האדריכל היהודי-אמריקאי הנודע פרנק גרי הגיע
בשבוע שעבר לספרד כדי לקבל פרס מהמלך פליפה השלישי. לרגל המאורע נערכה מסיבת עיתונאים, שבה נשאל גרי מה יש לו לומר לכל אלה שמפקפקים באדריכלות הראווה שהוא מייצר. גרי השתהה, ואז הרים אצבע משולשת לעבר הקהל וחייך.
לאחר כמה שניות אמר: "אני אגיד לכם דבר אחד: בעולם שבו אנחנו חיים, 98 אחוז ממה שנבנה הוא זבל טהור. אין עיצוב, אין כבוד לאנושות או לכל דבר אחר. פעם בכמה זמן יש קבוצה של אנשים שעושה משהו אחר. הם מעטים. לכן, לכל הרוחות, תעזבו אותנו בשקט. אנחנו מחויבים לעבודה שלנו. אני לא מבקש עבודה מאף אחד. אין לי איש יחסי ציבור, ואני לא מחכה שיזמינו אותי. אני עובד עם לקוחות שמכבדים את האמנות שבאדריכלות, ולכן אני מבקש שלא תשאלו אותי שום שאלה מטומטמת נוספת".
האצבע המשולשת של גרי במסיבת העיתונאים
במקביל לתגובה התוקפנית של גרי, שמתכנן בימים אלה את מוזיאון גוגנהיים באבו דאבי, פורסמו ההצעות שהוגשו לתחרות לתכנון שלוחה נוספת של מוזיאון גוגנהיים, הפעם
בהלסינקי. מדובר בלא פחות מ-1,715 הצעות - המספר הגבוה ביותר שהוגש אי-פעם לתחרות בינלאומית. התבוננות בהצעות, שהגיעו מ-77 מדינות, מצביעה על כך שלמרות הביקורת הקטלנית שמוטחת לאחרונה באדריכלי ראווה ובאדריכלות ראווה, נראה שכולם רוצים בסופו של דבר ללכת באותה דרך: לייצר אייקונים שימשכו אליהם תיירים מכל העולם וישימו את העיר המארחת אותם על מפת התיירות העולמית - בלי קשר להקשר, להיסטוריה או לחברה המקומית.
האם המוזיאון החדש ייראה כך? (באדיבות Guggenheim Helsinki Competition )
הצעה GH-79443888521. מגדל שחורג מהמרקם הפיני הנמוך במטרה ליצור מקום שיאפשר תצפית (באדיבות Guggenheim Helsinki Competition )
>> לאתר התחרות
מארגני התחרות טוענים, כי ההצעות הרבות שהוגשו להם מאפשרות לבחון את תהליכי העבודה ואת רוח הזמן האדריכלית. ההצעות הוגשו בעילום שם, וכל אחת מהן מיוצגת באמצעות שתי הדמיות והסבר קצר של המתכננים. עיון בהן מעלה, לדעת המארגנים, שהמבנים העקמומיים פופולריים כעת יותר ממבנים ישרים, אולי בהשראתה של זאהה חדיד,
אדריכלית-העל שמזוהה עם הצורניות הזו.
ההצעה הכחולה (באדיבות Guggenheim Helsinki Competition )
וזה משהו קצת יותר שמרני (באדיבות Guggenheim Helsinki Competition )
מה יגידו המבקרים? (באדיבות Guggenheim Helsinki Competition )
על הצעה GH-9060992885, לדוגמה, כתבו המתכננים כי הפרויקט מכונה "תיבת הלסינקי" - משל לתיבת נח. לדעתם, כפי שתיבת נח שימרה את האנושות, כך גם מוזיאון גוגנהיים צריך להגן על יצירותיו. עוד הם מציינים כי השימוש בעץ ובעקמומיות הוא מחווה לנמל הלסינקי ולמסורת הפינית, שבה נעשה שימוש נרחב בעץ.
בניגוד להצעה זו, שמתכתבת עם ההיסטוריה המקומית, אפשר למצוא הצעות שמנותקות מכל הקשר. למשל, GH-39632622: מבנה צורני וזוויתי עם צורות גיאומטריות ריבועיות וצבעוניות. מתכנניו כתבו שמטרת הבניין היא להציג יצירות, לשמר את ההיסטוריה ולקדם את העיר. הצעה אחרת, GH-8561588916, ניצלה את המגרש הליניארי ליצירת מבנה אחיד בצורתו, שמתרומם מעל הקרקע כדי לייצר כיכר חדשה. והיו מתכננים, כמו אלה שעומדים מאחורי הצעה GH-79443888521, שבחרו לתכנן מגדל שחורג מהמרקם הפיני הנמוך במטרה ליצור מקום שיאפשר תצפית אל העיר.
מוזיאון גוגנהיים בניו יורק
ישראל יכולה ללמוד לא מעט מהתחרות הזו; לא בהכרח בגלל איכות העבודות, אלא בגלל התהליך כולו. בארץ, רוב התחרויות סגורות ומסוגרות בפני אדריכלים צעירים, ואלה שכבר נפתחות בפני הקהל הרחב מסתיימות בדרך כלל במפח נפש לאדריכלות המקומית. זה קרה בתחרות לתכנון קמפוס בצלאל החדש
בירושלים, שבה ניצח צמד האדריכלים היפנים sanaaאחרי
שהזכייה נשללה מהזוכים המקוריים, וגם בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית,
שבה זכו השווייצרים הרצוג ודה מרוןאחרי
שהזכייה נשללה מהזוכה הישראלי המקורי. בישראל, כמו בסין, המזמינים מחפשים בעיקר שמות גדולים.
אז המבקרים מעקמים את האף למראה אדריכלות הראווה, אבל אם שואלים את מיליון התיירים שמגיעים מדי שנה לבילבאו בזכות מרבצי הטיטניום שעוטפים את מוזיאון גוגנהיים בתכנונו של גרי, המבקרים יכולים להמשיך בשלהם והמציאות היא כבר סיפור שונה לגמרי. נראה שגם הלסינקי רוצה להצטרף אליו.
מוזיאון גוגנהיים בבילבאו. יותר ממיליון מבקרים בשנה (צילום: gettyimages)
ובניו יורק (צילום: gettyimages)
