כפר סבא, שנועלת את הפינה הצפון-מזרחית של גוש דן, היא האלמנט החמישי במקבץ ערי השרון (יחד עם הוד השרון, רמת השרון, הרצליה ורעננה). כמו ארבע שכנותיה, גם לה מרכז עיר היסטורי מוצלח והון אנושי חזק וותיק. גם היא, כמו שכנותיה, ידעה להציע במשך השנים עירוניות שפויה שיש בה הכול: מקום לקנות חלב מתחת לבית, קרבה לעיר הגדולה ולאזורי תעסוקה, ושקט כפרי שמתאים לגידול ילדים. אך גם היא, כמו ארבעתן, מאבדת בהתמדה את מרכזה וזהותה לטובת שכונות פרווריות בפאתיה, עוד מרכזי קניות, ופקקי תנועה בלתי נגמרים – כולם פוגעים באיכות החיים של התושבים.
מהורדוס ועד קולודני
כפר סבא של ימינו הוקמה לפני 110 שנים, אך יש עדויות לקיומה כבר בימי המלך אלכסנדר ינאי, לפני כאלפיים שנה. כבר אז העיר הייתה ידועה בעצים הרבים שניטעו בה, חלק בלתי נפרד מזהותה. "אחרי עצרת זו והחגיגות, הקים הורדוס עיר אחרת במישור הקרוי כפר סבא", כותב יוספוס פלביוס, ההיסטוריון שתיעד את ימי בית שני. "הוא (הורדוס) בחר במקום משקה ובארץ טובה יותר לנטעים. סביב העיר הזאת זרם נהר והקיפה אותה חורשה מצוינת ביפי אילנותיה". לאורך השנים הוזכרה העיר, אם בתקופת מסעות הצלב ואם בתקופה העותמאנית, אז המקום היה רק כפר קטן ובו 42 בתי אב מוסלמים.
ב-1892 רכש נח קרלינסקי, יזם יהודי מפתח תקווה, 7,230 דונמים טורקיים מאפנדי שהחזיק ברוב אדמות הכפר. שנתיים מאוחר יותר נרשם המקום כיהודי. בספרו "אלפיים שנה בכפר סבא" גולל מהנדס העיר יוסף קולודני את התכנון בעיר עד סוף שנות ה-80. התוכנית הראשונה שורטטה ב-1905 וכללה 132 חלקות חקלאיות בנות 50 דונם כל אחת. הגם שהתוכנית לא מומשה במלואה, רשת הרחובות הכפר סבאית המצוינת נותרה עד היום. שתי דרכים עתיקות עדיין שרירות וקיימות: הדרך לאפולוניה בגבול הצפוני (לימים, רחוב בן יהודה), והדרך האלכסונית מיפו לטול כרם (לימים, רחוב טשרניחובסקי).
השלד הירוק הוא סוד ההצלחה
לכפר סבא יער עירוני נדיר ביופיו ובייחודו בישראל, ושדרות העצים שלה שמות בצל את האחיות המיוחצ"נות רוטשילד-נורדאו-בן גוריון בתל אביב. ברחבי העיר יש כ-20 אלף עצים, שכעשירית מהם נדירים ובוגרים, ולהם הוקדש סקר מקיף. 56 מינים של עצים אפשר לפגוש כאן: מאות עצי פיקוס השדרות ואקליפטוס המקור, עשרות ברושים, וושינגטוניות, גרווילאות וקזוארינות. שני אקליפטוסים עם שורשים עבותים ממוקמים בקרבת בניין העירייה, ואותם נטע החלוץ יצחק שיינפמן ב-1906. הוא גם הגן עליהם מפגיעתם של הטורקים. שיינפמן נטע גם את חורשת פסקל, בת מאות אקליפטוסים, במקביל למסילת הרכבת.
ירוקה באמת או ירוקה כאילו?
הגרפיקאים של אתר האינטרנט העירוני שטפו אותו בצבעים ירוקים, משום שהנהלת העירייה מיתגה את כפר סבא (יש עירייה בישראל שלא משלמת לפרסומאים כדי שימציאו לה מיתוג?) כ"עיר הירוקה". ראש העירייה, יהודה בן חמו, מספר ש"כשנכנסתי לתפקידי, חשבתי לאיזה כיוון למתג את העיר: כעיר החינוך, כעיר המוסיקה, אולי כעיר המתנדבים. בסוף הלכנו על עיר ירוקה וקיימות, שמחבר בין הכול".
