רבים מהניגשים לבחינות הקבלה ללימודי אדריכלות הם אמנים בנפשם. הם משרטטים על מפיות במסעדות מגיל צעיר, מציירים על קירות הבית, ומפסלים בקליפות תפוזים. אלא שבימינו, הפנטזיה הרומנטית על ארכיטקט שמפיק פרספקטיבות עוצרות נשימה מתמוססת בכיתות הלימוד, כשתוכנות תלת-ממד חסרות גבולות מחליפות את נקודות המגוז הרנסנסיות. התערוכה "מחברות", שנפתחה
בגלריה "זה זה זה" בנמל תל אביב,
מנסה להחזיר לניירות, לרפידוגרפים, לצבעי המים ולגירים הצבעוניים את זוהרם שהועם.
המעצבת נגה לסר, שתיכננה את חללי התערוכה, יצרה תחושה נקייה ומנוכרת בקומה התחתונה ואווירה "מתועשת" כהגדרתה בקומה העליונה. על משטחי הובלה ("רפסודות") הונחו משטחי בטון שמשמשים כספסלים, ועל הקירות נתלו מדפי בטון. "המחברות שפזורות הן כמו תכשיטים", אומרת לסר. "רצינו ליצור משהו סקסי, מציצני, מעט פטישסטי. מקום שמזמין לעלעל, כמו חדר המתנה".
האדריכל אלי ענבר, שכותב את הבלוג Someone has built it before, מתעד בו בניינים של אדריכלים-כוכבים כמו זאהה חדיד, רם קולהאס, פרנק לויד רייט ופרנק גרי. לדעתו, סקיצות מסייעות להבין את תהליך התכנון, וכך החל בשעתו לפרק את דף הסקיצה לריבועים קטנים: בכל ריבוע הוא מצייר שרבוט קטן המתאר את תוכנית הקומה בבניין, חללי הפנים והמעטפת. האם הסקיצות דומות למוצר הסופי? "זה בכלל לא רלוונטי", פוסק ענבר, "הסקיצה עוזרת למתכנן ליצור מציאות. היא יכולה לכל היותר להעביר את הלך הרוח".
עמי שנער, מן-שנער אדריכלים
הסקיצה: בניין מגורים בחולון
למה בחרת בסקיצה הזו?"זה פרויקט שפיתחתי עם סטודנט. אחרי שתיכננתי אלפי יחידות דיור בבניינים ישרים, חיפשתי ביטוי ששובר את המסה הקבועה ואת המראה המשוכפל. זה פרויקט שונה משאר בנייני המגורים שתיכננו".
"הסקיצה הישנה נעלמת והולכת. גם אני מתחיל לתכנן במחשב. אדם שמיומן ברישום יכול להביע באמצעות הסקיצה המסורתית רעיון או עיצוב. אני רושם מגיל אפס - זה חלק מחינוך קלאסי, כמו ללמוד חשבון".
אתה גאה יותר בסקיצות או בבניינים?"אני ואמיר (מן, שותפו למשרד, נ"ר) גאים בכל פרויקט. באתר הבנייה של תחנת הרכבת בשדרות הייתי 65 פעמים. תחשבי מה זה לנסוע כל כך הרבה פעמים לאתר בנייה. אז ברור שאני יותר אוהב את הבניינים מאשר את הסקיצות".
דוד קנפו, קנפו-כלימור אדריכלים
הסקיצה: ספרייה במרכז האקדמי רופין
למה בחרת בסקיצה הזו?"האקדמיה היא בעצמה סקיצה, זה מקום שמרוחק מהקונקרטי. ולכן הקווים הזורמים של הסקיצה מצאו ביטוי בבניין, וחלקם נשארו בסקיצה".
"היא מאפשרת לחשוב על מרחב לא סגור, לא בפוקוס. משהו ראשוני, לפעמים נטול פונקציה. לא צריך לספור בלטות, הבניין לא צריך לעמוד, היא מאפשר לרחף ולהתרחק".
מה הפער בין הסקיצה למציאות?"אין פער גדול בין הסקיצות של הספרייה ברופין לבין התוצאה. בדרך כלל, בסקיצות יש חופש שאין במציאות. הן מאפשרות לצופה מרחב שלא קיים בבניין גמור, שבו אני מכריח אותך להיכנס. הסקיצה מציעה לך שותפות, לעומת הבניין שמאפשר תצפית פאסיבית".
מה אתה יותר אוהב?"אני אוהב את הדרך. הסקיצה כשלעצמה היא צופן. הכי מרתק הוא התהליך בין הסקיצה למציאות, והמאבק גם להיות קונקרטי וגם לשמור על מידה מסוימת של חלום".
