בתי המשפט הירושלמיים פזורים בין אתרים שונים בבירה, וממוקמים במבנים ישנים שאינם ערוכים (למעט בית המשפט העליון) לעמוד בעומס העובדים, העצורים והמבקרים בהם. כדי לתקן את המצב, הוחלט זה מכבר לתכנן היכל משפט שיאחד תחת קורת גג אחת את כל הערכאות: בית משפט מחוזי, שלום, תעבורה, נוער, משפחה ובית הדין לעבודה. היכל המשפט אמור לקום בכניסה המערבית לבירה, סמוך לתחנת הרכבת הגדולה שתיחנך ליד בנייני האומה. זאת, כחלק ממתחם הכניסה העצום המתוכנן בירושלים (שמתכנן משרד האדריכלים פרחי-צפריר).

מדובר בפרויקט גדול-ממדים ומשמעותי: היכל המשפט ישתרע על פני 40 אלף מטרים רבועים, ויכיל 133 אולמות שבהם ינהלו 154 שופטים את הדיונים. הדרך להקמת הפרויקט עוברת בבחירת אדריכל, וכאן הסיפור מסתבך. בחודשים האחרונים נערכה מטעם החשב הכללי במשרד האוצר וחברת CPM-ניהול בנייה, תחרות אדריכלים. שלושת המשרדים שהעפילו לשלב הבא בתחרות הם חיוטין אדריכלים, זרחי אדריכלים בשיתוף סטודיו Pez, וגולדשמידט ארדיטי בן נעים אדריכלים. כולם קיבלו 50 אלף שקלים.

האם בכך התקדם הפרויקט עוד משבצת בתהליך? אין לדעת, תרתי משמע: גם משום שזהו סיבוב שני של תחרות אדריכלים שכבר הוכרעה אך תוצאותיה בוטלו ממניעים תמוהים; וגם משום שהמדינה מעדיפה להסתיר את הנעשה בתחרות. אפילו ההודעה על שלושת המשרדים שעלו לשלב הבא נמסרה בעיתוי משונה, ערב חג הפסח.

הזוכה הקודם גילה שהוא הפסיד

הגלגול הראשון של התחרות התרחש בעשור שעבר. ב-2007 זכו ברכה ומיכאל חיוטין בתכנון הפרויקט, שמיקומו היה שונה – סמוך לגן העצמאות שבמרכז ירושלים. כנהוג בפרויקטים גדולים בישראל, ובעיקר בירושלים, לזוכים בתחרויות אדריכלים לא מומלץ למהר ולפתוח בקבוקי שמפניה: כפי שבוטלו תוצאות התחרות לתכנון הספרייה הלאומית (רפי סגל) ולתכנון הקמפוס החדש של "בצלאל" (משרד גרמני-טורקי שזכה ואז הושלך לצד הדרך ללא הסבר עד היום, לטובת אדריכלי-העל Sanaa), גם כאן הזכייה הייתה זמנית בלבד. מטעמי חוסר תקציב ובגלל הסמיכות הבעייתית לבית הקברות המוסלמי, הוחלט לסגת מהאתר ולבחון מיקום חדש בכניסה לעיר. ברכה ומיכאל חיוטין גילו שהזכייה שלהם בוטלה, עבודתם ירדה לטמיון, ומכרז חדש יצא לדרך.

בתחרות החדשה הורשו להשתתף משרדים בעלי ניסיון בתכנון מבני ציבור ששטחם הוא 10,000 מ"ר לכל הפחות, תנאי שפוסל את רוב המשרדים מהשתתפות. יו"ר עמותת האדריכלים, ברוך ברוך, התרעם על תנאי התחרות שאותם הגדיר "דרקוניים" ושיגר ביולי אשתקד מכתב למנהל בתי המשפט, מיכאל שפיצר, שבו נכתב: "תחרויות אדריכלים מיועדות לקדם מצוינות וחדשנות (...) ואינן יכולות להסתמך על 'ספירת מטרים' (...) למותר לציין כי הדרך הנכונה לקיים תחרויות אדריכלים היא כפי שנעשה במוזיאון הטבע (למשל)". ברוך לא זכה אפילו לתגובה, וממילא רק קולו נשמע.

שמות המשרדים - כמו שמות השופטים, הפרוגרמה ופרוטוקול התחרות – לא פורסמו. מתברר שאין אפילו תמלול של ישיבות הוועדה. ואולם, המידע הגיע לידי מערכת Xnet והוא מתפרסם כאן לראשונה

רוב המשרדים הגדולים בארץ ניגשו לתחרות, 18 במספר בסך הכל. שמות המשרדים - כמו גם שמות השופטים, הפרוגרמה ופרוטוקול התחרות – לא פורסמו בפומבי. בקשת Xnet לפרסם את המידע הזה, שיש בו עניין ציבורי ואין כל סיבה נראית לעין להסתירו, לא נענתה. מתברר שאין אפילו תמלול של ישיבות הוועדה, אף שמדובר במסמך שכל ישיבת ועדת תכנון אינה שלמה בלעדיו. ואולם, המידע על התנהלות התחרות הגיע לידי מערכת Xnet והוא מתפרסם כאן לראשונה.

מי ניגש לתחרות ומי פרש מהשיפוט

בין המשרדים שניגשו לתחרות אפשר למצוא את צבי מוססקו, אמר-קוריאל (שתיכננו את בתי המשפט באשקלון ובלוד), שרון אדריכלים, קולקר-קולקר-אפשטיין (משרד החוץ בירושלים), עדה כרמי-מלמד (מתכננת בית המשפט העליון), פלג אדריכלים בשיתוף ארז אלה, מן-שנער אדריכלים, אוקא אדריכלים – קרן ידווב ואורית גלעדי (מתכננות בית המשפט בקרית שמונה), ישר אדריכלים ועוד. המשרד הגדול במדינה, יסקי-מור-סיוון פרש; ככל הנראה מטעמי ניגוד אינטרסים, מאחר שיובל יסקי, ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, הוא אחד השופטים בתחרות.

