עיריית ניו יורק מתכוונת
לחייב יזמים מקומיים להקצות חמישית מהדירות בכל פרויקט חדש לדיור בר השגה.
זאת, במסגרת הניסיון להגדיל את מספרן של יחידות הדיור המוזלות בעיר לכדי 200 אלף, על פי הבטחתו של ראש העירייה, ביל דה בלאזיו. כך דיווח השבוע העיתון "ניו יורק טיימס". בכתבה הוצגו כמה מקרי מבחן של שילובי תושבים עניים במגדלי יוקרה המיועדים לעשירים. אחד מאותם אזרחים בני מזל שעלו בגורל וזכו לגור במגדל חדש כזה, הוא ברנדון דיס (23), שגדל בבניין של דיור ציבורי רגיל וכעת גר בפרויקט היוקרתי "פארק צ'לסי" שברחוב 26 במנהטן. "הייתי רגיל לרדת במדרגות ולראות סוחרי סמים", הוא סיפר ל"ניו יורק טיימס", "עכשיו, כשאני יורד במדרגות, אני פוגש בכניסה את השומר". דיס עובד כשומר ומשלם שכר דירה בסך 540 דולר בלבד, כשמחירי השוק נוסקים ליותר מ-3,000 דולר. ההנחה שהוא מקבל היא בשיעור של 83% ממחיר השוק.
במקרה אחר, פארס עומר (27) מתגורר בבניין ברחוב 28 המכיל 710 דירות, שמתוכן 142 מוצעות במחיר מוזל: 50 דירות סטודיו, 69 דירות שני חדרים ו-23 דירות שלושה חדרים. עומר משלם 520 דולר לחודש, כשגם במגדל זה המחירים מגיעים לכ-3,000 דולר.
המדיניות של תוספת יחידות דיור בנות השגה בניו יורק החלה כבר בכהונתו של ראש העירייה הקודם, מייקל בלומברג, שעודד שילוב של דירות מוזלות בבנייני יוקרה. המדיניות שלו כללה הענקת זכויות בנייה ליזמים ששילבו דיור בר השגה בפרויקטים שבנו. בלומברג ביקש ליצור דיור ציבורי מסוג חדש, שונה מהשיכונים המפויחים בפאתי העיר שסובלים מהזנחה ומפשע.
כתוצאה מההוראה שהגיעה מלשכתו של בלומברג, החלו יזמים לבנות בכל רחבי הכרך פרויקטים שבהם שובצו דירות מוזלות, אבל השילוב עורר ביקורת קשה בשל הפער בין הכוונות הטובות לבין התוצאות בשטח: עשירים לא בהכרח מעוניינים לראות עניים בבניין שלהם, אחרי ששילמו הון תועפות על הנכס. פרויקט "40 Riverside", הכולל 55 דירות במחיר מוזל, הגיע לכותרות לאחרונה, לאחר שנעשו בו כניסות נפרדות לעניים ולעשירים. הכניסות לדירות המוזלות זכו לכינוי המושמץ "poor doors" (דלתות עניים). התופעה של כניסות נפרדות הגיעה גם לבירה וושינגטון וכן ללונדון, שם החליט ראש העירייה בוריס ג'ונסון לאסור על כך.
גם בניו יורק התעורר זעם על הכניסות הנפרדות. סגנית ראש העירייה לענייני דיור וכלכלה, אלישיה גלן, אמרה לפני כשבוע ל"ניו יורק טיימס" ש"כניסה לבנייני מגורים לא צריכה להיות תלויה בהכנסתם של הדיירים", והוסיפה כי התופעה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות ראש העירייה לשוויון, ולכן יש כוונה לאסור אותה.
יקרות במרכז, זולות בשוליים
גם בחלק ממדינות אירופה חל שינוי באופן ההתייחסות לדיור ציבורי ולדיור בר השגה. לאחר מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-80 של המאה הקודמת נבנו ברחבי היבשת פרויקטים של דיור ציבורי שהיו מנותקים מהערים והוזנחו מאוד. אחד הפרויקטים המפורסמים בהולנד הוא פייפרקליפ (paperklip), שנבנה במרכז רוטרדם ב-1982 והיה מבודד מהעיר. הוא כלל מאות דירות והיה אחד מפרויקטי הדיור הגדולים במדינה, אבל בידודו והאופן שבו תוכנן הפכו אותו למשכנות עוני ופשע. דייריו התביישו להתגורר בו, ונשקלה אפשרות להרסו. בשלב מסוים עבר המתחם שינוי, הוחלפה חברת הניהול, והונהגו כללים חדשים שהובילו לשיקומו.