כדי להיות ירוקים יותר, גובש בעירייה אוגדן של תקנים, שעל פיהם נבנים הבניינים החדשים בעיר, עוד לפני שהמשרד להגנת הסביבה והמועצה לבנייה ירוקה גיבשו כללים אחידים בישראל. בנוסף הונהג בעיר משטר מיחזור נוקשה, עם פחי מיחזור ברחבי העיר וגם בבתים עצמם. תוכננו שתי "שכונות ירוקות" שהפכו לחלק בלתי נפרד ממערך היחצנות של העיר, וגם "בתי ספר ירוקים".
האם כל אלה הופכים את העיר למקיימת וירוקה באמת? ראש רשימת מרצ למועצת העיר, עילאי הרסגור, טוען ש"הדבר הירוק היחיד בעיר זה המיתוג. עיריית כפר סבא משקיעה מיליונים במיתוג. רק שלא בטוח שהבנייה באמת ירוקה, תוכנית שבילי האופניים לא יוצאת לדרך, והשכונות החדשות נראות כמו כל השכונות בישראל".
ואכן, נראה שהקשר בין ירוק לשכונה הירוקה מתקיים בעיקר על גבי השלטים של ביתן המכירות. התושבים שעימם שוחחנו לא מדווחים על ירידה בצריכת החשמל, וגם מיתוגה של השכונה הפך ללעג בפיהם. עלבית הספר אמר אחד הדיירים, כי זהו "נזם זהב באף חזיר". מה גם שהשכונה מנותקת מהעיר, וכדי להגיע לרחוב הראשי של העיר צריך להתניע את המכונית הפרטית – לא מעשה אקולוגי במיוחד. ובניגוד למרכז העיר שהוא פשוט להליכה, המרחב הציבורי בשכונה החדשה נראה כמו כל שכונה חדשה אחרת בישראל – אוסף של מבנים משוכפלים ומנוכרים, שלא עושים חשק להסתובב ברחוב ברגל או באופניים.
גלית כהן, האמונה על הבנייה הירוקה במשרד להגנת הסביבה, נרתעת משימוש במושג Green Wash (מראית עין ירוקה) כשהיא מדברת על העיר, אך מסבירה שעדיין אין תקן ישראלי לשכונה ירוקה, כך שקשה להתייחס למהלך שנעשה בכפר סבא. כהן מדגישה, כי ראש עירייה שמתחייב על "עיר ירוקה" צריך להתאמץ באמת: "תראה לנו שאתה מצופף את העיר, מנגיש אותה, תתכנן רשת רחובות צרים, תערבב בין מסחר למגורים, תסלול שבילי אופניים, חלק מהדברים הם בהחלט בידיים של ראשי הערים".
מיכל ביטרמן, מהמועצה לבנייה ירוקה, מוסיפה ש"אסופה של בניינים ירוקים זה לא מספיק. אמנם קיימים אלמנטים ירוקים בשכונה, כמו טיפול במי נגר ובמי עיבוי מזגנים, אבל יש יותר מדי דגש בבינוי על חניות וקירות תומכים, ואנחנו רוצים ששכונה ירוקה תהיה דינמית, תאפשר אוכלוסייה מגוונת, תכיל כל מיני סוגים של דירות ושתהיה נגישה לעיר". לא פחות חשוב: אין מחקר שמוכיח כי הבניינים בשכונות האלה יעילים מבחינה אנרגטית. מה שכן בטוח, או לפחות סביר להניח, הוא שתושביהן מבזבזים יותר דלק מתושבי מרכז העיר.
לכן, נדמה שההצלחה המרכזית של הקמפיין הירוק הוא הפרדת האשפה, ומה שבאמת ירוק בעיר הוא פרי מאמציהם של המייסדים: אותה רקמה היסטורית ותיקה. וכך, המהלכים התכנוניים שנעשו בעיר בשנים האחרונות רק הרחיקו אותה מאותו חזון ירוק של האבות המייסדים. המאמץ בתחום התחבורה והחזרת העיר להולכי רגל, כנהוג בערים מקיימות אמיתיות בעולם, לא נעשה כאן באופן מוצלח, עדיין.
בן חמו, כמו רבים מראשי העיריות שמתמודדים בבחירות האלה, טוען שבעיות התחבורה בעיר אינן בשליטתו. הוא צודק חלקית: כדי להוציא לפועל את תוכנית התחבורה BRT בערי השרון נדרש שיתוף פעולה מטרופוליני, אבל יש מהלכים עירוניים שהוא כן היה יכול להוביל, ובראש ובראשונה יישום תוכנית שבילי האופניים, שמדברים עליה בעיר כבר עשור. ברחבי העיר, שבה התגבשה קהילת רוכבים גדלה והולכת, נתקלנו בכרזות מחאה למען השבילים. פעולה נוספת שהעיר מחויבת לעשות היא הנגשת הרחובות לכיוון שתי תחנות הרכבת של העיר, משום שהמכשולים בדרך אליהן חייבים להיעלם.