מתי התגאית כשראית את המוצר הסופי לעומת הסקיצה?"הייעוד שלנו, לעומת ציירים, הוא לייצר בניין ולא רק אמנות. הבניין שאני מייצר הולך לאכלס אנשים והוא ימלא תפקיד מאוד קונקרטי. הסקיצה היא רכושו הרוחני של האדריכל, והבניין הוא רכושו הפיזי של המשתמש. אני מבין למה אדריכלים לפעמים יותר אוהבים את הסקיצות מאשר את הבניינים, כי זה הרכוש האינטימי שלהם".
דניאל אזרד, סטיו אדריכלים
הסקיצה: בית פרטי
למה בחרת בסקיצה הזו?"היא צוירה בשלב די ראשוני של התכנון. יש בה מעט קווים, אבל הרבה רעיונות שהובילו את התכנון של הבית, שאני מאוד אוהב".
"אשליה. יש לה חיים משלה. אין הבדל גדול בין סקיצה של בית פרטי לאישה בעירום. זה אישי, וזה אישי. סקיצה מפתחת רעיון שיכול להתפתח בבניין מסוים, ואפשר יהיה פתאום לראות אותו בבניין אחר".
מהו הפער בין הסקיצה למציאות?"בסקיצה יש משהו ראשוני שלא קיים במציאות. בחלל בנוי יש אור, ומסה ועוצמה. קשה להשוות ביניהם. אלה שני עולמות מקבילים עם נקודות השקה".
אתה יותר אוהב את הסקיצות או את הבניינים?"את שניהם. בהתחלה מאוד מתלהבים מהסקיצה. אבל יש שלב בבנייה שבו מתחילים להתרגש יותר מהבניין. בבניין הזה התרגשתי מחדר המדרגות, עמדתי מתחת לחלל והאור נכנס. זה היה הרגע שעזבתי את הסקיצות בצד והתחברתי לבניין".
אורי הלוי, אורבך-הלוי אדריכלים
הסקיצה: בית פרטי
למה בחרת בסקיצה הזו?"אני מודרניסט ואני אוהב את הפרויקט. כשמסתכלים על מבנה מגורים גדול או על בניין משרדים של חמש או 40 קומות, אין מסה פיסולית כי יש כללים יזמיים נוקשים, עובדים על פרדיגמות קשיחות וליד החופשית יש מעט מקום. בבתים פרטיים, ל-Vision (חזון) של האדריכל עדיין יש משקל אדיר. יש קנה מידה אנושי".
"תרגום מיידי לרעיון של אדריכל. פעם הייתי רץ מרתון בין הסקיצה לתלת-ממד. היום, בגלל החדירה של תוכנות התלת-ממד, שהופכות לשלוחה אורגנית של האדריכל, המרתון הפך לריצת מאה מטר. לפעמים, באותו יום אני 'בונה' את הפרויקט. בגדול, הסקיצה נעלמת והולכת, וזה עצוב כי זו חתימה אישית. אין שני אדריכלים עם אותו קו".
מה הפער בין הסקיצה למציאות?"אנחנו חיים במדינה של שוק יזמי. הלקוח שלי הוא לא התרבות או המרחב הישראלי, אלא היזם, והפער בין הסקיצות (שבתערוכה, נ"ר) למציאות מבטא את זה. האדריכל איי.אם.פיי אמר שגדולתו של אדריכל נמדדת בלקוחותיו. יש מעט מאוד אדריכלים בעולם שיכולים להפוך את הסקיצות שלהם למציאות".
מה אתה יותר אוהב - את הסקיצה או את השלב הסופי?"כשהבניין יוצא טוב ונאמן לרעיונותיי, אעדיף אותו. כשמשהו השתבש בתהליך, הסקיצה תהיה שריד למה שהתכוונתי".
הלי רחמימוב, רחמימוב אדריכלים
הסקיצה: בית פרטי
למה בחרת בסקיצה הזו?"זו סקיצה של שלב מאוחר יחסית בפרויקט, לאחר חלופה לדרישת המזמין, והסקיצה מתארת את מהות השינוי. במהלך הפירוק של המבנה הקודם גילינו שהקירות שלו היו עשויים לבני סיליקט יפהפיים משנות ה-50, והחלטנו, תוך מחשבה עם המזמין, לשלב "בריקים" (לבנים) במבנה. הסקיצה מדגישה שני אלמנטים מהותיים מהגלגול הקודם של המגרש, שהיה חשוב לי לשמר: את עץ הצאלון ואת לבני הסיליקט ששולבו בחלופה הנבחרת, כשהן מחפות את קירות הבטון".
מה הפער בין הסקיצה למציאות?
