הבית הזה, באחת הערים האמידות בגוש דן, זכה ל"לבוש" יותר מושקע ומוקפד מהמקובל בארצנו. ולא במקרה: בעלת הבית היא מבעלות רשת חנויות הבגדים "סיליז". בנסיעותיה העסקיות התכופות לאיטליה התאהבה בסגנון הבנייה והעיצוב המקומי, שהפך למקור ההשראה שלה לבית. את זיקתה לאסתטיקה ואת עיסוקה בטקסטיל אפשר לחוש היטב בעיצוב הפנים: סקאלת הצבעים אופיינית ל"ראלף לורן הום", עשירה וכבדה מעט– כחול-ים, חומים, אפורים ולבנים – והרהיטים מגיעים מכל רחבי הגלובוס: חלק היו ברשות המשפחה, חלק רהיטים יקרים שנקנו בארץ וחלק (לא קטן) הובאו ביבוא אישי מסין. מה מאיפה? מפתיע לגלות עד כמה קשה להבחין (קצת סבלנות, נחזור לזה בסוף הכתבה).
שטח הבית 350 מ"ר – שלוש קומות על מגרש ששטחו 550 מ"ר. בני הבית, הורים לשני ילדים קטנים, ביקשו מהאדריכלית שרון ויזר לתכנן חלל קלאסי, מוקפד ומסודר. ויזר הגשימה את חלומם לבית נוסח איטליה, ותיכננה את המעטפת והחללים בהתאם, בסגנון שונה מבתים אחרים שתיכננה. "יש לי גבולות שבתוכם אני עובדת, אבל אני לא פנאטית", היא אומרת. "בעיני האדם חשוב יותר מהאדריכלות". בעלת הבית הדומיננטית והאנרגטית הובילה את עיצוב הפנים, ובייחוד הקפידה על בחירת הבדים והאביזרים.
ההשראה האיטלקית מתבטאת במרפסות הגדולות המקיפות את הבית, מקורות בגג רעפים הנתמך בקורות עץ בגובה הקומה. בחזית הפונה לרחוב מפרידה המרפסת בין שני גושים סימטריים של המבנה – בצדה האחד אגף ההורים ובשני חדרי הילדים. המרפסת ממוסגרת בשחור ("הדר מעקות"). שתי הקומות מופרדות זו מזו באמצעות חגורת בטון בולטת, שטויחה, כמו כל החזית, בטיח לבן. מסגרת בולטת תוחמת את החלונות, העשויים פרופיל בלגי בצבע לבן ("ג'ובראן").
סימטריה מאפיינת גם את הכניסה. מפלס המגרש מוגבה מהרחוב, והנכנסים עולים בעשר מדרגות עשויות אבן "בלאק צ'יינה" שחורה לכיוון דלת הכניסה הכפולה, שעשויה עץ צבוע בשחור ("חקשוריאן דלתות").
הדלת נפתחת אל נוף הגינה שמאחורי הבית. רצפת הקומה חופתה בפרקט עץ אלון מולבן. משמאל חדר עבודה, מימין שירותי האורחים, שרוצפו בפסיפס בגוני אפור, ברונזה וחום. על ארונית קלאסית מעץ הונח כיור עגול מוזהב. הדוגמה המודפסת על ידיות הארונית שואבת השראה מהדוגמה המוטבעת בשטיח הפסיפס. כמו בכל הקומה, גם כאן מסתיר את החלון וילון בד לבן שקוף.
יתר הקומה הוא חלל גדול שבו סלון, פינת אוכל, מטבח, ולצד המדרגות העולות לקומה העליונה – חדר משפחה (ראו תוכניות למטה). במרכז החלל, חופה הקיר שמלווה את פינת האוכל בלבנים שנצבעו בלבן ומשמשות כרקע לקמין, שמשני צדדיו נבנו נישות עם מדפי עץ לספרים וחפצי נוי. שולחן האוכל עשוי פלטת עץ המונחת על רגלי ברזל בצורת איקס, וסביבו כסאות מעור לבן. מוטיב האיקס חוזר בבית, החל בצורת התומכות של קורות העץ בחוץ, דרך רגלי השולחנות והכסאות וכלה בדלתות של ארונות המזווה במטבח.
הסלון פונה אל הגינה האחורית בקיר זכוכית גדול. קיר אחר תוכנן בצורה סימטרית: שני חלונות צרים נפתחו בצדדים, ובמרכז נתלו שתי תמונות ושתי מנורות קיר. על הקיר השלישי התוחם את הסלון נבנתה ספרייה קלאסית מעץ. פינת הישיבה בגוונים טבעיים ומולה שתי כורסאות עץ עם ריפוד שחור. במרכז שולחן קפה שהובא מהבית הקודם.