מי עוד שפט בתחרות: היו"ר הוא אדריכל שלמה אשכול, מהנדס עיריית ירושלים, ואיתו אדריכלית דלית זילבר, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים, האדריכל יוסי פרחי, שמתכנן את המרכז העסקים הראשי החדש בכניסה לעיר, וזורח קלנר, סמנכ"ל בינוי ולוגיסטיקה במינהל בתי המשפט. על דיוני התחרות השקיפו נוספים, ובהם אדריכל העיר ירושלים, עופר מנור.

למשתתפים חולקה פרוגרמה מפורטת בת 50 עמודים. לפרק א' שלה הוענקה הכותרת "מהותו ואופיו של היכל המשפט", ונכתב בו כי "היכל המשפט הוא המקום לעשיית הדין והצדק. ההיכל והמיוחד מכלול השיפוט יבטאו פן זה ויבטאו פן זה ויבטאו את התרבות הארגונית, המכובדות, יראת הכבוד והבידול של המערכות (...) המערכת צריכה להיות זמינה לכל, נגישה, שיווניות לכל הצדדים וקשובה בכדי לאפשר עשיית צדק (...) השקיפות יכולה להיות מושגת באופנים שונים מוחשיים ומופשטים".

מה הציעו המשרדים שלא עלו לשלב הבא

לרשותם של המתכננים עומד מגרש ארוך וצר כנקניק. בין שאר האתגרים הניצבים בפניהם, הם נדרשים לתכנן בהיכל המשפט מערכת תנועה מורכבת, שלא רק תתייחס לתנועה המאסיבית של שופטים, עצירים והקהל הרחב (שלוש מערכות תנועה שונות לחלוטין) אלא תשלב את כל הערכאות במתחם אחד. זאת ועוד: עליהם להציג אופציה של הקמת המתחם בשלבים, ולא רק כמקשה אחת.

מאחר ששלושת המשרדים שעלו לשלב הבא נזהרים מחשיפת הצעותיהם, כדי לשמור על סודיות מקצועיות, אנחנו מפרסמים כאן לראשונה כמה מההצעות שלא עלו.

בהצעה של שרון אדריכלים, הפתרון לדרישות התכנוניות הוא גג שנגרע ממתחם הכיכר הציבורית, הסמוכה לבניין, ושמארגן תחת קפליו את שלושת בתי המשפט. המבנים צומחים מעל פודיום מקשר, שהוא חלל ציבורי ליניארי (קווי) המכיל גלריה עירונית. הגלריה תיפתח לרשות הציבור הרחב.

בהצעה של מן-שנער מוצעות שתי מסות: האחת מכילה את אולמות המשפט והלשכות, והשנייה מכילה את המזכירות והמסד בקומת הקרקע עם השירותים הכלליים, כששתיהן משתלבות זו בזו. המעטפת עשויה מקיפולי אבן, חלקה אטומה וחלקה חצי שקופה.

ההצעה של אוקא אדריכלים מייצרת דופן מסחרית בולטת וציבורית בקומת הקרקע של המבנה, שתשמש לבתי קפה, מסעדות וחנויות. חזיתות המבנה מתוכננות כקיר מאסיבי, שמתפרק בהדרגה לכדי מצללה, ונשאר כזיכרון מודפס על גבי זכוכית.

ההצעה של פלג אדריכלים ו-hq אדריכלים (ארז אלה) "צולבת" את ארבע המסות העיקריות – השלום, המחוזי, המשפחה והתעבורה, ובית הדין לעבודה. התוצאה היא X מאורך ובולט בנוף, כשבנקודת המפגש של ארבע הכנפיים נפערת כניסה דרמטית ואמורפית.

השופטים: תנאי הסף לא איפשרו עבודות בעלות חזון

ב-2 במארס השנה התכנסה הוועדה לדיון, באופן אנונימי, בהצעות שהוגשו. השופטים ניסחו רשימת תיקונים הנדרשים מהמשרדים שהעפילו לשלב הבא. ונימקו את בחירותיהם. על ההצעה של חיוטין כתבו, כי "ההצעה הינה בעלת איכויות אדריכליות גבוהות, חפה מסימבוליות ומשדרת אלגנטיות, צניעות ופשטות"; על ההצעה של זרחי כתבו, כי "המבנה רווי ומעניין ועשוי בהרבה תשומת לב (...) הממשק עם העיר והרחוב פתור בצורה מעניינת".

גם צוות השופטים מבקר את תנאי התחרות, כפי שמתברר מהמשפט הבא: "העובדה שנמצאו רק שלוש עבודות (ולא חמש כפי שהיו אמורות להיות, נ"ר) מתוך 18 הראויות לעלות לשלב הבא של התחרות מעיד על כך שתנאי הסף שנקבעו כוונו למשרדים ותיקים מבוססים ולא איפשרו לדור הצעיר לקחת חלק בתחרות".

לדעת השופטים, תנאי הפתיחה הללו החלישו את התחרות: "בכך חסרו הצעות עם חזון, מעוף ויצירתיות. ועדת המשנה ממליצה בפני ועדת המכרזים לשקול בתחרויות הבאות את תנאי הסף המוקדמים למינימום ההכרחי".

במובן מסוים, דינו של היכל המשפט החדש בבירת ישראל נגזר עוד בטרם נפתח.