אחוזות הקבר שקמו בישראל בעת החדשה נותרו לאורך השנים תופעה מצומצמת, אבל היא לא שייכת דווקא לאלפיון העליון. "לא מדובר בעניין של עושר", מציין יוסף חסון, מהוותיקים בבוני המצבות בארץ. "דווקא העשירים לא מחפשים רעש אלא מסתפקים בדברים נורמליים". לדבריו, מחירה של מצבה פשוטה עולה כ-3,000 שקל, ומכאן השמיים הם הגבול. במקרה הזה לא מדובר רק במצבות, אלא באתרים שלמים שמקיפים את הקבר במטרה לחזק את נוכחותו. חלק מהאחוזות נמצאות באתרים פרטיים, אחרות בבתי עלמין ציבוריים, ובכולן יש השקעה גדולה במיוחד, שנועדה לשמר את זכרו ואת פועלו של המנוח גם שנים רבות לאחר מותו.

ככה זה נראה בחו"ל: אחוזת קבר אופיינית בבית העלמין ריקולטה בבואנוס איירס (צילום: shutterstock)
ככה זה נראה בחו"ל: אחוזת קבר אופיינית בבית העלמין ריקולטה בבואנוס איירס (צילום: shutterstock)

חלק מהאחוזות שמוזכרות כאן הפכו למוקדי עלייה לרגל, ורבים מבקרים בהן מדי יום. זאת, בזכות שילוב של מרכיבים כמו מיקום גיאוגרפי, יצירתיות בעיצוב האתר, הערכים שהמת מייצג והמורשת שהותיר אחריו. במקרים אחרים, האתר מת בדיוק כמו האיש שקבור בו. הסקירה נפתחת באם כל האחוזות, מערת המכפלה, וממנה נדלג אל העת החדשה. בסך הכול נסקרות כאן 12 אחוזות קבר, מתל חי בגליל ועד שדה בוקר בנגב.

מערת המכפלה. ערך הקרקע הוכפל בעקבות הרכישה (צילום: Radato, cc)
מערת המכפלה. ערך הקרקע הוכפל בעקבות הרכישה (צילום: Radato, cc)

1. מערת המכפלה, חברון

אתר הקבורה הוותיק ביותר הידוע לנו בארץ. על פי המסורת, רכש אברהם אבינו את חלקת הקרקע מאחד התושבים המקומיים לצורך קבורתה של שרה אשתו. 36 שנה מאוחר יותר נטמן בה הוא עצמו, ולאחר מכן שאר בני המשפחה. יש אומרים כי על שם אותה רכישה נקרא האתר "מכפלה", שכן ערך הקרקע הוכפל לאחר קנייתה.

המבנה הענק, המורכב מאבני גוויל, נבנה והתפתח במשך תקופות שונות ועבר שינויים לאורך הדורות. בקומה העליונה ניצבות מצבות אבן אחדות, המכסות על פתחים המובילים למערות קבורה תת-קרקעיות הסגורות למבקרים. מאז שכלב בן יפונה הגיע למערה כדי להתפלל להצלחת כיבוש הארץ, כמסופר בספר יהושע, נוצרה מסורת לאומית של עלייה לאתרי קבורה. קבר רחל, קבר יוסף, ומאוחר יותר קברי התנאים והאמוראים הפזורים ביהודה, בשומרון ובגליל, הם עדות למסורת זו.

המערה פתוחה בחלקה לקהל מדי יום מ-4 עד 21.

2. קבר קרל נטר וילדיו, מקווה ישראל

קרל נטר ייסד את בית הספר החקלאי מקווה ישראל ובכך הניח את היסודות לחינוך החקלאי בארץ. בעקבות תאונת רכיבה נאלץ לפרוש מניהול בית הספר, אך ביקש להיקבר בו. לפני מותו רכש מחברת אליאנס חלקת אדמה בקצה המוסד, בגבול חולון של היום, ובה תיכנן את מקום קבורתו. ב-1882 מת ונטמן שם. שנים אחדות קודם לכן נקבר פה עוזרו האישי. האחרונים שנטמנו בחלקה היו שני ילדיו של נטר, שמתו ממחלה ב-1888.

