המונדיאל שייערך בקטאר ב-2022 כבר מעורר סערה, סביב שחיתויות שנחשפו בהליך הבחירה של הנסיכות המארחת, תנאי עבודה בלתי נסבלים וניצול קשה של הפועלים בפרויקט. ביממה האחרונה הוסט הדיון לעבר סערה חדשה, שמגיעה משולחן העבודה של הדיווה של עולם האדריכלות, זאהה חדיד.
האצטדיון המרכזי שיארח את משחקי הכדורגל, בתכנונה של האדריכלית העיראקית-בריטית, נראה כמו אבר מין נשי.
פיפ''א (התאחדות הכדורגל העולמית), קטאר והאדריכלית שיחררו אתמול את ההדמיות של האצטדיון, ומיהרו להסביר שמדובר בכלל בהשראה אחרת. לדבריהם, עיצובו של אצטדיון אל -וואקרה, שיהיה הראשון מבין ששת מתקני הספורט שייבנו לקראת הטורניר, שואב השראה מסירות דייגים ערביות המכונות דאו. האצטדיון ייבנה אפוא כמחווה לכלי השיט המסורתי, במרחק של 15 קילומטרים מבירת קטאר, דוחא. ההקמה אמורה להתחיל ב-2014 ולהסתיים ב-2018, והאצטדיון יוכל לאכלס 40 אלף אוהדים. הגג שלו מורכב מארבעה מסבכי ענק שמתחברים זה לזה ונראים ספק כמו מפרש, ספק כמו ירכי אשה.
כל מנהיג רוצה חדיד
הבניינים של חדיד מעוררים מאז ומעולם את בלוטות הרוק - או הארס - של הכותבים והמבקרים, שממהרים להושיט את ידם אל המקלדת ולחפש משמעויות נסתרות במבנים האמורפיים שהיא בוראת. האדריכלית שבתחילת דרכה לא הצליחה להגשים כמעט אף פרויקט ונחשבה ל"אדריכלית של אדריכלים" בלבד, הפכה בחלוף השנים לכוכבת הבלתי מעורערת של האדריכלות העולמית, ובשנים האחרונות היא מורגלת בהזמנות גרנדיוזיות משליטים ומנהיגים ברחבי העולם - עם דגש על העולם השני והשלישי - כדי לתכנן להם אייקונים ראוותניים, ההיפך מ"בניינים רגילים, קטנים וחמודים" (וזו הגדרה שלה). חדיד מתכננת מוזיאונים, בתי אופרה, בתי פרלמנט ומתקני ספורט, ואת טביעת ידה אפשר לזהות בצורות העקמומיות, הנזילות והגדולות מהחיים, שעלות תכנונן, ביצוען ותחזוקתן גבוהה ביותר.
עוד על זאהה חדיד בערוץ האדריכלות של Xnet
>> האדריכלית הישראלית שעובדת במשרדה של חדיד מדברת
>> בריכת השחייה באולימפיאדת לונדון >> גלריית סאקלר, לונדון>> השותף השקט של חדיד, פטריק שומאכר
הרומן עם מבני הספורט החל לקראת אולימפיאדת לונדון 2012, שם תיכננה חדיד את מרכז השחייה
שהתפרק מהטריבונות שלו בסוף המשחקים (עוד על התפישה התכנונית הייחודית של אולימפיאדת לונדון - בכתבה הבאה). המבנה ספג ביקורת על חוסר שימושיות ועל בעיות תחזוקה שנמצאו בו. חדיד כבר הוזמנה לתכנן את האצטדיון החדש בטוקיו, עוד בטרם הוחלט שיפן תארח את המשחקים האולימפיים של 2020 (היו שטענו כי היפנים בחרו בחדיד לתכנון המבנה המרכזי של המשחקים כדי להבטיח את זכייתם). ביפן כבר נשמעת ביקורת על המונומנט, בטענה שהוא אינו רגיש למרקם העירוני ההיסטורי של טוקיו. כעת, מששוחררו ההדמיות הראשונות של האצטדיון החדש בקטאר, אפשר לזהות קשר מורפולוגי בין שני היכלי הספורט.
ההסברים על כלי השיט המסורתי כבר מעוררים לעג בבלוגוספירה, בטוויטר ובכלי התקשורת האינטרנטיים האחרים, וכותרות פרובוקטיביות (כמו ב"אינדיפנדנט") מרמזות שאם בייג'ין זכורה בזכות אצטדיון "קן לציפור" של האדריכלים השווייצים הרצוג ודה מרון בשיתוף האמן איי וואי וואי, קטאר עשויה להיזכר בגלל הוואגינה של חדיד - לפחות עד תחילת המשחקים. האם התיאור הקונספטואלי הוא תירוץ לפרובוקציה שנעשתה במכוון כדי להגביר את יחסי הציבור לקראת המשחקים? גם הקונספירציה הזו כבר מוזכרת בתקשורת העולמית.
מצד שני, האדריכלות היא המקום שבו נולדים סמלים פאליים. בעשורים האחרונים אפשר להיזכר ב"מלפפון החמוץ" של האדריכל נורמן פוסטר, ב"טורה אגבר" בברצלונה בתכנונו של ז'אן נובל, ואפילו אילן פיבקו הישראלי זכור בעיקר בזכות בניין פאלי שהוא תיכנן ברמת גן. אין ספק שזאהה חדיד הצליחה לעשות שינוי באדריכלות העולמית: מה יותר פמיניסטי מבניין ענק בדמות ואגינה, שמאכלס עשרות אלפי גברים? ועוד בקטאר.
