"לפני ימים-מספר ניגשה חברת 'רסקו' להקמת 60 משקים בנקודה החדשה של בית יצחק, הנמצאת על כביש נתניה, במרחק קילומטר וחצי מהכביש הראשי של תל אביב חיפה", דיווח העיתון "דבר" ב-8 בנובמבר 1939 על המושב החדש שהוקם על שמו של יצחק פוירינג – "איש ציוני, רב-פעלים, מגרמניה" (כך צוין בטקסט הקצר). בית יצחק הוא אחד מארבעת היישובים שהקימה חברת "רסקו" ליהודים שעלו מגרמניה; שלושת האחרים הם שדה ורבורג, שבי ציון וכפר שמריהו. בדיעבד הפכו כל ארבעת היישובים הללו לנחשקים ביותר, בעיקר שני האחרונים.
במרוצת השנים לא נפגע הצביון הכפרי של המושב, הודות להוראות תכנון שהגבילו את גודלם של הבתים החדשים. משפחת מאיק התיישבה בו ב-1960, ובנתה בית בן 135 מ''ר על נחלה של 2.7 דונם, בסגנון ארצישראלי, שלא ביקש לחדש או להתפאר. לפני כעשור חזר למושב בנם האמצעי גלעד, מנהל פרויקטים ו"דור שלישי למהנדסי בניין", לאחר שהוא ואשתו, האדריכלית מיה מאיק, סיימו את לימודיהם בחו"ל. מיה תיכננה להם בית קטן בשטח של 70 מ"ר, סמוך לבית ההורים הוותיק.
>> לאהוב אותם, להרוס אותם: הבתים הישנים במושבים נעלמים מהמפה
לפני כמה שנים נפטר האב, ולבני הזוג הצעירים נולדו ילדים (היום בני שנתיים וחצי, שבע וחצי ו-11 וחצי). השינויים הובילו להחלטה שצריך להחליף בין הבתים: אמו של גלעד עברה לגור בבית הקטן יותר, והמשפחה הצעירה החליטה לעבור לבית הישן, להרחיב ולשפץ אותו. מטעמי חיסכון, קווי המתאר החיצוניים של הבית כמעט לא השתנו (ראו תוכניות למטה). בצד אחד נוספו לו 23 מ"ר, שכוללים גם ממ"ד. כל קירות הפנים המקוריים נהרסו, והבית, בן 158 מ''ר עכשיו, מונה חמישה חדרי שינה וסלון. את בית העץ שהיה בחצר האחורית וששימש את גלעד בנעוריו הפכו למשרד.
בקדמת הבית פוגשים גינה נעימה עם צמחים ותיקים וחדשים, כמו עצי ברכיכטון, פנסית ובוהיניה, שלהם נוספו שיחים ופרחים צעירים. הבית מזכיר לבני הזוג בסגנונו את העיצוב שמאפיין בתי פרוורים האמריקאיים. הם חיזקו אותו בעזרת רוזטות פרחוניות ורומנטיות בחזיתות, עמודים מעוטרים וגג רעפים חדש עם קורות עץ תומכות בהירות. בתוך הבית הסירו את תקרת הרביץ המקורית, כך שהחלל נשאר גבוה וקונסטרוקציית העץ חשופה. מיה מספרת שהיא "מתחברת לסגנון", וחושבת שכשעושים אותו בצורה חכמה ולא מופרזת הוא נעים. "את המחמאות הגדולות אנחנו מקבלים מאנשי הכפר הוותיקים, שאומרים שכך הם היו רוצים לראות את המושב – עם בתים שמשתלבים בנוף הוותיק", היא אומרת בחיוך.
חלונות השמנת החדשים עשויים מאלומיניום מבחוץ ומעץ בפנים ("מרווין"). בין שני הפרופילים מפריד סנטימטר של גז ארגון, לבידוד טוב יותר. תוספת אקולוגית נוספת היא טיח תרמי בעובי של חמישה ס"מ על הקירות החיצוניים. שתי הבחירות האלה ייקרו את הבנייה, אך מצמצמות את צריכת החשמל הנדרשת לחימום ולקירור.
הכניסה לבית הוזזה מערבה, כדי שיהיה אפשר להרחיב את המטבח. הרצפה עשויה פרקט אלון, והנגרות בסגנון כפרי (ביצוע: חיליק קאופמן מנגריית "אגי"). קיר של ארונות גבוהים מפריד בין המטבח לסלון, אך אינו מגיע עד לתקרה, כך שנשמרת תחושת הפתיחות בחלל. בקצהו שולחן גבוה לארוחות היומיום, שנתחם מצד אחד בקיר שחופה בלבנים לבנות, מעין תזכורת ללבנים האדומות שהיו בבית הקודם.
בסלון פינת ישיבה, מול קיר הלבנים ותנור עצים מברזל שחור ("ברפמן"). כמעט כל הרהיטים – שולחן קפה מזכוכית, כיסא נדנדה, ספה ופינת אוכל – נקנו ב"טולמנ'ס". רק הכורסה הגדולה והרכה, עם ריפוד בדוגמת פרחי חרדל, היא בת 150 שנה, והתגלגלה מבית הסבתא בברלין. את שולחן הקפה מעטר אגרטל קרמיקה של כוכבית בן עזרא גולדנברג.
בסמוך למטבח חדר עבודה ביתי, שרוב רהיטיו מ"טולמנ'ס", פרט למתנות "מלקוחות מרוצים", כמו מכונת הכתיבה ומנורת הווינטג'. מולו חדר ההורים, גם הוא בסגנון רומנטי ומרופד, עם חדר רחצה צמוד. בצד השני של הסלון נמצאים חדרי הילדים, שאליהם מגיעים דרך מסדרון רחב, שבו פינת טלוויזיה. בחלק זה נמצא גם חדר הרחצה שמשמש את הילדים ואת האורחים. שני חדרי הרחצה חופו באריחים מאוירים בדוגמאות שונות ("רוחמה שרון").
מהסלון יש יציאה גדולה לחצר האחורית. אבני הריצוף נאספו בחצר הוותיקה והונחו מחדש. ברחבי הגן פרדס ועצי אגוזים, מנגו, פיטנגו, שסק, פיג'ויה, רימון ואפרסמון, ומיה וגלעד עוברים בין עץ לעץ ומתגאים בגידולים. "המושב, האדמה והחיות הם בדמו ובנפשו של גלעד", אומרת מיה, שגדלה בחדרה הקרובה. בגן גם נבנו מתקן למים אפורים ולול לתרנגולות חופש, שמספקות לבני הבית ביצים טריות.
>> לאתר של מיה מאיק
עוד בתים במושבים:
>> הילדים בגרו, ובית הסוכנות הפך לווילה עכשווית
>> שני אחים בנו שני בתים על נחלת ההורים