קברו של נטר ניצב במרכז החלקה ועליה הוצב אובליסק. מצבת העוזר קטנה וצנועה, אך זו שהוצבה על קברי הילדים גדולה, מרשימה ומזכירה בצורתה מצבות אבן גדולות המעטרות חלקות קבורה של דמויות חשובות באירופה. ב-2010 התרחש באתר תהליך חידוש יסודי באמצעות המועצה לשימור אתרים, שהחזיר לו את היופי שהועם עם השנים. המקום לא הפך אתר עלייה לרגל, ורק מעטים מכירים אותו, אך הוא מהווה נדבך נוסף בעושר המתחבא בתחומי בית הספר החקלאי מקווה ישראל.

האתר פתוח לקהל כל שעות היום.

קבר קרל נטר. גם הילדים והעוזר האישי טמונים בחלקה (צילום: מיכאל יעקובסון)
קבר קרל נטר. גם הילדים והעוזר האישי טמונים בחלקה (צילום: מיכאל יעקובסון)

3. קבר יוסף טרומפלדור וחללי תל חי, בית העלמין בקיבוץ כפר גלעדי

נפילת חצר תל חי ב-1920 ומותו של יוסף טרומפלדור במהלך הקרב היכו בתדהמה את היישוב העברי הקטן שהיה אז בארץ. לפסל הגדול הניצב מעל קבר החללים – אחד הפסלים הראשונים שהוצבו במרחב הציבורי בארץ – יש חלק משמעותי בהפיכת האירוע למיתוס. במקור לא תוכנן המקום להפוך לנקודת ציון כלשהי, והיה שם רק קבר פשוט. היוזמה להקמת האתר הייתה של האמן אברהם מלניקוב, שיצר את הפסל והשלים אותו ב-1934.

מלניקוב עיצב פסל בדמות אריה שואג המפנה את פניו לכיוון מזרח, ולא לירושלים. בכך הוא רמז שהתרבות העברית המתחדשת צריכה לכוון את פניה לא אל המסורת העברית הבדלנית, אלא אל תרבויות קדומות ובראשן זו האשורית המפוארת. בחזית הפסל יש רחבה מרוצפת שנועדה בעיקרה לעריכת טקסים, אך גם לצורך הדגשת הפסל במרחב.

"האריה השואג" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של מלניקוב. רוב העבודות שיצר לאורך השנים נהרסו, הופצצו וטבעו בשרשרת של טרגדיות אישיות. המעט שנותר כולל בעיקר מצבות שעיצב בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.

האתר פתוח לקהל כל שעות היום.

4. קבר אפרים צ'יזיק, יער חולדה

כבר בעת העבודה על "האריה השואג" הבינה הנהגת היישוב שהחיבור בין פיסול לקבורה הוא מתכון ליצירת מיתוס. ב-1929 הוזמנה הפסלת בתיה לישנסקי לעצב אנדרטה גדולה מעל קברו של אפרים צ'יזיק, שנהרג בקרב שהתחולל בחצר קיבוץ חולדה. שני הקרבות היו דומים, וכך גם שתי החצרות, אלא שצ'יזיק לא היה טרומפלדור, וגם הפסל עצמו עוצב באופן פחות מוצלח מ"האריה השואג", כך שהאתר נשכח עם השנים.

הפסל, שנקרא "עבודה והגנה" ונחנך ב-1937, ניצב ישירות על הקבר, ולא כמו האריה שמונח על במה המגביהה אותו אל על. הוא מורכב משילוב של שלוש דמויות, שאחת מהן היא זו של צ'יזיק. בשונה מקבר טרומפלדור, הנמצא בתוך בית עלמין, כאן ממוקם הקבר בליבו של יער ובצמוד לאתר שבו נערך הקרב עצמו. לפני שנים ספורות שוקם האתר והוצב שילוט באזור הממחיש את מאורעות הדמים שהתרחשו כאן לפני כמעט 100 שנה. ועדיין, האתר נשכח, ונדיר למצוא בו מבקרים. לישנסקי הייתה באותה עת בת 29 וחזרה משהות ארוכה באירופה. בהמשך חייה עיצבה אנדרטאות ופסלי חוץ רבים בכל רחבי הארץ.

