"אתם רוצים לבוא לראות מה זה גן ירוק?" מכריז דן בן ה-6 בקול גבוה ובטוח, מבעד לגדר ססגונית שבולטת בנוף המשמים של שכונת תל ברוך בצפון תל אביב. דן, שעלה השבוע לכיתה א', הוא בוגר "הגן הירוק" ברחוב אלכסנדר פן בשכונה, ומכיוון שהוא אוהב את הגן ומרגיש מחויב לו, הגיע ערב פתיחת שנת הלימודים כדי לסייע לגננת בהכנות לקליטת הדור הבא.

זהו גן עירייה לכל דבר, שעומד על תילו זה כעשור וצורתו קובייה פשוטה. לכן הוא לא זכה לככב באף מגזין עיצוב או אדריכלות עד היום, והוא גם לא נושא תו תקן ירוק. אלא שהגננת הנמרצת שירלי ברדוגו, שזכתה בפרס מטעם המשרד לאיכות הסביבה, מצליחה להקנות לילדים אורח חיים מקיים, סביבתי, עשיר בתוכן וביצירתיות, אולי יותר מכל מוסד "ירוק" ממותג אחר. אל שירלי, דן והגן נחזור בהמשך.

הטרנד מלבלב

בשנים האחרונות צצים עוד ועוד מרחבים ובניינים שמתהדרים בתג ירוק, אמיתי או ממותג: ערים ירוקות, מבני ציבור ירוקים, שכונות ירוקות, בתים ירוקים וגם בתי ספר ירוקים. כמו כל אופנה ישראלית, גם זו יובאה מארצות הברית (אף שבתי ספר ירוקים נפוצים במדינות רבות), ומתבקש לשאול אם מהמקום שמקדש את השטרות הירוקים יכולה לצמוח דרך חיים ירוקה. התשובה היא שגם כשמביטים בתופעה דרך משקפיים קפיטליסטיים, מוצאים בה היגיון. כך, נכתב בדו"ח של "smart market report" כי "שוק בתי הספר הירוקים משגשג מכיוון שבריאותם של התלמידים ושל המורים מחוללת גם הצלחה כללית", כלומר המרכיבים האקולוגיים שמוטמעים בבניינים מצמצמים את ימי המחלה וחוסכים כסף. מה גם שהערכים הסביבתיים קוסמים לרבים, שמחפשים זהות בסביבה העכשווית המשוכפלת.

הילה ביניש, מנכ"לית המועצה לבנייה ירוקה, מסבירה שבתי הספר החדשים נבנו על פי תקן – רובם לפי תקן leed האמריקאי, ומיעוטם לפי התקן הישראלי החדש - ולדעתה "בית ספר ירוק מאפשר סביבת למידה הרבה יותר נעימה וטובה. השילוב של בניין ירוק וחינוך ירוק מייצר מהות שלמה". מנהלת "בית הספר הירוק" בכפר סבא, עליזה סוקל, שמסכמת שנת בכורה של המוסד החינוכי, מאמינה שהוא "מעניק תחושה של נופש בזכות השילוב בין המרחבים הפתוחים והצמחייה" ובכך גם מסייע לתלמידים להתרכז: "הם לא שומעים את המורה מהכיתה הסמוכה או את רעשי המכוניות מהכביש הראשי, ובנוסף יש מערכת שמחדירה אוויר צח". במסגרת תוכנית הלימודים, המדגישה את החינוך הסביבתי, לכל כיתה יש "שעה ירוקה" בשבוע והצוות החינוכי יזם קבוצה של "מנהיגות ירוקה" שמחויבת להדביק בהתלהבותה את כלל הילדים עד שיהיו ירוקים למשעי.

איך מתכננים בית ספר ירוק

משרד האדריכלים החיפאי-תל אביבי "קנפו-כלימור" תיכנן כבר ארבעה בתי ספר ירוקים. בפרזנטציה עליהם, מדגישים האדריכלים דוד קנפו ותגית כלימור שכ-90% מהמבנים שבהם אנו חיים ועובדים הם "חולים" - בניינים שניזונים ממיזוג אוויר, נטולי אוויר צח ותאורה טבעית, לקויי בידוד ומזוהמי רעש. ארבעת בתי הספר האלה – בהוד השרון (נחנך ב-2011), בכפר סבא (נחנך ב-2012), בראשון לציון שנחנך השבוע ובקרית ביאליק, שבנייתו תחל בקרוב ועתיד להיחנך ב-2014 – נועדו ליישם עקרונות תכנון סביבתיים. מתוך רשימת המצרכים הירוקים הארוכה ניתן לזהות הפניית מבנים ושמירה על זכויות שמש, גופי תאורה חסכוניים, מחזור וטיפול בפסולת, הצללות וחומרי בידוד. כלימור סבורה ש"החינוך הוא יותר חשוב מהאדריכלות, ובלי החינוך לצמצום בצריכה, לחיסכון ולמעורבות ההורים - בית הספר לא יעבוד כבית ספר ירוק".

