ברחובות השקטים של מה שקרוי "הצפון הישן" של תל אביב נבנו במרוצת השנים בניינים בני ארבע קומות, על מגרשים קטנים בני חצי דונם. בעשור האחרון, הבלוקים שמרכיבים את המרקם העירוני המתפורר מתחלפים בבנייני דירות מעט גבוהים יותר, בני חמש-שש קומות, ובהם עשר עד 12 דירות, בהתאם לתוכנית העירונית שמיושמת באזור.

בניין כזה נבנה באחרונה באחד מרחובותיה המבוקשים של העיר, על מגרש קטן ומלבני ששטחו 270 מטרים רבועים. במבט ראשון הוא לא נראה חריג במיוחד, אבל הוא מטעה: לכאורה זהו בניין תל אביבי ששופץ בקפידה, אך הוא חדש לחלוטין ונבנה מהיסוד; נדמה שיש בו ארבע קומות, אך יש בו שש; ועל אף שהתוכנית העירונית מתירה לאכלס אותו בשש משפחות, גרה כאן משפחה אחת בת ארבע נפשות. היא העדיפה למקם את ביתה העצום– 650 מ"ר שטחו הכולל – בעיר ולא בפרוור עשיר.

עוד בתים בתכנון פיצו קדם:

>> וילה סגרירית בת 600 מ''ר בשרון

>> דירה עם קשתות כורכר ביפו העתיקה

>> ומסעדת טאיזו בתל אביב

אמנם הוא קטן בממדיו מהמגדלים שנבנים בשנים האחרונות בתל אביב, אך גם כאן, כמו בהם, חיים אנשים מעטים על שטח עצום, וגם כאן נדמה כי הוא ריק רוב הזמן. "זהו סגנון מגורים שמאפיין ערים גדולות רבות בעולם", אומר האדריכל פיצו קדם, שצוות משרדו תיכנן את הפרויקט. "אפשר לראות בניינים כאלה בלונדון ובניו יורק. אלו משפחות שבחרו להישאר בעיר, ואת שטח הבית שיכלו לפזר על מגרש גדול בכפר הם ריכזו בבית אחד, לגובה". למרות שקדם תיכנן ומתכנן עוד כמה וילות עירוניות, ולמרות שהתוכניות העירוניות מאפשרות פרויקטים מהסוג הזה, הוא לא מאמין שהסגנון יהפוך לנפוץ בעיר, בגלל העלות הגבוהה של הקרקע.

הבניין שהיה על המגרש נהרס. עץ פיקוס ותיק נשמר מאחור, ובחזית נשתל עץ נוסף. את שש הקומות קשה לספור מהרחוב, משום שרק שלוש הקומות המרכזיות פונות אליו עם חלונות גדולים. "עוברי אורח יכולים לחשוב שמתגוררות כאן ארבע משפחות", אומר קדם על הבניין, שמשתלב ברחוב. "הדיירים בחרו שלא להחצין, וגם אי אפשר לראות מבחוץ שיש בריכה על הגג".

התוכנית העירונית מאפשרת לבנות ברובע הזה בניינים חדשים בני חמש ושש קומות (צילום: עמית גרון)
התוכנית העירונית מאפשרת לבנות ברובע הזה בניינים חדשים בני חמש ושש קומות (צילום: עמית גרון)

קומת הכניסה, שחופתה מבחוץ בעץ טיק, שונה במראה החומרי מיתר הקומות, שטויחו בלבן. כולה מוקדשת לסוויטת אורחים שבה חדר שינה, חדר רחצה וסלון עם מטבחון נוח. בקומה הראשונה שני חדרי ילדים עם חדרי רחצה צמודים וחדר עבודה. בקומה השנייה ממוקם אגף ההורים, שכולל חדרי רחצה וארונות, ובקומה השלישית חלל פתוח וגדול, שבו הסלון, פינת אוכל מרווחת ומטבח. החלל הזה מעוצב בסגנון תעשייתי מעט, בעל אפיל "לופטי". בקומה הרביעית עוד חדר עבודה וספא קטן. היא קטנה יותר בשטחה בגלל נפח הבריכה שנבנתה בקומת הגג, ואינה פונה אל הרחוב אלא פנימה, אל החלל הפתוח שמלווה את גרם המדרגות לגובה הקומות.

הקומה הרביעית פונה פנימה, אל החלל הפתוח שלגובה המדרגות (צילום: עמית גרון)
הקומה הרביעית פונה פנימה, אל החלל הפתוח שלגובה המדרגות (צילום: עמית גרון)

גולת הכותרת היא הבריכה הארוכה שנמתחת ממערב למזרח הגג ונתחמת במעקה זכוכית שקופה, שמפריד בינה לבין נוף הגגות העירוני. חללי האירוח מוקמו בכוונה בקומות הגבוהות, כך שהם נהנים ממרב הנוף.

החומרים שנבחרו לבית גולמיים למראה: הקיר שלגובה גרם המדרגות חופה באריחי סיליקט. גרם מדרגות כולו עשוי מפלדה שחורה ונראה כאילו הוא תלוי באוויר, ללא תמיכת קיר שאליו הוא צמוד. חלקיו הובאו לאתר הבנייה באמצעות מנוף ורותכו יחד במקום. גם החלונות מוסגרו בברזל שחור, וכאשר התריסים הוונציאניים סגורים הופכים החלונות השקופים למשטחים שחורים. החלוקה שלהם, כמו הטיח הלבן סביבם והחלון הצר שמתארך לגובה הבניין, אופייניים לסגנון הבאוהאוס (לכן קל לטעות ולחשוב שהבניין שופץ וחודש). הרצפה חופתה בפרקט והריהוט יקר: בחלל הגבוה בולטת מנורה של "moooi" והרהיטים הם של מותגים כמו "קפליני", "ויטרה" ו"B&B ITALIA". על המטבח – ארונות לבנים שנצבעו בתנור – אחראי נגר מקומי.

