בירידה ממפלס הרחוב. "החלטנו להימנע ככל האפשר מפגיעה בסביבה", אומרת טלי.
חתך הבית (תכנון: איכהולץ ענתבי אדריכלים)
כשהגיעו לשלב הבנייה ראו שרוב הבתים שהוקמו בינתיים ברחוב בולטים לגובה של קומה אחת, אך החליטו להיצמד לתוכנית המקורית. הדבר היחיד שנראה מבחוץ הוא המעלית שנבנתה (בעיקר לטובת הסבים והסבתות). כדי למקסם את ההשתלבות בסביבה תוכנן הגג כ"גג ירוק" – כלומר תישתל עליו גינה (גם זה עדיין בתהליך).
הכניסה מהרחוב: מדרגות וגשר שמוביל למעלית (צילום: טל ניסים)
גרם מדרגות ארוך מלווה את הבית, שחופה באבן טובזה אפורה עם פוגות איטום רחבות במיוחד, שמזכירות את מבני האבן שנבנו בתחילת המאה ה-20. במורד גרם המדרגות, במפלס הכניסה, נבנה לצדו קיר עם חלון מקושת דקורטיבי, שאת האבנים סביבו מיקם הקבלן בעבודת יד שנמשכה חודש וחצי. "הוא שבר אבן אבן עד לתוצאה הרצויה", מתארת משורר את הטקסטורה שנוצרה, "מראה ישן שמכבד את ההיסטוריה והירושלמיות", כהגדרתה.
האבנים נשברו והונחו בעבודת יד מדוקדקת (צילום: גלית דויטש)
דלת הכניסה עשוי ברזל שנצבע בתכלת, ומעליה ויטראז' זכוכיות צבעוניות. בכניסה חלל שמתנשא לגובה שתי הקומות, ומחלק כל אחת מהן לשניים. בקומה התחתונה מצד אחד המטבח והסלון, ומהצד השני חדר משחקים גדול (שבו גם פסנתר וטלוויזיה), ממ''ד שמשמש כחדר שינה לאורחים וחדר עבודה. בקומה השנייה מצד אחד חדרי הילדים ומהצד השני, מעבר לגשר קל, אגף ההורים (ראו תוכניות בסוף הכתבה).
דלת כניסה מברזל וויטראז' צבעוני (צילום: גלית דויטש)
ומבפנים. חלל הכניסה הגבוה מחלק את שתי הקומות (צילום: גלית דויטש)
הסלון ופינת האוכל פונים אל הגינה והנוף. בין שני החללים מפריד קטע קיר שתוכנן כנישה לטלוויזיה והוסב לארון משקאות לאחר שהוחלט להעביר את המסך לחדר הפנאי. בחצר עץ זית, שקיבלו בני הבית במתנה מהקבלן כארים טהה. את הגינות עיצבה אדריכלית הנוף ענבר קורן.
המדרגות מסתיימות בגשר שמחבר בין חדרי השינה בקומה העליונה (צילום: טל ניסים)
מתחת למדרגות המובילות לקומה העליונה נבנו מדפי ברזל. לאורך חדר ההורים מרפסת שצופה לנוף הפתוח, ומשלושת חדרי הילדים יציאה לגינה שפונה אל הרחוב. "ההחלטה לשלב את הבית בטופוגרפיה של המגרש יצרה חצר לכל חדרי הבית", מסבירה איכהולץ. בחדרי הילדים מיטות עץ משופצות, שבנה אביה של טלי ושימשו אותה ואת אחותה בילדותן.
לכל אחד מחדרי הילדים יציאה לגינה במפלס העליון (צילום: גלית דויטש)
כך זה נראה מבפנים (צילום: גלית דויטש)
האדריכליות מסבירות שבמשך תהליך התכנון עלתה השאלה איך ליצור אסתטיקה כפרית ביתית ונעימה בלי ליפול ל"סגנון הכפרי" השחוק – "בלי עומס יתר ובלי פריטים כפריים כבדים". לאחר שתכנון המעטפת וחלוקת החדרים הושלמו צורפה למלאכת עיצוב הפנים והסטיילינג האדריכלית מנדי גוטמן.
הכניסה לחדר ההורים. בני הזוג ביקשו מראה שאינו מודרני ומונוכרומטי (צילום: גלית דויטש)
"טלי וערן מאוד אוהבים צבע והיה חשוב להם שהבית יהיה צבעוני, חם, אקלקטי ובמראה שהוא לא מודרני ומונוכרומטי", מספרת גוטמן. "לכן טיילנו בחנויות רבות ואספנו פריטים במראה ישן וצבעוני: בשוקי פשפשים, חנויות עתיקות, חנויות כמו 'פרימיטיב', 'חדרים' ו'האסם' – בכל מקום רכשנו פריטים בודדים וייחודיים" (רשימה בסוף). בבית בולטים ציורי קיר גדולים של Marshall P. Baron, דודה של טלי, שחי ברודזיה (לשעבר) בשנים 1937-1977.
דוגמאות רבות הובאו למטבח עד שנבחרו האריחים (צילום: גלית דויטש)
שלב הבחירות בבית היה ארוך. רהיטים שהוזמנו בנגרייה נצבעו אחרי התלבטויות רבות לגבי הגוון המדויק. בחירת האריחים במטבח נעשתה רק לאחר שהמשפחה כבר גרה בבית, "בדקנו אמנים ויצרנים רבים, והבאנו לבית דוגמאות שונות עד שהתקבענו על דגנית גור". בקצה הגינה נבנתה בריכה קטנה, לא ארוכה מספיק לשחייה, אך נהדרת לצינון בימי הקיץ החמים, ולרגיעה מול הנוף.
לא ארוכה מספיק לשחייה, נהדרת לרגיעה ולצינון (צילום: גלית דויטש)
>> ואיך נראית דירתה הפרטית, התל אביבית, של האדריכלית?
- רצפת טרצו: "מרצפות רחובות"
- אריחים מאוירים: "רוחמה שרון"
- אריחים בעבודה יד למטבח: דגנית גור
- פרקט ודק: "ווד גאלרי"
- כלים סניטריים וקרמיקה בחדרי הרחצה: "חזי בנק", "רוחמה שרון"
- ברזים: "זהבי עצמון"
- מסגרות: "ח'ליל"
- גופי תאורה: "גדעון קלאס"
- נגרות כללית: "נגריית תירוש"
- מטבח: "מגע של עץ", "יודפת"
- חלונות: "פ.א.כוכב"
- כורסאות סלון, ארון בפינת אוכל, מיטת הורים: "חדרים"
- ספת עץ בסלון ,סטנד בורדו בסלון, שרפרף מטבח: "פרימיטיב"
- כסאות מטבח, מתלה מעילים בכניסה: "חדרים"
- רשת לנעליים: "הרמוני ירושלים"
- שולחן אוכל: אמנון יפה, "סטודיו קמליון"
- ספה: "רהיטי קהירי"
- שולחן קפה, בר יין ומנורות בפינת אוכל: "האסם"
- שטיחים: אוסף פרטי ו"שטיחי איתמר"
- מראה עם מדף בחדר רחצה, מזרקת אריה: "בית ערבסק"
- (חנות עתיקות באבו גוש)
- קמין, תנור במטבח: "ברומפמן"
