מאת נעמה ריבה

בחודש יולי סיקרנו כאן הגשות של פרויקטי גמר במחלקות שונות לאדריכלות. עכשיו האדריכלים הצעירים יוצאים מבתי הספר עם תעודת אדריכל, רעיונות יצירתיים והרבה מוטיבציה, אבל עם מעט מאוד כלים מקצועיים לעבודה במשרד. את הבעיה הזו זיהו אנשי "רוח חדשה" הפועלים בירושלים, וכפי שדיווחנו לפני כמה חודשים, הם חברו לגלריה הירושלמית לאדריכלות Yh4 וניסחו תוכנית מתמחים לאדריכלים צעירים, שכעת הגיעה לסיומה בפעם הראשונה.

ביום חמישי האחרון הציגו המתמחים את העבודות בתערוכה, המוצגת בגלריה, ובקטלוג מרשים. העבודות מתרכזות בשלושה מתחמים, שנבחרו בשיתוף עיריית ירושלים: מתחם בתי המלאכה של מקור ברוך, אזור שומרי אמונים בשכונת בית ישראל ואזור בתי המלאכה במאה שערים. האדריכלית מיכל מאיר, מנהלת הגלריה ומנחה בתוכנית המתמחים, מסבירה שההתמחות חולקה לשני שלבים: תחילה הוצמד כל מתמחה לאדריכל ותיק למשך שלושה חודשים, והשניים התמודדו יחד עם פרויקטים בבנייה ובתכנון; בשלב השני חולקו המתמחים לחמש קבוצות, וכל אחת התמודדה עם פרויקט ספציפי.

"הידע שאדריכלים צעירים צוברים תלוי רק במעסיק", מבקרת מאיר את משרדי האדריכלים, שבעליהם בדרך כלל מציבים את האדריכלים הצעירים מול מחשב לצורך עבודת שרטוט טכנית בלבד. "אנחנו לקחנו אותם בהתמחות לאתרי בנייה ופתרנו שם פרטי בניין. בשלב השני הם נפגשנו עם גורמים בעירייה ושמעו הרצאות של אנשי מקצוע".

המע"ר החרדי. העבודות מתרכזות בשלושה מתחמים באזור מאה שערים ומקור ברוך (צילום: אביעד בר נס)

האדריכלים המתמחים עמרי בן שטרית, קטי אלקסנדרוב ותומר רבינוביץ', שעבדו במשותף, מתארים את החוויה כ"הזדמנות לחזור מעט אחורה, לתקופת הלימודים, ולשחק במשהו יותר מקצועי". הם מדווחים שבניגוד לעבודה במשרד, שבמסגרתה הם מתייצבים בעירייה כדי שיאשרו להם תוכניות, כאן, במסגרת ההתמחות, חוו תהליך אחר: "אדריכל העיר, עופר מנור, ומהנדס העיר, שלמה אשכול, הגיעו כמנחים, לא כמאשרים, והתנהל מולם דיון מעניין".

מעורב ירושלמי

כך נקרא הפרויקט של השלושה. בשלב הראשון הם חקרו את החברה החרדית ואת צרכיה. בין השאר, ניתחו את המושג "הלכות עירובין", שעוסק בהוצאה מרשות אחת לרשות אחרת - רשות היחיד, רשות הרבים, מקום פטור וכרמלית. להלכות אלה הם מנסים לתת פרשנות אדריכלית, והמרחב שהם מתכננים הוא נגזרת שלהן. בהמשך בדקו כיצד המנהגים ישפיעו על התכנון של בניין המגורים החרדי, שגובהו אינו עולה על שש קומות, בשל השימוש במעליות שבת, ושחייב לכלול מרפסות סוכה. הם שרטטו גם תוכנית כללית לדירה חרדית שצריכה לכלול סלון עם שולחן אוכל גדול וארון ספרים וכן מטבח שימושי ומקום לנטילת ידיים.

בשלב השני חקרו את המע"ר החרדי ואת התוכניות העתידיות שחלות במקום. הם מיפו את מערך הכבישים, את מבני החינוך והדת ואת סביבת האתר שבו הם עומדים לתכנן - סמוך לסמינר נווה ישראל. בשלב השלישי תכננו את האתר באופן מפורט. "חשבנו בהתחלה להשאיר את המקום כפארק, כי אין בשכונה בכלל שטחים פתוחים", הם נזכרים. "אבל אחרי שיחה עם מנור החלטנו לתכנן פרויקט שמשלב בין שטחים פתוחים לבנויים, כי חסרות דירות באזור". הפרויקט שלהם אינטנסיבי וכולל מסחר, שטחים פתוחים, מגורים ומבני ציבור השלובים זה בזה. גודל הדירות נע בין 90 ל-150 מ"ר. הם ניצלו את הטופוגרפיה כדי לפצל כניסות לבניינים ממפלסים שונים שממוקמים לאורך רחוב פנימי, כך שהבניינים נותרו נמוכים. בקצוות מוקמו מבני ציבור גבוהים יותר, שאינם בשימוש בשבתות.

