ונציה. כשרם קולהאס
,
האוצר הראשי של הביאנלה ה-14 לאדריכלות,
הודיע בכניסה לביתן המרכזי שלה, שנקרא "המרכיבים של ארכיטקטורה Elements of Architecture", כי התערוכה מוותרת על ייצוגים של אדריכלות עכשווית
ולא תכלול אדריכלים, הוא פתח בפרובוקציה אופיינית. במקום להכיר בתפקידו של האדריכל כמגשר רב-תחומי, קולהאס בחר להתמקד ברכיבים האוניברסליים המצויים במבנים משחר האדריכלות.
בעבורו, המנטרה של "חזרה ליסודות" תורגמה למסע מחקרי סביב האלמנטים הבסיסיים המשמשים כל אדריכל “בכל מקום ובכל זמן”, תוך התעלמות מכל הקשר מחייב. בניגוד לתערוכות קודמות, קולהאס בחר להתנתק במודע מהקשר חיצוני בפרקטיקה הפנים-אדריכלית.
התערוכה שלו מתבוננת במנותק על 15 רכיבים: קירות, חלונות, גגות, חזיתות, רצפות, מסדרונות, רמפות, מדרגות, מדרגות נעות, מרפסות, מעליות, דלתות, תקרות, אסלות, אח. כל רכיב זכה לגלריה משלו, שמתמקדת בדוגמאות היסטוריות ועכשוויות. זהו ניסיון לאצור מיקרו-נרטיבים של ההשפעות שתרמו לשינויים ולהמצאות בסל השגרתי של האדריכל.
חלק מהגלריות שמו דגש על הנתק בין שימושים היסטוריים לבין שימושים עכשוויים. בתצוגת “החלון”, לדוגמה, ממוקם מכשיר למדידת לחץ מכני של חלונות מתועשים וגנריים העומדים בתקנים עכשוויים, אל מול אוסף עדין של מסגרות מגוונות מאנגליה מהמאות ה-17 ועד ה-19, שניכר בהם המגע הייחודי של בעלי מלאכה. תצוגת "האח" מתרכזת בהתיישנותו ההדרגתית של הרכיב הזה, עד להמצאה העכשווית של קבוצת חוקרים מ-MIT: מכשיר חימום תקרתי הנשלט מהטלפון הסלולרי של הדייר, שיכול לפזר את החום לפי מיקומו שלו בבית, ולחסוך את הצורך לחמם את החדר כולו.
תצוגות אחרות התרכזו בשינויים חומריים המגלמים שינויי תפקוד לאורך ההיסטוריה. גלריית ה"חזית" מציגה סדרה של 12 מקטעי חזיתות, החל מבטון טרומי ועד קולטי מים מקרמיקה, עבור בחזית ירוקה ועד לחזית דיגיטלית המציגה דיווחי אקטואליה. גלריית "הדלת" מכילה סדרה של דלתות בגודל 1:1, שהמבקר מוזמן לעבור דרכן עד שהתצוגה מגיעה לשיאה: גלאי מתכות של שדות תעופה. חלק מהגלריות מתייחסות ליחס שבין היסודות האדריכליים הנבחרים לבין הגוף, כפי שמדגימים שני רעיונות מקבילים להמצאת הרמפה: האחד מתמקד בנגישות, השני מציג ניסוי משנות ה-70 של חיים בשיפוע. אוסף האסלות בוחן את האינטראקציה האינטימית בין אנשים לאדריכלות, כך מסביר הטקסט של קולהאס (וגם כאן המשתנות מתעלמות ממחצית המשתמשים – כלומר המשתמשות).
החוויה הרווחת של התערוכה, שהתיאור המבחין בנרטיבים עושה לה חסד רב, היא ריצוד בין אסופת אובייקטים שנבחרו באופן שרירותי. היומרה של קולהאס לבוא חשבון עם אדריכלות עכשווית באמצעות ירידה למיקרו-נרטיבים הגולמיים שלה, יצרה יריד אלמנטים עמוס ללא אנשי מכירות המנווטים את הקהל. התערוכה מתעלמת במכוון מפרשנות של המשמעות המצטברת של הרכיבים שנבחרו, ובניתוק מוחלט מהקונטקסט, מההיסטוריה החברתית, הכלכלית או הפרוגרמתית המקורית שלהם, ולפיכך הם לא ניתנים לשיפוט כלל. מה טיבו של חלון או פתח, אם אין לדעת היכן הם ממוקמים ובשביל מה נועדו?