"המחשבה הייתה להציג את הסיליקט כחיפוי. היה חשוב לנו להדגיש את הנקודה הזו ללקוח כדי לא לייצר חזית 'מטעה', כי חשבנו שיהיה נכון יותר לפרוש את הלבנים בפרישה מודרנית – כגריד שידגיש את החיפוי של הקירות. בפועל, הפרישה בוצעה בצורה 'מסורתית'''.
מה את יותר אוהבת, סקיצות או את השלב הסופי?
"יהיה נאיבי לחשוב שהמבנים שאנחנו מתכננים ייבנו בדיוק על פי המחשבות או הסקיצות שלנו. מחובתנו להגיע למצב שבו התוכנית המקורית של האדריכל (הסקיצה) משלבת מכלול של צרכים ושיקולים, לא מתוך פרגמטיזם כי אם מתוך היכרות מפוכחת עם המציאות".
מתי 'התבאסת' כשראית את המוצר הסופי לעומת הסקיצה?
"אני מסתכלת על הדברים בצורה קצת שונה. המלה 'ביאוס' לא מתאימה לתחושה במצבים שבהם קיים פער בין המתוכנן למבוצע. התהליך מהסקיצה ועד למסירת המבנה הוא ארוך מאוד ונמשך כמה שנים, ודורש מצד אחד נחרצות ועמידה על השקפת עולם אך מצד שני גמישות מסוימת והתאמת הצרכים והרצונות לזמן".
ומתי התגאית כשראית את המוצר הסופי לעומת הסקיצה?"שלב יציקות הבטון ובניית המעטפת הוא אחד השלבים האהובים עלי בתהליך. במרבית המקרים, זהו גם השלב שבו המציאות היא הקרובה ביותר לתכנון. בשלב הזה המבנה מקבל על ואל עצמו את החומר, את האור ואת האוויר".
שחר לולב, so architects
הסקיצה: בית דו-משפחתי
למה בחרת בסקיצה הזו?"לפעמים הכול ברור מההתחלה, ודווקא שם היו חיפושים. לא ידענו לאן התכנון הולך. פשוט נתנו ליד לחפש איזו תחושה של ריחוף. חיפשנו את 'הבית' בין הנפח לחלל. מתוך החיפושים החופשיים ראינו את הבניין".
"אצלנו הסקיצות משמשות לתכנון של ממש, וגם לסידור רעיונות קונספטואליים. אנחנו עובדים על דפים שקופים כדי לפתור תוכנית ולשפר אותה".
איך תגדיר את הפער בין הסקיצה למציאות?"הסקיצה היא ההתחלה. אחר כך זה מתנגש עם המציאות. אצלנו יש הרבה פעמים דמיון רב בין הסקיצות הראשוניות לתוצאה הסופית. אנחנו ממש מעתיקים מהסקיצה ללוח השרטוט במחשב".
מה אתה יותר אוהב, את הסקיצות או את השלב הסופי?"אני מאוד אוהב את הסקיצות שלי, אבל כשהבניין הוא טוב אני אוהב אותו יותר. אני בעיקר אוהב את החיבור. וכשפתאום, אחרי שנתיים, זה נורא דומה, במיוחד בבניינים קטנים, זה כיף. זה חלק מהיופי של התכנון האדריכלי".
מתי אהבת יותר את הסקיצה?"כשהתהליך לא רציף ולא קוהרנטי, ויש החלטות של מזמין או תקציב. חוץ מזה שבסקיצה הכול יפה. אין שם חומרים ופרטים, אפשר לדמיין בניינים מושלמים. כשזה פוגש את המציאות, היופי מתערער".
ומתי התגאית כשראית את המוצר הסופי לעומת הסקיצה?"הרבה פעמים. במוצר הסופי יש אור ותנועה, ולמרות שלפעמים רואים את זה בסקיצות, הן בסופו של דבר רק פרומו. מה שחבל לי הוא שהרבה סקיצות יפות נשארות על הנייר כי הפרויקט יורד".
הנייר סובל הכל? המציאות סובלת יותר
הסקיצות שרוב האדריכלים מתגאים להציג בתערוכה הן של מבנים פרטיים, מבני ציבור, בנייני פאר של כוכבים מהניכר או נופים אירופאיים נוסטלגיים. יש רק בעיה אחת: הנוף הישראלי הדומיננטי לא נראה כך; הוא מורכב מבניינים מגורים בלתי יצירתיים ומעייפים. משיטוט בין המדפים והנדנדות עולה הרהור, שמוטב לאדריכלים לשוב אל דפי הסקיצה הנאמנים בבואם לתכנן את השכונה הבאה או את בניין המגורים שמוצג בשלטי הפרסומת כ"חלום נוצץ, מבטיח ויוקרתי" – ובפועל הוא ההיפך הגמור.