האתר פתוח לקהל כל שעות היום.

קברי פינסקר ואוסישקין. היום לא היו מאשרים להם להיקבר כאן (צילום: טל ניסים)
קברי פינסקר ואוסישקין. היום לא היו מאשרים להם להיקבר כאן (צילום: טל ניסים)

5. קברי פינסקר ואוסישקין, מערת ניקנור, ירושלים

היום לא היו מאשרים זאת, אבל ב-1941, כשהלך לעולמו מנחם אוסישקין, מראשי ההנהגה הציונית, והורה בצוואתו להטמין את גופתו בארון מתכת במערת ניקנור הקדומה שבהר הצופים – בקשתו כובדה. הקבר העתיק, המתוארך לימי בית שני, התגלה בעת הכשרת הקרקע שנערכה בפסגת ההר ב-1902. באחד מחדרי המערה התגלה ארון אבן שעליו צוין כי העצמות הנמצאות בו הן של צאצאי "ניקנור מאלכסנדריה אשר עשה את הדלתות" (הכוונה היא לדלתות בית המקדש שבנה הורדוס). הארון שמור היום במוזיאון הבריטי בלונדון, אבל הקבר והחצר נוקו ונפתחו לקהל ב-1929.

אוסישקין הצטרף למנהיג ציוני נוסף שנטמן פה קודם לכן – יהודה פינסקר. הרעיון היה ליצור את חלקת גדולי האומה כאן, בלב הגן הבוטאני שנפתח ב-1931. בסופו של דבר, בעיקר בגלל הנתק בין הר הצופים לשאר חלקי המדינה, הוחלט שגדולי האומה ייקברו בהר הרצל.

האתר, הנמצא בתחומי קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, משקיף אל נוף מדבר יהודה וטובל בצמחייה עשירה המייצגת את צמחיית ארץ ישראל באזורים שונים. בשעות הצהריים מתקבצים כאן סטודנטים להפסקה. לפנות ערב מגיעים תלמידים מבצלאל ומתרגלים שיעורי רישום נוף. רק מעטים יודעים על נוכחות הקברים במערות.

האתר פתוח לקהל בימים א'-ה' מ-8 עד 17, ובימי ו' עד 13.

מערת ניקנור. חלקת גדולי האומה תוכננה לקום כאן (צילום: טל ניסים)
מערת ניקנור. חלקת גדולי האומה תוכננה לקום כאן (צילום: טל ניסים)

6. קבר יהושע ואולגה חנקין בהר הגלבוע, מעיין חרוד

בצלע הר הגלעד, בקצה הגן הלאומי מעיין חרוד (עיצוב: יהלום-צור), ניצבת מערת הקבורה של יהושע ואולגה חנקין. בני הזוג הובילו במשותף את גאולת אדמות הארץ בתחילת המאה ה-20, ועם מותה של אולגה ב-1943 יצר בעלה לזכרה את אתר הקבורה הייחודי.

האתר מורכב משדרת ברושים המובילה לרחבה מרוצפת, ממנה נכנסים המבקרים למערת קבורה שחזיתה מודגשת באמצעות מסגרת אבן מסותתת וזוג עמודי אבן. המכלול כולו מזכיר את חזית בית המקדש, כפי שהיא מתוארת במטבעות וברצפות פסיפס שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות. לאחרונה שוקם בית חנקין (שנקרא כך אף שהזוג לא גר בו מעולם), ופועל בו מוזיאון צנוע המנציח את פועלם של השניים.

הגן הלאומי פתוח לקהל בין 8 ל-16 (הכניסה בתשלום).