בהמשך גובשו בהולנד שיטות תכנון חדשות, שמשלבות באותו מתחם דיור בר השגה ודיור במחיר שוק. אחד הפרויקטים הראשונים והמוצלחים הוא gwl terrain שנבנה באמסטרדם ב-1989. הדירות המוזלות מוקמו בשולי הבלוק, סמוך לצירי תנועה, ובמרכז מוקמו הדירות היקרות. עיקרון זה יושם גם בפרויקט het funen, שעליו עמלו משרדי האדריכלות הגדולים בהולנד. הפרויקט, גם הוא באמסטרדם, כולל 565 דירות בבניינים שגובהם בין שתיים לתשע קומות, כשגם כאן הדירות להשכרה מוקמו בשוליים ומהוות חיץ בין הדירות לעשירים למסילת הרכבת. בקומת הקרקע יש 3,000 מ"ר של שטחי משרדים שמממנים את הדירות להשכרה. ככלל, בהולנד מחירי השכירות המפוקחים נעים בין 200 יורו ליחיד עד 700 יורו למשפחה.
לגור בזול ברוטשילד
אילו המדיניות שמיושמת בחו"ל הייתה מאומצת בישראל, אולי היינו זוכים לקבל דירות במחיר מוזל בפרויקטי יוקרה כמו רוטשילד 1, פרישמן-דיזנגוף ומגדל השופטים בתל אביב. אבל בארץ מתמקדים בינתיים בכותרות חלולות. "מחירי הדירות יירדו ב-2015", מכריז שוב ושוב שר האוצר יאיר לפיד, שמנסה בכל כוחו לקדם חוקים ופרויקטים שיפתרו את משבר הדיור, מחוק מע"מ 0 ועד הסכמי גג שכוללים הקמת שכונות ענק בפאתי ערים בשולי אזורי הביקוש בישראל.
>> איך נראה הפרויקט החדש של דיור בר השגה בדרום תל אביב?
גם שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, לא נותר אדיש, וגם הוא מרבה לשגר ססמאות על קידום פרויקטי דיור. בין היתר פירסם הודעה על קניית 200 דירות לדיור הציבורי. בפועל, רוב הפרויקטים שמקודמים הם ביהודה ושומרון, ואלה לא אמורים לסייע לירידת המחירים בגוש דן.
>> מדוע השר לפיד לא פועל נכון כדי להוזיל את הדיור?
הטענה על מחסור בדירות, שהממשלה משמיעה לעתים תכופות, לא הוכחה. עובדה, יש דירות רבות שמוצעות למכירה ולהשכרה. באתר משרד הבינוי והשיכון נכתב: "בסוף מאי 2014 עמד מלאי הדירות החדשות המוצעות למכירה על כ-25,970 דירות, גידול של 18% לעומת מאי אשתקד (22,090 דירות). בהשוואה להיקף הנמוך בסוף 2009 - כ-14,550 דירות - מדובר בתוספת של יותר מ-11,400 דירות חדשות המוצעות למכירה. המלאי הלא מכור במאי 2014 מספק 13.8 חודשי ביקוש, על פי היקף מכירות חודשי ממוצע של 1,900 דירות ב-12 החודשים שהסתיימו בחודש זה".
אז מדוע המחירים לא יורדים? אולי משום שהדירות הללו ממוקמות באזורים לא מבוקשים, כך שהציבור אינו רוצה לגור בהן. לעת עתה, למרות הבטחותיו של שר האוצר הנוכחי, נראה שהמחירים אינם עומדים לרדת, בוודאי שלא בתל אביב. הפתרונות שהממשלה מציגה, כמו בנייה בשולי הערים ומע"מ 0, כבר נוסו ברחבי העולם ונחלו כישלון חברתי וכלכלי. אפשרות אחרת היא לעקוב אחר פתרונות שכן הצליחו, ולנסות ליישם אותם בישראל.
תודה לאדריכלים הגר צור וברק פלסקין על הסיוע בהכנת הכתבה
