לדירות יד שנייה, שנבנו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, יש הרבה פוטנציאל: בדרך כלל הן ממוקמות בסביבה ירוקה, מלאה בעסקים ותיקים ובמבני ציבור. גם הדירות עצמן הן מצע נוח ליצירה אדריכלית. ברובן התקרות גבוהות מהמקובל היום, ומאחר שהשיפוץ כולל תכנון מחדש, הדבר מאפשר משחק מקורי עם החללים ו''תפירה'' אישית לצרכי הדיירים החדשים.
ברקורד של האדריכלים בשמת צפדיה-וולף וניר רותם ("ספארו אדריכלים") עשרות דירות ישנות ששיפצו במרכז. השנה הם פנו צפונה ושיפצו דירה בשכונת כרמליה שבחיפה. הלקוחות הם בני זוג חיפאים - היא מאפרת, הוא יזם בתחום המסעדנות - הורים לבת פעוטה, שחזרו לעיר הולדתם אחרי כמה שנים בתל אביב. "היה לי ברור שאני לא רוצה לגור בשכונה חדשה", אומרת בעלת הבית. "אני סולדת מהשכונות ומהבניינים החדשים. החלטנו שכאשר נקנה דירה, היא תהיה בשכונה ותיקה, ואנחנו נשפץ אותה בהתאם לטעם שלנו".
הקובייה זזה הצידה
הדירה, שמשתרעת על פני 110 מ"ר, הייתה מחולקת לחמישה חדרים קטנים ומרפסת סגורה, ובמהלך השיפוץ נהרסו מרבית הקירות.
האדריכלים חילקו את הדירה לשני אזורים עיקריים - ציבורי ופרטי – והפרידו ביניהם באמצעות דלת:
רוב הרהיטים נאספו בידי בני הזוג במרוצת השנים, כך שהתפקיד המרכזי שהוטל על האדריכלים היה ליצור סדר במרחב, ולתכנן פריטי נגרות וקירות לבנים, שישמשו כקנבס בהיר לריהוט הצבעוני.
ברוב הדירות שתיכננו צפדיה-וולף ורותם מופיע אלמנט קבוע: קובייה שאותה בנו במרכז הדירה, ושבה ריכזו את מערכות התשתיות ואת חדרי הרחצה והשירותים (הנה שלוש דוגמאות לדירות בתכנון כזה). גם כאן שקלו השניים למקם את הקובייה במרכז החלל הציבורי, אבל הלקוחות רצו ששולחן האוכל שבעלת הדירה קיבלה במתנה מאמה יהיה רהיט מרכזי, ולכן הקובייה הוסטה הצידה והוצמדה לקיר שגובל בחלק הפרטי של הדירה. עדיין, הקובייה נוצלה מכל צידיה: מצד המטבח היא מסתירה עמוד ואת המקרר ושאר מכשירי החשמל. בדופן אחרת הותקנו מדפים, ודופן שלישית משמשת לאחסון ונפתחת לשולחן עבודה.
מסביב לשולחן פוזרו כסאות צבעוניים שנאספו במשך השנים, ומעליו נתלתה מנורה שחורה ("איקאה"). ארונות המטבח רומנטיים יותר מאשר בשאר הבית, ולדלתותיהם עוצבה מסגרת עדינה. הקיר בעומק המטבח נצבע בצבע שחור עם שימוש כפול: גם לוח גיר וגם לוח מגנטי.
הרצפה ברחבי הדירה חופתה בפרקט אלון ("חזיבנק"). עבודות הנגרות בוצעו בידי "רואים נגרות". באזורים הציבוריים הן נצבעו בתנור, ובאזורים הפרטיים השתמשו בפורמייקה מסוג EGGER.
כדי להשאיר את תקרת הסלון בגובהה המקורי – 2.80 מטר – הוחלט להותיר את צינור המיזוג חשוף. מהסלון אפשר לצאת למרפסת קטנה מפלדה. ברחבי החלל פוזרו שטיח מאמא שלו, ספות שעברו מהדירה בתל אביב, פוף אחד מ"ביתילי" ואחר מעשי ידיה של אמא שלה. את כורסת הפסים מצאה בעלת הבית ברחוב וריפדה אותה מחדש. שולחן הקפה מ"טולמנס", ועל הקירות מתנוסס אוסף פרטי של תמונות והדפסים, שאת חלקן – בין השאר, התמונה הירוקה הגדולה - יצר האמן הגרפי עידן שני, אחיה של בעלת הבית.
כמה שיותר מקומות אחסון
לאורך המסדרון נבנה ארון. "איפה שאפשר, ביקשתי שיהיו מקומות אחסון", מספרת בעלת הבית. החדר הראשון שנמצא לאורך המסדרון הוא של הבת הפעוטה, והוא תוכנן כך שבעתיד אפשר יהיה להלין בו ילד נוסף. על הקיר תלוי איור גדול של העיר פריז, שבעלת הבית נרכשה שם בחנות ''מרסי''. האיור הגיע בשחור-לבן, והיא צבעה חלקים ממנו.
בהמשך מוקמו חדרי הרחצה והשירותים. קירות חדר הרחצה של הילדה והעמוד שבמרכזו חופו באריחים לבנים ריבועיים, והרצפה רוצפה באריחים גיאומטריים בעלי אפקט תלת-ממדי (כל הכלים הסניטריים והחיפויים מ''HeziBank'').
בצד השני של המסדרון מוקם חדר כביסה, ובסוף המסדרון חדר נוסף, שמשמש את בעלת הבית לעבודתה כמאפרת. מולו נמצא חדר ההורים, שלכל גובה אחד מקירותיו (זה שבמרכזו חלון) נבנה ארון בעומק של 40 ס"מ. בקיר ממול ארון שעומקו 60 ס"מ, ומוסתר בו עמוד. כך תוכננו שטחי אחסון נוחים גם לקיפול וגם לתלייה.
להורים חדר רחצה צמוד, שרצפתו חופתה באריחי קרמיקה משושים ושחורים. על הקירות יש אריחים לבנים בגימור דומה לזה שבמקלחת הילדים, רק שכאן הם מלבניים.
עוד עיצוב פנים ואדריכלות בחיפה:
>> שיפוץ יצירתי של דירה בשיכון הענק בשכונת רמת הדר, בתקציב מוגבל של 100 אלף שקל
>> ווילה ענקית ומרהיבה בכרמל, שתיכנן פיצו קדם בסגנון הבינלאומי