קברם של בני הזוג חנקין. בהשראת בית המקדש (צילום: עופר קמחי, cc)
קברם של בני הזוג חנקין. בהשראת בית המקדש (צילום: עופר קמחי, cc)

7. קבר הברון רוטשילד ומשפחתו, רמת הנדיב

הברון אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד מת בפריז ב-1934, ו-20 שנה מאוחר יותר נטמן עם אשתו באחד מאתרי הקבורה המרשימים ביותר שהוקמו בארץ. הברון, שלקח חלק נכבד בתחיית ההתיישבות העברית בארץ ישראל בעת החדשה, ביקש בצוואתו להיטמן בחלקה בת 70 דונם מדרום לזכרון יעקב, שבמרכזה נחפרה מערה שעוצבה בהשראת אתרי קבורה קדומים.

שער גדול מוביל לחצר שקועה הפתוחה לשמיים ומוקפת בבריכות מים המחופות באבן שחורה. פתח קטן הניצב בקצה החצר מוביל לחדר עם תקרה כחולה ופתחים זעירים. קרני שמש חודרות דרכם באופן שמזכיר שמיים זרועי כוכבים. בהמשך מוביל מסדרון לאולם קבורה תת-קרקעי, שבו נמצאת מצבתם של בני הזוג רוטשילד.

את האתר תיכננו אדריכל הנוף שלמה (וינברג) אורן והאדריכל אוריאל שילר, שהרבה לתכנן באותן שנים בתנועה הקיבוצית ותיכנן גם את הבניין הראשון של אוניברסיטת תל אביב (שכיום משמש את הפקולטה למשפטים). ברמת הנדיב, הפרויקט הנחשב לפסגת יצירתו ושעליו עמל 16 שנה, שילב מרכיבים ממסורות קדומות תוך שמירה על קו מודרני. פיתוח הגנים המרהיבים ושירותי האירוח המעולים הפכו את האתר למוצלח ומושך.

האתר פתוח לקהל מדי יום מ-8 עד 16 (בימי ו' עד 14).

8. קבר דוד ופולה בן-גוריון, מדרשת שדה בוקר

אחוזת הקבר של מייסד מדינת ישראל וראש הממשלה הראשון היא אקורד הסיום לפועלו של האיש, שהדגיש כל חייו את "הפרחת השממה". זהו גם המוטיב המרכזי בעיצוב המקום. בן-גוריון בחר בעצמו את האתר, המתפרס על פני שטח של 70 דונם על שפת מצוק המשקיף אל בקעת צין ורמת עבדת. על תכנון האתר התחרו מספר מתכננים, וההצעה הזוכה הייתה של שניים מבכירי אדריכלי הנוף הישראלים (ולימים חתני פרס ישראל) – ליפא יהלום ודן צור.

הגן מורכב משביל המתפתל לאורך כ-300 מטר בתוך אפיק נחל מלאכותי. בקצה השביל יש רחבה גדולה, צחיחה ברובה, ובמרכזה קבריהם של בני הזוג. בהמשך הרחבה יש מרפסת עם תצפית אל נוף המדבר, וממנה ממשיך המבקר במסלול חזרה אל רכבו. משם ניתן להמשיך לגן הלאומי עין עבדת, שגם אותו עיצבו אדריכלי הנוף יהלום-צור.

האתר פתוח כל שעות היום.

9. קבר הבבא סאלי, בית העלמין נתיבות

רבי ישראל אבוחצירא קבע את ביתו בנתיבות ב-1970 והתגורר בה עד מותו ב-1984. על קברו בבית העלמין המקומי הוקם מבנה גדול ומרשים בתכנון האדריכל אבי צרפתי. המבנה תוכנן בהשראת מבנים דומים במרוקו, ובעקבותיו עוצבו מחדש מבנים רבים בעיר ברוח דומה.

קבר הבבא סאלי הפך לאתר התיירות מספר אחת בנתיבות, ומדי יום פוקדים אותו מאות מבקרים מהארץ ומחו"ל. את פני הבאים מקבל פארק גדול המעוצב בצורת חמסה. בכניסה לבית העלמין פועלים דוכנים המוכרים קמעות ותמונות של הבבא סאלי במגוון טכניקות.