קבינט המוזרויות הארכיטקטוניות שמציג קולהאס דומה יותר לגודש, לבליל ולהתשה החושית המוכרים מירידי בנייה מסחריים. ההקשר היחיד שטרחו עליו הוא ההקשר הכלכלי, מאחר שנותני החסויות זכו לבולטות ממש כמו בירידים המסחריים. הצופה נתון למניפולציה מסחרית בצורה גלויה ובצורה סמויה. קולהאס אינו מסתבך עם אלמנטים מרכזיים בחיינו, כמו מטבח, כיוון שהמטבח מציף שאלות מגדריות; אין למצוא כאן חדר מדיה - טלוויזיה, מחשב או מחשב נייד - שמשנים את תרבות הבית, המשרד והמרחב. שמה של התערוכה, המפרקת טיפוגרפית את השם – FUNDA-MEN-TALS – כמו מבהיר שאנו נמצאים בסט של Mad Men, סדרת רטרו שבה אין מקום לשחקניות עכשוויות.
התערוכה מבכה את מעמדו של האדריכל, כנותן שירותים שמוצף באוסף פריטים ותכתיבים טכניים שאינם נתונים לשליטתו. זו אדריכלות שאינה מחויבת למציאות, מעבר לסינכרון של בליל מרכיבים ולייעוץ קוסמטי, שלא לדבר על יכולת השפעה ואחריות מעבר ליסודות שעליהם הוא אמון. הפירוק של רם קולהאס, כמי שהוביל את השיח הביקורתי בשלושת העשורים האחרונים, הוא פירוק מגמתי. דרכו הוא מכריז על סופה של האדריכלות, או לפחות על קץ העניין שלו בשיח הביקורתי, לצד עניין גדול בזירה הכלכלית-מסחרית. בעבורו, ה"ג'אנקספייס" JunkSpace כבר מתחיל מבפנים, וסיכויי ההצלחה של אדריכלות עכשווית דומה לסיכוי הסטטיסטי שהקלדה עיוורת של אותיות תייצר נובלה.
המחווה למארסל דושאן, שנמצאת בכניסה לחלל התערוכה READY MADE, נותנת קרדיט לאוצר שניצל את הבמה של הביאנלה כדי לייצר מראה, לא מחמיאה אמנם, של הפרקטיקה העכשווית של האדריכלות ובכך להראות את מה שאחרים מעדיפים לא להודות בו בקול רם - בטח שלא לשלם כרטיס טיסה ולינה בוונציה בעבורו. בצד הבעייתי יותר, קולהאס הרים מופע ציני שבו הוא מזמין את מיטב הקולגות שלו למסיבת הפרידה שלו עצמו. מהלך זה קיבל חיזוק בפתיחה למוזמנים ועיתונאים, ברגע שהאיש קם לתת את הריאיון הראשון של הביאנלה. קולהאס בחר להושיב מולו דווקא את טוני פאדל, מנכ”ל הסטארט-אפ "נסט", המייצרת חיישנים חכמים לתרמוסטאטים, וזכורה יותר כמי שנרכשה לאחרונה על ידי גוגל תמורת 3.2 מיליארד דולר.
בשיחה מולו, קולהאס מעביר מסר חד ובעייתי: אני לא מעוניין לשוחח עם עמיתים, השיח הזה נגמר מבחינתי. אני הולך אחרי הכסף והכוח, וכדאי גם לכם - קהילת האדריכלים - להבין היכן הכסף והכוח נמצאים. משתמשים? משבר כלכלי? אין כאלה. לאדריכלות אין היום הקשר, משום שהכסף שנצבר אצל אוכלוסייה מצומצמת הוא שקובע את עתידנו ואת עתיד האדריכלות. רלוונטיות, אומר קולהאס, היא להיות בקשר עם האוליגרכיה המצומצמת הזו. ברגע שמדירים את הפוליטיקה, הכלכלה, הקיימות, התרבות, המגדר ואת האדריכלים מהשיח - נשאר לקולהאס לחכות לאיש הכבלים של האלפיון העליון.