רחוב ויצמן יורד מגדולתו
מהנדס העיר קולודני הגה את אופיו של רחוב ויצמן, ויצר את אחד האייקונים של העיר: הקולנודות (האכסדרות) המקושתות עם חיפוי האריחים הלבנים הקטנים. הרחוב סומן בתוכנית הראשונה כדרך ראשית שרוחבה 20 מטרים, ושעד שנות ה-30 כבר היו בה 101 חניות ובתי מלאכה. אך קולודני שירטט לרחוב קווים טוטליים: בתים מדורגים עם גגות משופעים, שמתחברים לרחוב מסחרי רציף ששוקק עד היום. חרף מאבקו במרכזי הקניות המוקמים בפאתי העיר, את תעמולת הבחירות ראינו בו ולא בקניון G הנוצץ – עדות לכוחו העירוני האמיתי.
שם גם פגשנו את יובל לוי, אחד המועמדים לראשות העיר, שסיפר מה מעוללים הקניונים לרחוב הראשי: "בעלי החניות קורסים בזה אחר זה. זה רחוב אהוד ואהוב, והוא הפך לרחוב עם מדרכות שבורות". לוי רואה בקניונים, ובשכונות החדשות והמנותקות, אלמנטים שהורסים את מרכז העיר הישן והטוב. ואכן, לתפישתו של בן חמו, מרכז העיר זז מזרחה, ובהתאמה זזה כל הפעילות העירונית לאזור הפארק, הקאנטרי והקניון החדש. האירועים הגדולים נערכים שם, וברוב פאר.
מתחם נוסף שעומד לקום בעיר הוא "גלובוס סיטי" (בתכנון ברעלי, לויצקי, כסיף אדריכלים) של חברת "אושירה", שיכלול בתי קולנוע, בידור, תרבות, מסחר ופנאי. בחברה מדגישים שזה יהיה "מקום ייחודי" לתושבי השרון כולו, אך האם תוספת של 20 אלף מ"ר שטחים מסוגרים היא לא צעד נוסף בפירורו של מרכז העיר, ובהפיכתה של כפר סבא לעיר למכוניות ולא להולכי רגל, בעידן שבו כבר ברור שיש לחזק את מרכזי הערים?
האדריכלית שירה כהן, תושבת העיר, טוענת שהזנחתו של מרכז העיר היא החמצה משוועת: "כל החנויות בכפר סבא הופכות לחנויות של 'הכל בשקל', וכל הטיפול במרחב הציבורי לוקה בחסר. אין מספיק מעברי חציה, והמדרכות משובשות". הרסגור מוסיף ש"העיר הופכת לעיר ללא אופי. המטרה שלהם (של העירייה, נ"ר) היא למנוע את כל הטעויות התכנוניות שכבר נעשו". בן חמו, בתגובה, טוען שהקמת מרכזי המסחר והתעסוקה היו אחת הדרכים להגדלת התקציב העירוני ולהתאוששות הכלכלית.
קניון ערים, כאמור, הוא מופת של שילוב מגורים ומסחר, עם בנייני מגורים מעל קולונדה מסחרית שתוחמת כיכר. אלא שבשנים האחרונות גם הוא יורד מגדולתו. מלבד תרבות הקניונים המרוחקים שתקפה את העיר, הוא גם סובל מגדר לא מחמיאה שניתקה אותו מהרחוב. גם בתי הקולנוע שלו עומדים לעקור למתחם אושירה, ובכך ייפגע כוח המשיכה שלו. "קניון ערים יצליח לעשות דברים יצירתיים אחרים במקום בתי הקולנוע", מצהיר בן חמו.
ואם לא די בכך, גם הפעילות העירונית עברה לפארק כפר סבא החדש (בתכנון משרד אדריכלי הנוף צור- וולף) שגם הוא מגודר ולא מתחבר לעיר, ושם נערכים למשל אירועי יום העצמאות. בן חמו סבור ש"הכיכר כבר צרה מהכיל את תושבי כפר סבא", וכהן מתלוננת: "בעיר קם קניון אחר קניון, המרכזים הישנים הופכים לפילים לבנים, הכול זורם לפריפריה העירונית, ואין תמריצים לבתי הקפה ולעסקים הקטנים".
