זה אחד הבניינים הישנים והמתקלפים ברחוב יהודה הלוי, בואכה אלנבי. הוא נבנה ב-1939 ומיועד לשימור. דירה קטנה בקומת הקרקע, ששטחה 47 מ"ר, תוכננה לצרכי מגורים אבל עם הזמן הוסבה לשימוש מסחרי ובשנים האחרונות פעלו בה סטודיו וחנות תכשיטים. לפני כשנה רכשו אותה לצורך השקעה זוג מעצבי מוצר, והיא שופצה והפכה שוב לדירת מגורים.
מעצבי הפנים רז אלון ואורן גולן התבקשו לתכנן חלל פתוח ככל האפשר, שינצל בצורה מירבית את השטח הקטן יחסית, ידגיש את גובה התקרה – שלושה מטרים וחצי – ויכלול אזורים מוגדרים לאירוח, לשינה ולעבודה. תקציב השיפוץ היה 200 אלף שקל. מלבד גובה התקרות נהנית הדירה גם משתי יציאות החוצה, בחזית ומאחור.
>> בדירה הזו תוכלו לבקר במסגרת סוף השבוע של "בתים מבפנים", בשיתוף עיריית תל אביב-יפו. לפרטים נוספים
בתוכנית המקורית היו לדירה שלוש כניסות: מהרחוב, משביל גישה בצדו הימני של הבניין ומהחצר האחורית. מכיוון ששביל הגישה עובר ליד פחי האשפה והמיחזור, הפכה הדלת הפונה לרחוב, שמופרדת ממנו בשלוש מדרגות, לכניסה הראשית. על מנת "לרכך" מעט את המעבר בין הרחוב הסואן לבית, הוסטו המדרגות לצד, ועכשיו הן לא ממוקמות ישירות מול הדלת הכפולה, שממוסגרת בפרופיל ברזל לבן. מבואה חיצונית לפניה כוללת צמחייה ירוקה ופינת ישיבה במרפסת הקדמית.
חלוקה מחדש
החלוקה המקורית לחדרים קטנים (ראו תוכנית למעלה) בוטלה: הקירות הפנימיים נשברו והדירה חולקה מחדש. הסלון והמטבח מוקמו בחזית, ואילו באזור האחורי, השקט והמרווח יותר, מוקמו חדר השינה וחדר הרחצה, שהוא החדר היחיד בדירה שיש לו דלת פנימית. חדר העבודה נקבע במקומה של מרפסת; הוא מיועד לשניים, ויש לו כניסה נפרדת מהחצר האחורית.
אלון וגולן עיצבו את פנים הדירה בגוונים בהירים, במטרה להדגיש את גובה התקרה ולהעצים את תחושת המרחב. הרצפה המקורית חופתה בבטון דק, אפור בהיר ("מיקרו-טופינג"). בחיבור עם הקירות הודבקו פנלים בגובה 12 ס"מ, שמדגישים את גובה התקרה, והותקנו חלונות חדשים מברזל בלגי צבוע לבן. בדלת הכניסה ובחלונות חדר העבודה שולבה זכוכית מחוסמת, שמכניסה אור טבעי אבל מגינה מעיני סקרנים.
את הכניסה ואת החצר, הסלון וחדר השינה מאירים פנסים המשמשים בדרך כלל הצגות תיאטרון ("דנאור"). גופי תאורה נוספים נרכשו בשוק הפשפשים ונצבעו מחדש. נוספה להם מנורת לילה משנות ה-60, מתוך אוסף פרטי של בעלי הדירה, שהוסבה למתקן לתליית מעילים ועומדת בכניסה.
דלת הכניסה נפתחת למסדרון. מימין הסלון, שכולל ספה ירוקה ("פוקסי"), שולחן שחור נמוך ("קסטיאל"), שרפרף שנמצא ברחוב ורופד מחדש, שטיח ("primitive") וציור של כרם אלון, שמונח על הרצפה ונשען אל הקיר.
אדן החלון בסלון, שעליו הונחו עציצים, עשוי אבן. מעליו, בחיבור בין הקירות, נתלה פנס תאורה. מול הספה נבנה קיר גבס נמוך שעליו ייתלה בעתיד מסך טלוויזיה, והוא מפריד בין פינת הישיבה למטבח.
המטבח כולל שני פסי ארונות נמוכים מעץ צבוע לבן, ומעליהם משטחי עבודה מנירוסטה. בפס הארונות שבמרכז החלל שובצו כיריים וכיור אינטגרלי. מולם, בעומק הנישה, נתלו שלושה מדפי עץ צבועים לבן, שמגדילים את אפשרויות האחסון.
מול המטבח, צמוד לקיר, הוצב שולחן אוכל שנמצא ברחוב ושופץ. משטח הפורמייקה נצבע בתכלת. מעל השולחן נתלתה מנורה ישנה של בעלי הבית.
ממשאית לחדר הרחצה
מסדרון קצר מוביל לחדרים הפרטיים. מימין חדר רחצה ומשמאל חדר שינה, ובו מיטה שנצבעה באפור-ירקרק, ארון קיר שנבנה בתוך נישה ונצבע באותו גוון, וספסל שנמצא ברחוב ושופץ. מול המיטה – ציור גדול, גם הוא של כרם אלון. חלון העץ המקורי שופץ ונצבע בגוון זהה לזה של הארון. גם דלת העץ המקורית של חדר הרחצה הושארה ושופצה.
קירות חדר הרחצה חופו באריחי קרמיקה לבנים קלאסיים בגודל 15 על 15 ס"מ. מול הדלת הורכב ארון שירות, ולצידו מקלחון שהופרד מהחדר באמצעות קיר, לבקשת בעלת הבית. ארון כיור פתוח מברזל מגולוון נצבע בשחור ומשמש בסיס לכיור מונח, שמוקם מתחת לחלון גבוה. המראה היא מראת צד של משאית, שנמצאה במוסך.
חדר העבודה מוקם במרפסת האחורית והוא פתוח לכיוון חדר השינה. בנישה שנוצרה ליד הדלת המובילה לחצר האחורית נתלו ארבעה מדפי עץ צבועים בשחור. שולחן העבודה – פלטה שחורה שהונחה על רגלי ברזל – הוצב מתחת לחלון ברזל שתוכנן בגריד ריבועים בגודל 25 על 25 ס"מ. בשורת הריבועים העליונה הורכבו זכוכיות שקופות שמכניסות לחדר את נוף עצי הגינה.
מה עוד תוכלו לראות בסוף השבוע של "בתים מבפנים"?
>> לגור במוזיאון: ביתה של הגלריסטית נעמי גבעון בנווה צדק
>> ואיך נראה הפרויקט החדש של דיור בר השגה בדרום תל אביב?
