אתגר בשנקר: על הבוגרים נכפה שיתוף פעולה עם חברת קניונים

מאת נעמה ריבה

הקניונים, שהומצאו בשנות ה-50, מאבדים גובה בעקבות התגברות המגמה של קניות באינטרנט והשתקמותם של מרכזי הערים. זה בולט בעיקר בארצות הברית, שם קניונים רבים כבר ננטשו, ומשערים שכ-15 אחוז מהם ישנו את ייעודם או ייסגרו בעשור הקרוב.

גם אצלנו, בבתי הספר לאדריכלות ולעיצוב, משנים מגמה ומעודדים את הסטודנטים לחשוב על המרחב הציבורי, על עסקים קטנים ועל עירוב שימושים. השינוי הזה הגיע לאחרונה גם לכנסת, עם הקמת השדולה לעירוניות. בחלק מהערים מרגישים בשינוי, במיוחד בתל אביב ובירושלים וגם בערים בינוניות כמו נתניה, כפר סבא והרצליה, שמשקמות חלקים מהרחובות ההיסטוריים.

בכותרת ההודעה לעיתונות שנמסרה מטעם המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר, נאמר: "בוגרי שנקר מתכננים את עתיד הקניונים". זוהי הכרזה מעט ארכאית, לנוכח מה שמתואר כאן. מתברר שבמסגרת פרויקטי הגמר נדרשו הסטודנטים במחלקה להציע רעיונות לתכנון קניון עתידי של חברת "גזית גלוב", שיקום סמוך לשכונה חדשה ביבנה. ההצעות משלימות את התכנון הקיים של משרד האדריכלים ברעלי-לויצקי-כסיף, או מציעות קניון אחר לגמרי. כשהם יוצאים לשוק העבודה, האינטרסים היזמיים מכים בפניהם של מעצבים ואדריכלים צעירים. במקרה של שנקר, האינטרסים היכו כבר באקדמיה.

זו השנה השנייה שבשנקר משתפים פעולה עם חברה מסחרית, וזה קורה אחרי שהמחלקה זכתה לתרומה נדיבה בסך 240 אלף שקל. גם סטודיו שעסק בתכנון גופי תאורה נערך בשיתוף פעולה עם "גזית גלוב". בנק הפועלים נתן חסות לתערוכה הכללית של מחלקות בית הספר.

זו השנה השנייה ברציפות שהמחלקה משתפת פעולה עם חברה מסחרית. בתמונה: עבודה שהוצגה בשנה שעברה, של יהל חלפון

העובדה שהתקציבים שזורמים לאקדמיה מהמדינה הם נמוכים למדי, גורמת לראשי המוסדות לקושש תרומות מבעלי הון, ושיתופי פעולה מסחריים הפכו לנפוצים. ב-2011 פרצה סערה בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, כשהיזם דוד עזריאלי הסכים להעניק תרומה שתממן הקמת אגף חדש לבית הספר, בתנאי שהוא עצמו יעצב אותו. הנושא עדיין מעורר מחלוקת לקראת קבלת היתר הבנייה ולנוכח פגיעה אפשרית בבניין ההיסטורי שתיכנן נחום זולוטוב. אבל למרות המעורבות האינטנסיבית של עזריאלי, גם בארכיון לאדריכלות וגם בקרן שמעניקה מלגות לסטודנטים בתואר שני ופרסים לפרויקטי גמר מצטיינים, ראש בית הספר, ד"ר ערן נוימן, הצהיר לא אחת כי התורם לא היה מעורב בתוכנית הלימודים. מתוך היכרות עם תוכנית הלימודים, נראה שכך אכן היה.

בשנקר המצב כנראה שונה: שם הוחלט לחייב את הסטודנטים לעסוק בשיפור חווית הקנייה של לקוחות בקניונים של החברה המסחרית נותנת החסות. זוהי המטלה שניתנה להם, בהנחיית ד"ר רבקה ויטל, גלית שיף, קובי זיק ואריאל ליפשיץ. בפתח הקטלוג של עבודות הגמר כתבו: ''הסטודיו מכיר בצורך להגדיר מחדש את הטיפולוגיה האדריכלית הקונבנציונלית של חלל הקניות ובוחן דרכים להעשיר את חווית הקנייה". פעם היה מקובל לחשוב שהאקדמיה צריכה להעניק לכל סטודנט את החופש לחקור סוגיות שונות בהתאם לטעמו ולתחומי העניין שלו, אבל בשנקר מאמינים כנראה שמה שסטודנטים צריכים לעשות זה לספק רעיונות לחברות מסחריות.