לאדריכלית העיר, שרון שפר, חשוב לציין שהבעיות השונות נלקחות בחשבון. היא וצוותה עובדים כעת על תוכנית מתאר לעיר ושואפים שהבינוי החדש יתחבר לתכנון המקורי של קולודני. היא מזכירה את מאמצי הפיתוח במרכז העיר, ובהם שיפוץ היכל התרבות, בית הנוער והשוק (בתקציב של 4 מיליון שקלים), את גיבושה של רשימת שימור מבנים (כולל קולנוע "עמל" שזכה למאבק תושבים להצלתו לאחר שנמכר ליזם פרטי), ואת התוכנית לשיפוץ חזיתות רחוב ויצמן, בניהול החברה הכלכלית. "מעט מדי ומאוחר מדי", קובלת כהן.האתגר האמיתי של העיר הוא כיצד לצופף אותה, לשמור על זהותה ולהפסיק את הפיזור המואץ שלה. אחד הפתרונות הוא פרויקטי תמ"א 38 לחיזוק בנייני מגורים ולהגבהתם. לדברי שפר, "גיבשנו תפישה בנוגע להתחדשות עירונית באמצעות התמ"א, אבל לא בכל מחיר, כל בקשה נבדקת, כי אנו לא רוצים לעקור עצים". מינהלת תמ"א 38 בעירייה טיפלה עד היום ב-24 בקשות, שנמצאות בהליכים שונים.
יש מה ללמוד מהאמריקאים
"כפר סבא זה כבר לא מה שהיה פעם" היא אמירה ששומעים בעיר לא מעט. עידן עמית, כפר סבאי שלומד בניו יורק תכנון ערים, אומר שהפיתוח של מערכת השירותים, מערכת הכבישים והתחבורה, לא עומד בקצב גידול האוכלוסייה בעיר ילדותו: "לוקח כ-45 דקות ולצאת ולהיכנס לעיר בשעות העומס בבוקר ובערב, וגם התחבורה הציבורית טעונה שיפור". בנוסף להיחלשות של רחוב ויצמן, חסרים לו מקומות בילוי. כדי להגיע למקומות כאלה צריך רכב פרטי, משום שהם ממוקמים באזור התעשייה, מה שמעודד שתיית אלכוהול ונהיגה מסוכנת אחרי הבילוי.
עמית מבקר את אזורי המגורים החדשים, שבניגוד למרכז הוותיק נבנים עם שימוש אחד בלבד – מגורים. התוצאה: יש בהם חיים רק בשעות מסוימות מאוד בבוקר ובערב, בשאר השעות הם מתים, "וקשה לי לדמיין בני נוער מעסיקים את עצמם בשכונה כזו".
אז מה כפר סבא יכולה ללמוד מארצות הברית? יותר ויותר ערים אמריקאיות עסוקות בתיקון הטעויות שהן עשו אחרי מלחמת העולם השנייה, כשמרכזי הערים ננטשו לטובת פרוורים מרוחקים עם בית פרטי, דשא, אוטו והרבה מדי כבישים ובזבוז דלק. "ארה"ב מגלה מחדש את מרכזי הערים. שכונות חדשות משוקמות וייעודי הקרקע בהן משתנים, כשמגורים, מסחר ואפילו תעשייה זעירה משולבים זה בזה, וזה צריך לקרות גם בישראל, וגם בכפר סבא", אומר עמית.
קשה לראות איך זה קורה כאן. עם ארבעה מרכזי קניות חדשים שעומדים לקום בפאתי העיר, ושכונות משעממות שנראות כמו כל מקום אחר, כפר סבא זקוקה לרוח תכנונית חדשה יותר מלמיתוג בצבעים עליזים.
ראש העיר הבא, לטיפולך
- חוזקות: יער עירוני יוצא דופן, מערך רחובות טוב ונוח להליכה ברגל, רחוב ראשי חזק ועובד, אוכלוסייה איכותית, קניון ערים והמסחר סביבו.
- חולשות: קושי גובר של כניסות ויציאות מן העיר, מערכת תחבורה ציבורית לא יעילה, שכונות חדשות שמנותקות מן העיר, עודף גדרות במרחב הציבורי, מחסור בדירות קטנות לזוגות צעירים שרוצים לחזור לעיר.
- איומים: מרכזים מסחריים חדשים עומדים לקום בפריפריה העירונית ועלולים להמשיך ולהחליש את העיר, זהות עירונית אובדת, תוספת של מגורים במרכז העיר שעלולה לגרום עקירת עצים.
- הזדמנויות: מבנים רבים קטנים במרכז העיר יכולים להתחלף בבניינים משותפים, עתודות קרקע שיכולות להתפתח, קרבה לתחנות הרכבת, חיבור תחבורתי ונופי לערים הקרובות, יצירת "מיני-מטרופולין" מוצלח בשרון.
עוד ניתוחי ערים לקראת בחירות מקומיות 2013:
>> חדרה: איך פיספסו את העיר הזו?>> חיפה: מי יציל את העיר ממה שקורה בה?
>> עכו: ברצלונה או כישלון?
>> תל אביב: ים של מגדלים
>> ראשון לציון: מהלכים טובים מול מהלכים רעים
