אולם הספורט של בית הספר היסודי חסן ערפה, שנבנה בימים אלה בפארק מדרון יפו, על הקו הראשון לים, מעוצב באופן מאוד לא אופייני לאולמי ספורט. הוא נראה כמו וילה גדולה ואופנתית, וכאשר צועדים בפארק ומביטים בו, קשה לנחש שהוא מיועד לתלמידי בית ספר (וגם למבקרים).

"זה לא עוד אולם ספורט של בית ספר, אלא חלק מפארק", מדגיש האדריכל ניר חן, שמתכנן את הבניין יחד עם נילי חן, בת זוגו ושותפתו למשרד חן אדריכלים. "אין כאן פרופורציות קלאסיות של אולם ספורט, וגם עיצוב הגג קשור לעובדה שהמבנה שואף להיות חלק בלתי נפרד מהפארק". חן מציין שנעשה שימוש בחומרים פשוטים, וגם העיצוב מתבסס על צורות בסיסיות, כדי לא להתבלט יתר על המידה ולגנוב את ההצגה מהסביבה - נמל יפו, עג'מי וחוף הים.

הפרויקט עדיין אינו גמור, אך נראה שהאדריכלים השכילו לנצל את התנאים והערכים של המקום, ובמיוחד את הבדלי הגבהים במגרש, ולטשטש את המסה הגדולה של האולם בכך שמרביתה קבורה באדמה. הבדלי הגובה גם איפשרו ליצור שתי כניסות: האחת לציבור הרחב ממפלס הקרקע הנמוך של הפארק, והאחרת לתלמידים בלבד, ממפלס הגג שהוא המשך למפלס הקרקע של בית הספר.

"אין כאן פרופורציות קלאסיות של אולם ספורט", אומר האדריכל (צילום: טל ניסים)
"אין כאן פרופורציות קלאסיות של אולם ספורט", אומר האדריכל (צילום: טל ניסים)

הגג הוא גם חצר

בניגוד לקימורים שמאפיינים את הנוף בפארק, חזית הבניין מורכבת משתי תיבות גדולות המעוצבות בקווים ישרים. החלוקה לשתי מסות תרמה להחלשת המסה הגדולה, כפי שהאדריכלים שאפו. שתי התיבות נראות כמרחפות מעל הקרקע, הודות לכך שהן ניצבות על שורה של עמודים עגולים, המזכירים את קומות העמודים בבתים תל-אביביים משנות ה-30. מאחורי שורת העמודים, חזית קומת הקרקע נסוגה מקו הבניין (בעיקר לצורך הצללה), ומורכבת ממסך זכוכית החוצץ בין רחבת החזית לבין האולם.

באולם עצמו, שייפתח בקיץ, יהיו 200 מושבים בצבע צהוב, שברקע שלהם קיר בצבע בורדו. שני הצבעים מנוגדים לגוני הלבן השקטים השולטים במעטפת הבניין. המושבים מכוונים כך שהצופים יוכלו להשקיף על הפארק ועל הים כשהם צופים במשחק.

האולם יכיל 200 מושבים צהובים. אפשר יהיה לראות גם את הנוף (צילום: טל ניסים)
האולם יכיל 200 מושבים צהובים. אפשר יהיה לראות גם את הנוף (צילום: טל ניסים)

בשעות הלימודים יהיה האולם סגור לקהל הרחב, אך ניתן יהיה להשתמש בחדרי השירותים הצמודים אליו. בקומה העליונה, המיועדת רק לתלמידים, יש גלריה המשקיפה לאולם הספורט ומקשרת לחדרי מחשבים, אמנות וספרייה, שגם מהם נשקף נוף מרהיב לפארק ולים. אף שמדובר בבית ספר, ומוסדות חינוך יש להקיף בגדרות, אפשר היה לוותר על כך תוך ניצול הטופוגרפיה ושימוש נכון בחלקי המבנה השונים.

הגג, ששטחו כדונם, יוכל לתפקד גם כחצר, והוא נבנה בשיתוף משרד אדריכלי הנוף ברוידא-מעוז, שתיכנן את הפארק כולו. האדריכלים הציעו לפתח את החצר כמוקד של מתקני משחק, אזורי ישיבה מוצלים וגינון, משום שהחצר קטנה מכדי לספק את כל השימושים האלה. בינתיים יש מגבלות תקציב, כך שפיתוח הגג בסיסי יחסית ויש עליו טריבונות בלבד – כיסויים של כונסי אוויר שנועדו לשחרר אוויר חם מהאולם שלמטה. אם יגיע תקציב נוסף, אפשר יהיה להשמיש את הגג למטרות נוספות.

חלק מהבניין ישמש את התלמידים בלבד, וחלק אחר ייפתח לקהל הרחב (תכנון: חן אדריכלים)
חלק מהבניין ישמש את התלמידים בלבד, וחלק אחר ייפתח לקהל הרחב (תכנון: חן אדריכלים)

האדריכלים ניר ונילי חן מתמחים במבני מסחר ומגורים. בימים אלה הם משתתפים בהשלמת מוסד חינוכי נוסף המתאפיין בנצפות גבוהה – בניין בית הספר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב, המשקיף על נתיבי איילון. עלות הקמת האולם ביפו הגיעה, לדברי ניר חן, ל-14 מיליון שקל. הבנייה מתעכבת, משום שתוך כדי עבודות הביסוס התברר שצלע הרכס היא ערימת אשפה גדולה. מכיוון שלא ניתן לבנות על גבעת אשפה לא יציבה, היה צורך לפנות אותה. פעולה דומה התרחשה בעת הקמת פארק מדרון יפו, אלא שאז הפינוי נלקח בחשבון עוד בשלב התכנון, מבלי לעכב את ההקמה.

ללא רווחים כלכליים

הפארק, שנחנך לפני ארבע שנים, מעניק אופק פתוח המאפשר מבטים ארוכים. אלה מקנים מעין שליטה על הפארק כולו, מה שאמור לחזק את תחושת הביטחון של המבקרים. אין כאן כמעט גדרות, ובקושי מבחינים בנוכחותם של מצלמות אבטחה ואנשי ביטחון (אף שלפחות מאבטח אחד מוצב כאן במשך כל שעות היום). גם התכנון של אולם הספורט מתבסס על עיקרון של הפרדה ושליטה – בשל החלוקה בין תלמידי בית הספר לציבור הרחב – מה שמעלה שאלות על מעמדו של המרחב הציבורי ועל המגמות שמשתלטות על עיצובו.

הפארק שונה ממרחבים ציבוריים אחרים, גם בכך שלא נעשה בו שימוש להפקת רווחים כלכליים. רשויות מקומיות שיש בשטחן רצועת חוף מקימות עליו בדרך כלל מיזמים כמו בתי מלון (תל אביב, טבריה, נחשולים), מרינות (הרצליה, אשדוד), קניונים (הרצליה) או מגדלי מגורים (בת ים). את רצועת החוף הזו בחרה עיריית תל אביב-יפו לנצל להקמת מבנה ציבורי אמיתי, שאי אפשר להפיק ממנו רווחים, וכל תכליתו היא להעניק שירות לתושבים. לא הרחק מכאן הוקם "מרכז פרס לשלום", שלא בהכרח משרת את האוכלוסייה המקומית. שכונת גבעת עלייה הסמוכה צמאה למבנים קהילתיים, ועד כה נבנה בה רק מבנה ציבורי אחד, המשרת עמותה המטפלת באוכלוסייה הערבית.