משנקר נמסר: "'גזית גלוב' תרמו למחלקה מעבדה לחקר חווית התנועה, שהוצגה בערב הפתיחה. המעבדה פועלת במסגרת מכון רוזן לעיצוב וטכנולוגיות ירוקות ומוגדרת כמעבדת מחקר יישומי לקידום ידע בעיצוב חוויית המרחב, חקר הביצועים המבניים ופיתוח הסביבה הבנויה".

חלק מהסטודנטיות לא היו מרוצות מהמטלה שנכפתה עליהן ובחרו בכיוון חתרני יחסית. אחת מהן היא חופית טרנוביץ', בת 27, ממושב סגולה. "ציפיתי למשהו אחר", היא אומרת. "כולם יודעים איך עובדים היום קניונים, ולכן ניסיתי למצוא במטלה אתגרים אחרים". לדבריה, מכיוון שהקניון הישראלי הוא שכפול של האמריקאי, ניסתה לשלב בו מאפיינים מקומיים. היא בחרה לתכנן מרכז קניות שמשלב בין קניון מסורתי, שוק ומדרחוב, והעניקה לו את השם "Multimall". את השוק היא מיקמה במרכז חצר הקניון; הוא ישמש עסקים קטנים, וסביבו יהיה מדרחוב. לדעתה, המכלול הזה מתאים ל"אופי התוסס, הדומיננטי והמשתנה של החברה הישראלית".

כל סטודנטית הציגה את עבודתה על גבי "טוטם". בתמונה: מיצב תלת-ממדי שעיצבה חופית טרנוביץ' ברוח הפרויקט

טרנוביץ' אומרת שהקניון המקומי הוא שכפול של האמריקאי ולכן כדאי להכניס בו מאפיינים ישראליים. היא משלבת בין קניון המסורתי, שוק ומדרחוב ומעניקה לו את השם "Multimall"

סטודנטית נוספת, דנה ויצמן, בת 29 מהרצליה, אומרת שהיא סולדת מקניונים, "כי הם אטומים וסגורים", לדעתה. "ודווקא בגלל שנקודת המוצא שנתנו לנו במטלה הייתה מצומצמת, אפשר היה להרחיק לכת". ויצמן בחרה לטפל בחזיתות הקניון: במקום החזית שנאטמת לעיר, היא מציעה מעטפת חדשה, שבה היא שוזרת קוביות פתוחות בגדלים שונים. חלקן קטנות, שמשמשות לישיבה. את הפרויקט היא מכנה "קניון ספונטי". "כפי שאני מעצבת אותו, הקניון אינו מחזק רק את תרבות הצריכה אלא גם את תרבות הרחוב", היא מסבירה.

דנה ויצמן סולדת מהחזיתות האטומות של הקניונים ומתכננת "קניון ספונטני", שבו היא משלבת במעטפת קוביות פתוחות בגדלים משתנים. לדעתה, היא מחזקת כך את תרבות הרחוב

קניות בעידן האינטרנט

פרויקטים נוספים ניסו להתמודד עם האינטרנט, שנוגס בהצלחת הקניונים. עדי שפר, בת 27 מכפר שמואל, תיכננה "קניון היברידי". הפרויקט שלה מציע לבחור את הפריטים בסביבה הווירטואלית, אך את הליך המדידה לקיים במציאות. הלקוח יבחר את הפריט באמצעות מכשיר חכם שיהיה ברשותו, ויקבל אותו ישירות לתא מדידה, שיחליף את החנויות המסורתיות של הקניון. "הקונה יוכל למדוד את הפריטים ולהריח אותם לפני שיחליט אם לקנות או לא", היא מסבירה.

עדי שפר מתכננת "קניון היברידי". את החנויות מחליפות אפליקציות, והלקוח מקבל את הבגד ישירות לתא מדידה

הפרויקט של לילך רז, בת 27 מזכרון יעקב, מכונה "קנייה חברתית" ועוסק בחיבור בין תאי המדידה למדיות החברתיות. רז מציעה לבטל את התפקיד המסורתי של חלונות הראווה: את הבובות יחליפו הקונים, שימדדו את הפריט שהם שוקלים לרכוש. הלקוח יצטלם עם הבגד וישדר את התמונה לקהל, שיגיב בלייק, אנלייק וכו'. הממשק החדש לא רק משחרר אותנו מחלונות הראווה, אלא גם מאידיאל היופי שהחלונות האלה מנסים לשדר, ובכך יש בו הישג.

לילך רז מתכננת פרויקט בשם "קנייה חברתית", המבקש לבטל את התפקיד המסורתי של חלונות הראווה. את הבובות יחליפו הקונים, והקהל יחליט אם כדאי לרכוש את הבגד או לא