בית העלמין פתוח לקהל בימים א'-ה' בין 8 ל-20:30, ובימי ו' עד 13:30.

10. קבר עפרה חזה, בית העלמין ירקון

חלקת האמנים בבית העלמין ירקון כוללת את קבריהם של מני פאר (שמת לאחרונה), רוזינה קמבוס, דודו טופז ועפרה חזה, שנטמנה כאן ב-2000 ובכך נפתח למעשה האתר. תחילה רכש בעלה דורון אשכנזי שלוש חלקות שנועדו לקבר וכן את 21 החלקות שהקיפו אותן. הוא גם דאג להציב ספסל לרשות המבקרים. מאוחר יותר החזיר את החלקות הרבות לבית העלמין.

את אחוזת הקבר של חזה, שהיא כנראה הגדולה ביותר בבית העלמין, עיצב שלום סלע בעזרת גוש סלע מיוחד שהובא מספרד. סלע ביצע גם את המצבות של האדריכל אריה שרון, של בנו האדריכל אלדר שרון ושל הפסלת בתיה לישנסקי. המצבה שמונחת על קברה של הזמרת ותופסת שלוש חלקות, כוללת תבליט של יונה, המסמלת יצור חופשי וטהור, וספר תורה המייצג את המסורת היהודית. האתר הפך מיד למוקד עלייה לרגל, ועד היום ניתן למצוא בו פרחים טריים, מכתבים ותמונות שהותירו מעריצים.

בית העלמין פתוח לקהל בימים א'-ה' מ-6 עד 19, ובימי ו' עד 15.

11. קבר יצחק ולאה רבין, הר הרצל, ירושלים

משה ספדיה היה אדריכל הבית של משפחת רבין. חוץ ממצבת הקבר של יצחק ולאה רבין, שהוצבה ב-1996 בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, הוא תיכנן גם את "מרכז רבין" – מבנה גדול ומרשים הניצב בקצה שכונת רמת אביב. ספדיה, אדריכל יהודי ממוצא סורי המתגורר בארצות-הברית ובקנדה לסירוגין, בחר להציג פרשנות פשטנית ומעט מגוחכת לנסיבות שהובילו לרצח ראש הממשלה: מלחמת בני אור בבני חושך. המצבה מורכבת משני גושי אבן מלוטשים ומבריקים, אחד שחור ואחר לבן, כשביניהם קיים פער שלא ניתן לגישור.

האתר, שהוא מהבולטים בחלקת גדולי האומה למרות ממדיו הצנועים, עבר ניסיונות חבלה, ובעקבות זאת הוצבו בו מצלמות אבטחה.

הר הרצל פתוח לקהל בימים א'-ה' מ-8 עד 16:45, ובימי ו' עד 13.

הקבר של אריאל ולילי שרון. המצבה שלו גדולה יותר (צילום: גדי קבלו)
הקבר של אריאל ולילי שרון. המצבה שלו גדולה יותר (צילום: גדי קבלו)

12. קבר אריאל ולילי שרון, גבעת הכלניות, סמוך לחוות שקמים

לא ברור אם מדובר בפלישה לשטח ציבורי או שהנושא הוסדר. בכל מקרה, אריאל שרון נותר שנוי במחלוקת במותו כמו בחייו. הכיבוש האחרון שביצע הייתה של חלקת אדמה זו, הנמצאת סמוך לכביש 334 החוצה את צפון הנגב, מול חוות שקמים. באתר, שנקרא "גבעת הכלניות" על שם מרבדי הכלניות העונתיים הגדלים בו, החליטה משפחת שרון לקבור את האם לילי ב-2000. בינואר 2014 נטמן בעלה לצידה.

החלקה פשוטה, מורכבת מערוגת פרחים עונתיים המתוחזקים לכל אורך השנה. מצבות בני הזוג מורכבות משני גושים של אבן מקומית שנותרה במצבה הגולמי. לראש הממשלה לשעבר יש מצבה גדולה, וללילי קטנה יותר. האתר מגודר אך פתוח כל היום.