עבודה מהבית
את הפרויקט הזה תיכננו ינאי אפלבוים, אדר בן דהן ושירה עמר, שהתמקמו בתפר שבין שכונת מאה שערים למתחם רחוב אתיופיה. הרעיון שהנחה אותם היה הקונפליקט שאיתו מתמודדת האשה בחברה החרדית – בית מול עבודה. יש עסקים קטנים המנוהלים בידי נשים, ומכאן החליטו השלושה לחבר שטחי מגורים, תעסוקה ומסחר במבנה אחד. התכנון כולל 7,000 מ"ר של שטחי מגורים, 2,000 מ"ר שטחי תעסוקה ו-1,000 מ"ר שטחי מסחר.

שלושת המתמחים מציעים גרסה עכשווית לחצר הירושלמית - חצר פנימית המתחברת לרחוב. במצב הקיים יש שני מבנים נמוכים ומאורכים בני קומה אחת. הם לא משמרים אותם, אלא מתכננים מבנה חדש המבוסס על הפרופורציות והצורניות של המבנים הקיימים. לאחר שהם מגביהים את שני הבניינים, הם סוגרים שתי חצרות פנימיות, ובשלב האחרון גורעים מתוך המסה שנוצרת ובונים מערך תלת-ממדי של חצרות אנכיות. "זו אדריכלות עשירה ומגוונת, שמזכירה את המבנים החרדים המקומיים שמורכבים מתוספות בנייה מאולתרות", מעידים השלושה על הצעתם.

מבט על הבלוק מלמעלה - האדריכלים תיכננו מתחם חדש, ששואב השראה מהאקראיות שמאפיינת את השכונות החרדיות

גג ילדים
פרויקט של מישה ברזניאק ונעמה בלונדר (שכותבים בערוץ האדריכלות של Xnet את הבלוג ''ערים מבפנים''). השניים עוסקים במבנה של בתי מלאכה בשכונת מקור ברוך, המשתרע על פני חמישה דונמים. הם מזהים בשכונה צורך בשטחים פתוחים נוספים וכן במבני חינוך פרטיים, בשל ריבוי הזרמים והפלגים. בהתאם לצרכים אלה הם מציעים להוסיף לבניין שתי קומות, לחזק את הקיימות ולהוסיף גג פתוח ומדושא. ברזניאק ובלונדר סבורים שלמרות התפישה החדשנית יחסית של הצעתם, היא ישימה בהחלט. "הגג מקושר ישירות לגני הילדים ומייצר משטח מקורה מעל רחוב מסחרי ומוסדות חינוך. הוא מזמין, נגיש ונותן מענה לצורך ממשי", כותבים השניים.

אחת המסקנות המעניינות שעולות מהמחקר של האדריכלים ומתוך עיון בעבודות, היא הדמיון הרב בין צרכי האוכלוסייה החרדית הירושלמית לאלה של חלקים גדולים מהאוכלוסייה החילונית, לרבות במרכז תל אביב: שתי האוכלוסיות גרות במרקמים ותיקים, שתוכננו ונבנו טרם הוקמה מדינת ישראל; בשני האזורים יש מחסור בשטחים פתוחים, ויתרונם הגדול הוא הקרבה לכל השירותים במרחק הליכה.

במרבית השכונות שנבנות בישראל יש הפרדה גסה בין שטחי המגורים, הציבור, המסחר והתעסוקה, אבל דווקא אותן שתי אוכלוסיות מעוניינות לגור בשכונות שבהן כל השימושים משתלבים. גם החרדים הירושלמים וגם החילונים התל אביבים מעדיפים שגן הילדים ובית הספר יהיו מתחת לבית. שתי האוכלוסיות מעדיפות לעבוד במרחק הליכה או נסיעה קצרה מהבית, אם לא מהבית עצמו. גם האם החרדית וגם הרווק התל-אביבי מעוניינים לערוך קניות מתחת לבית ולא לבזבז זמן יקר בנסיעה ברכב הפרטי למתחם קניות מחוץ לשכונה.

האדריכל מתי רוזנשיין, שליווה את ההתמחות, סבור ש"בירושלים חשוב לערב את הדור הצעיר, שחלקים גדולים ממנו עוזבים את העיר". לדעתו, במהלך ההתמחות התגבשה זווית ראייה חדשה, שמאפשרת להתנער סוף-סוף מהאדריכלות הירושלמית המסורתית. "זו הזדמנות לקחת רעיונות חדשים ומרעננים ולפתוח את הראש לוותיקים", אומר רוזנשיין. גם דוד גוגנהיים, שמתכנן בפועל את המע"ר החרדי, וכן גורמים בעירייה שנכחו בהגשת הפרויקטים, חושבים שניתן ליישם את הרעיונות.

רוזנשיין סבור שההתמחות גם תסייע לצעירים להשתלב במקומות עבודה: "הלכנו איתם לאתרי בנייה, ראינו איך עובדים באבן, איך עובדים עם זכוכית. ההתנסות הזו תסייע להם להשתלב". השאלה כעת היא אם ניתן יהיה להפוך את ההתמחות למסלול קבע שפתוח ליותר מ-12 עד 14 אדריכלים צעירים. זה לא בטוח, שכן האדריכלים הוותיקים תרמו כאן מזמנם בהתנדבות. "אני חושב שההתמחות צריכה להתלוות למסלול האקדמיה", אומר רוזנשיין, ומקווה שגורמים נוספים ירימו את הכפפה.

קטלוג התערוכה