מה היינו עושים בלי תחנות הדלק? רובנו לא היינו מגיעים לשום מקום. הן תמיד שם: צהובות או אדומות, זוהרות ונוצצות, עמוד גדול עם שלט, או סככה גדולה. במרכז נמצאות המכונות הגדולות, שמזכירות מכונות-מזל בבתי הימורים, וגם אליהן מתמכרים וממהרים לחזור. לא שיש ברירה: גם השבוע, כשהתבשרנו שנשאיר בתחנת הדלק עוד כמה אגורות לכל ליטר, נמשיך ונחזור ונשאף את האדים הממכרים - לא משנה מה יהיה המחיר.

כמו לכל דבר, גם כאן יש ארכיטקטורה. התערוכה "אואזיס" מאירה את ההיבט העיצובי של תחנות הדלק בישראל. "הן הפכו בשנים האחרונות לחנות אחת גדולה, וכל הצד המסחרי שאינו קשור בדלק נהיה העיקר", אומר האדריכל ערן טמיר-טאוויל, שאצר את התערוכה בגלריה בבית האדריכל ביפו יחד עם האדריכלית מיכל אהרוני. "אם פעם תחנות הדלק התאפיינו בנוכחות נמוכה לאורך הכבישים, סככה עם מזנון, הרי שמתחילת העשור הקודם הנוכחות שלהן התעצמה. התחנה כולה צופתה בלוחות פח בצבעים עזים, בהתאם לחברת הדלק, וגם העיצוב הפיזי הוקצן, מה שהפך אותן ליותר נצפות בנוף".

>> איך מעצבים בית מרקחת, חנות של ''אפל'' וקניון?

פרנק לויד רייט היה שם

הרעיון להסב את תשומת הלב לעיצוב תחנות הדלק, תחום שאינו נמצא על סדר היום האדריכלי למרות חשיבותו היומיומית והאקולוגית, הוא ההישג המשמעותי של התערוכה. פרנק לויד רייט, האדריכל האמריקאי הדגול, ראה בתחנות הדלק את הגרעין לעירוניות החדשה. הוא לא הסתפק בדיבורים, ותיכנן בהתאם לתפישת עולמו תחנת דלק שנחשבת לאחת מיצירותיו הייחודיות. הנה התחנה שלו:

בשנה שעברה הוצגה ב"מקסי" ברומא, המוזיאון לאמנות המאה ה-21 בתכנונה של זאהה חדיד, תערוכה שהוקדשה לתחנות דלק. האדריכל ומבקר האדריכלות פיפו קיאורה (Pippo Ciorra), אוצר התערוכה, הצליח ליצור אירוע תרבותי מתוקשר שלא כלל רק רקע היסטורי ותיאור מצב עכשווי, אלא ממש הציג תחנות דלק שנבנו בשלמותן בתוך המוזיאון, בתכנונם של כמה משרדי אדריכלים, כדי להציג חזון לעתיד התחנות.

בישראל הצעירה יותר, של שנות ה-60 וה-70, בחרו אדריכלים צעירים ויצירתיים לתכנן תחנות דלק. למרגלות העיר הנבטית עבדת, תיכנן נחום זולוטוב תחנת דלק בשילוב מסעדה, שזיכתה אותו בפרס רכטר; אל מנספלד, חתן פרס ישראל (מוזיאון ישראל בירושלים) תיכנן שתי תחנות – בחיפה ובירושלים - ששיקפו את רעיונותיו העיצוביים; ישראל גודוביץ', לעומתם, תיכנן בכניסה לחיפה את אחת התחנות הקיצוניות בארץ.

אחת התחנות של אל מנספלד, חתן פרס ישראל (באדיבות מנספלד-קהת אדריכלים)
אחת התחנות של אל מנספלד, חתן פרס ישראל (באדיבות מנספלד-קהת אדריכלים)

התחנה שתיכנן ישראל גודוביץ' (צילום: רן ארדה)
התחנה שתיכנן ישראל גודוביץ' (צילום: רן ארדה)

הלוגו הישן של ''פז'' מתנוסס מעל התחנה בגילה, אז בתכנונו של פסקואל ברויד (צילום: איזי ברויד)
הלוגו הישן של ''פז'' מתנוסס מעל התחנה בגילה, אז בתכנונו של פסקואל ברויד (צילום: איזי ברויד)

כולן מוצגות בתערוכה העכשווית, כמו גם תחנת "פז" בגן צ'ארלס קלור בתל אביב המורכבת מארבעה כדורים צהובים-כתומים בולטים למרחוק. האדריכל דני שוורץ, שתיכנן את התחנה בשנות ה-70, מסביר שההשראה שלו הייתה תפוזים, אלא שהמבנה מעולם לא הושלם.

התפוזים של דני שוורץ בטיילת (צילום: ערן טמיר טאוויל)
התפוזים של דני שוורץ בטיילת (צילום: ערן טמיר טאוויל)

"התחנה היא שריד לתוכנית גדולה שזכתה בתחרות לאזור מנשייה, וכללה בין רחוב אלנבי לחוף הים סדרה של שלוש כיכרות גדולות", מספר שוורץ, שהיה שותף במשרד ניב-רייפר שהופקד על תכנון הפרויקט. "רק 'כיכר השעות היפות' הוקמה, וממנה תוכנן לקום גשר הולכי רגל שיחבר לטיילת ולחוף הים, כשמתחת לגשר תוכננה תחנת הדלק. התוכנית בוטלה, והתחנה נותרה עם התפוזים אבל בלי גג". בימים אלה עובדים במשרד ויתקון-ציונוב על חידוש התחנה.

נוכחות מוגזמת בנוף

באמצעות סקירת תחנות הדלק הישראליות, מבקשים האוצרים לשקף את השינויים בתרבות האדריכלית, המוטורית והצרכנית בארץ. התמונות ההיסטוריות מלוות בסדרת תצלומים עכשווית של שי שאול ובעבודת וידאו שיצרה האדריכלית ורד פלוק. בשונה מהתערוכה שהתקיימה ברומא, כאן נעדר ההיבט העתידי. הגלריה הקטנה והתקציב המצומצם אינם מאפשרים לעסוק בכל ההיבטים, אך טמיר-טאוויל כבר גיבש את תפישתו בנוגע לתחנת העתיד: "הייתי רוצה לראות תחנות שתוקפות פחות את החושים ופחות בולטות בנוף. במטרה לממש את הרעיון יש להגדיר תמריצים לחברות הדלק, אך זו מגמה הכרחית שתמנע את המשך השתלטות התחנות על צידי הכבישים והרחובות, ותחזיר את תחנות הדלק למעמדן המקורי".