גם המטבח פונה לגינה. חלון גדול מעל משטח העבודה משקיף על פינת משחקים שתוכננה לילדים, ובה בית עץ וארגז חול. החלון מאפשר לבעלת הבית לצפות בהם כשהיא עובדת במטבח והוא שובץ בתוך קיר מחופה לבנים ("parqueteam") שנצבעו לבן. לדלתות הארונות יש מסגרת קלאסית, ושתי דלתות רחבות של המזווה תוכננו בסגנון קאנטרי ומזכירות דלתות של אסם ("מטבחי מיכאלו"). משטח העבודה, בהתאם לסקאלת הצבעים שנבחרה לבית, עשוי מאבן קיסר מוברשת בשחור. במרכז אי עבודה עם כיריים ודלפק ישיבה גדול מעץ אלון.
חדר המשפחה מוקם בקצה הקומה, ליד גרם המדרגות שעשוי אבן "בלו סטון" ("בסט סטונס"). קירות החדר נצבעו בחום, מצבעי ראלף לורן. ספת-ספסל בצורת ר' נבנתה מעץ שנצבע בלבן מבריק. למרגלותיה סלסלות רטאן לאחסון, ומעליה מזרונים כחולים וכריות בגוונים טבעיים. הבדים הוזמנו באינטרנט ונתפרו בישראל, לפי בקשותיה של בעלת הבית. על הקיר שתי מנורות נחושת ובמרכז שולחנות שמזכירים ארגז נסיעות. על החלון מסוכך וילון רומי שנתפר מבד מפוספס תואם.
הקומה העליונה יועדה לחדר ההורים ולשלושה חדרי ילדים. שני הבנים חולקים חדר אחד (לפי תפישת החינוך של הוריהם). קירות החדר חופו בטפט בגוונים חומים בהירים וכחלחלים, עם דוגמה חוזרת של כרכוב ("שמנת עיצובים"). מול ארון הבגדים הוצבה מיטת קומותיים מרשימה, שחלקה התחתון רחב מהעליון וכולל גם מדפים קטנים, כך שהילדים לא ישנים ממש זה מעל זה. גם כאן מרככים את האור וילונות רומאיים לבנים.
באגף ההורים תקרת קורות עץ חשופה בגובה כפול. חדר הרחצה מופרד מאזור השינה באמצעות דלת עץ לבנה וכפולה, שבה שובצו חלונות זכוכית. החדר רוצף באריחים בגוון שמנת ובטקסטורה דמויית עור. הם הונחו בפרישה אלכסונית ובין האריחים מפרידים פסים שחורים. מול החלון הוצבה אמבטיה לבנה "פרי סטנדינג", עם ברז שנטוע ברצפה. ווילון לבן שמגיע עד לרצפה מאפשר פרטיות. מול האמבטיה ארון כיור קלאסי שמשני צדיו ארונות גבוהים ופתוחים (נגרות: אחים חאסקיה).
סוויטת ההורים עוצבה בסקאלת גוונים עמוקה ושקטה של כחול ולבן. הקיר הגדול שמאחורי המיטה נצבע בצבע ג'ינס של ראלף לורן. שידות הצד מעוצבות במראה של מזוודות עור ישנות ועליהן מנורות קריאה בסגנון המנורות של קו הרהיטים של ראלף לורן. פריטי הנגרות בחדר נצבעו בלבן והותאמו להם ידיות מעור, דומות לאלה של שידות הצד.
אחד הדברים שבולטים לעין הוא המחשבה שהושקעה בתכנון הגינה (קורן סגלי). בעלת הבית ביקשה שהעמדת הבית על המגרש תשאיר לו גינה אחורית גדולה. ברחבת הדשא שובצו בצורה אלכסונית מדרכים רבועים מאבן שחורה, שמחברים בין חלקי הגינה: לצד בית העץ וארגז החול של הילדים נבנה מרבץ עם כריות שרופדו בגוני כחול ולבן. פכפוך מים ממפל קטן בבריכת הדגים הסמוכה מלווה את היושבים. בפינת הגינה הוצבה מיטת שיזוף עגולה ומקורה ומול הסלון מוקמה פינת אוכל חיצונית עם פרגולה בנויה גדולה שמצלה עליה.
אז אילו רהיטים נקנו כאן בחנויות יוקרה ואילו הובאו מסין? התשובה מפתיעה: שלושה מהפריטים החשובים והמיוחדים בבית, למשל – הספה בסלון, מיטת הקומותיים של הבנים ומיטת השיזוף בגינה – הם Made in China. תודו שקשה לזהות.
>> ליצירת קשר עם אדריכלית שרון ויזר
>> לאתר של שי אפשטיין
>> ביתו הפרטי של יונתן מונג'ק, שמפורסם בווילות הכפריות-טוסקניות שהוא מתכנן
>> ובית שנראה כמו כפר שלם בתאילנד