גרם מדרגות הברזל הגיע לאתר בחלקים והוכנס בעזרת מנוף (באדיבות פיצו קדם אדריכלים)
גרם מדרגות הברזל הגיע לאתר בחלקים והוכנס בעזרת מנוף (באדיבות פיצו קדם אדריכלים)

על שפת הבריכה משמאל: פיצו קדם (צילום: עמית גרון)
על שפת הבריכה משמאל: פיצו קדם (צילום: עמית גרון)

>> בתי פאר בעיר הם לא דבר חדש: תמונות נדירות מווילה שרובר, ירושלים

עיר לעשירים בלבד?

שאלנו את קדם אם הבניין הזה הוא הוכחה נוספת לכך שתל אביב הופכת לעיר לעשירים בלבד. "אני לא חושב שמעט האנשים שבחרו לחיות כמו בני המשפחה הזו הם אלו שישפיעו", הוא אומר. "זו עיר דינמית, עם הרבה יותר ביקוש מהיצע. הכוח בידי העירייה, אנשיה הם שאחראים שיהיה גיוון בעיר. התוכניות שחלות כעת על האזור מאפשרות לצופף אותו יותר".

המגדלים בתל אביב, שקהל מצומצם ומסוים מאכלס אותם, הפכו לנושא מרכזי בהפגנות. קדם סבור שבניית גורדי שחקים יכולה להועיל לעיר. הוא גם נוטל בה חלק: לא רחוק מהבית שמתואר כאן הוא מתכנן, יחד עם האדריכל הוותיק משה צור, מגדל שנבנה על חורבות מוסך דן לשעבר, שטח שהיה במשך שנים מגרש חניה גדול. המגדל הזה ישפיע מאוד על מראה הסביבה, אבל קדם מאמין שיש מקום לכל סוגי הבנייה: "זה לא או זה או זה. מה שחשוב הוא שקומות הקרקע ישתלבו ברקמת העיר, כמו במגדל וכמו בבית שאנחנו מדברים עליו, כי התנועה בעיר מאוד חשובה, וזה משהו שמאוד הקפדנו עליו בתכנון המגדל".

הדמיה של המגדל שמתכננים משה צור ופיצו קדם בארלוזורוב 17 (הדמיה: משה צור אדריכלים)
הדמיה של המגדל שמתכננים משה צור ופיצו קדם בארלוזורוב 17 (הדמיה: משה צור אדריכלים)

"מאוד קל לצאת נגד המגדלים האלו", הוא מוסיף, "אבל הם אלו שיכולים לסבסד פעולות פיתוח בעיר ומגורים לכל מיני סוגים של אוכלוסיות. שוב, הכוח אצל מחלקת ההנדסה והעירייה. ברור שהגיוון חשוב. אין עיר בלי הצעירים שלה". הוא גם מזכיר שיש אזורים שלמים שמחכים לפיתוח: "לא כולם חייבים לגור ברוטשילד. יש רחובות שלמים שלא פותחו, כמו סביבת גן החשמל".

הוא רק בן 43, וכבר תיכנן ובנה עשרות בתי פאר, שפורסמו במגזינים ברחבי העולם. בימים אלו נמצאים בשלבי תכנון שונים במשרדו כ-70 פרויקטים, ביניהם מלון בפינת שדרות רוטשילד ומזא"ה, מפעל בתפן ומלון בוטיק באיטליה. "השתלשלות העניינים", לדבריו, הביאה אותו להתמקד בבנייה בסטנדרט גבוה במיוחד, אך הוא מקווה לעסוק גם בבנייה ציבורית.

הוא מתגאה בהצעה לבניין החדש של עיריית נתניה, שהגיש לתחרות יחד עם ציונוב-ויתקון אדריכלים ועלתה לשלב הגמר (בתחרות זכו לבסוף קלוש צצ'יק בשיתוף קימל אשכולות). זהו אירוע נדיר למדי במשרדו של קדם, שכמעט ולא משתתף בתחרויות. "יש את הדרך של תחרויות", הוא אומר על כניסה לתכנון במגזר הציבורי, אבל מסביר שזו עלולה להיות בעיה. הוא, בניגוד לרוב עמיתיו, עוזב את משרדו בשש בערב, וכך גם עובדיו, שלא התחלפו זה שנים. משרדים שניגשים לתחרויות עובדים בדרך כלל סביב השעון. "זה עניין של בחירה", הוא אומר על ההחלטה שלא להשתעבד למקצוע. "אשתי מטפלת באוטיסטים", הוא חוזר ומזכיר בשיחה איתו, "וזה מכניס הרבה פרופורציות לחיים".

ואם יפנו אלייך לתכנן פרויקט של דיור בר השגה?

"ברור שאני אלך על זה. אבל אני תמיד עסוק בעיקר במה שאני עושה, ולא במה שאני לא עושה".

  (צילום: עמית גרון)