בית הספר הירוק בהוד השרון (צילום: אמית הרמן)
בית הספר הירוק בהוד השרון (צילום: אמית הרמן)

בית הספר בכפר סבא תוכנן כציר קווי (ליניארי), כשאגף הכיתות ממוקם מול שני מבני ההנהלה ומבני-העזר, וחצר נמצאת ביניהם. מנגד, הצורניות של בית הספר בשכונת צוריאל בצפון-מזרח ראשון לציון, נבעה מאופן העמדת המבנים ומיצירת החלל הפנימי ביניהם. המוסד, שמשתרע על פני 2,500 מטרים רבועים ובו 18 כיתות, מחולק לשישה מבנים המוגדרים במצולעים א-סימטריים. בין החללים נשזר ציר תנועה המשלב בין חוץ לפנים, שמורכב ממערכת גשרים. בקרקע מבחינים באסופת חצרות קטנות, שמוגדרות בספסלים שחופו בעץ איפאה. הצירים הפנימיים מובילים לאזורי כינוס ולמידה חיצוניים. את הצורניות הגיאומטרית שוברת הספרייה, שמזכירה אמבה צהבהבה, כמו גם גג החצר הפנימית שעתיד להפוך לסולארי בחלקו.

בוסתן וכרם בחצר

נדמה שכל הישראלים שנולדו בארץ שומרים את אותו זיכרון מצולם מבית הספר היסודי: בכיתות לומדים, ובחצר משחקים בהפסקה. אותה חצר חופתה באספלט או באריחים, ובשוליה נשתלו מעט עצים וקצת דשא. אדריכליות הנוף של בתי הספר בכפר סבא ובראשון לציון, בר וולקוביץ' אמיר ואורה חכם רפאל ממשרד "צור-וולף", מסבירות שהחצרות החדשות "מתחשבות ברצון המחנכים לעשות שימוש לימודי בחצר. בכפר סבא תיכננו בוסתן, כרם ענבים וגידולי שדה, ושתלנו עצי הדר, רמז לפרדסים שהיו חלק מנוף היישוב".

ברוב החצרות הללו ייעשה שימוש בצמחייה חסכונית במים; שילוב של עצים מצלים מהירי-צמיחה, כמו סיגלונים, עם עצים איטיים בצמיחתם כמו אלות וחרובים; טיפול במי-נגר; מערכת מטאורולוגית; שתילת ערוגות; מתקני אופניים ומקלחות למורים; הימנעות מחצרות עישון; הפחתת זיהום תאורה; שימוש בחומרים בהירים כדי להוריד את הטמפרטורה; שימוש בתאורה סולארית וגגות ירוקים, שמסייעים לאיזון תרמי בחללי הכיתות.

שתי אדריכלות הנוף, כמו גם המנהלת סוקל, גאות במיזם "זריעה בהתזה", שצובע את חצר בית הספר בחורף בתורמוסים ובכלניות, מסייע לנצל את מי הגשם לטובת הצומח וגם מחנך את התלמידים לחשיבות הצומח כאמצעי שבולם סחיפת קרקע.

החצר של בית הספר העתידי בקרית ביאליק, שגם בו יהיו 18 כיתות, מעט שונה. כלימור מסבירה שהמעבר המרכזי המקורה מהווה את ציר התנועה הראשית, ואליו מתנקזת התנועה מהמפלס העליון של הכיתות ומהגגות הירוקים. לדברי האדריכלית, החיבור יוצר מעין טיילת, באמצעות מדרגות וגשרים החוצים את חלל המעבר הפתוח ובכך מחזקים את הקשרים בין החללים הציבוריים במפלסים השונים.

אדריכלית הנוף, ארנה בן ציוני, מציינת כי בנוסף לחצרות שנוצרו בין המבנים תוכנן שביל נוסף, כך שהתוכנית כולה מזכירה שיבולת. "כל חצר מיועדת לקבוצת גיל אחרת", היא מסבירה, "וניסינו לייצר סביבות משחק שמאתגרות את הילדים, תוך שאנו משלבים ריצופים מחלחלים, גגות ירוקים והצללות". ואולם, בן ציוני, שמתכננת גם חצרות לבתי ספר חרדי ואנתרופוסופי, מציינת שבסופו של דבר "כל הילדים רוצים לצאת לחצר, לחוץ, לירוק, וההבדלים הם בניואנסים - כאן שטחי חלחול ואלמנטים טכנולוגיים, ובבית הספר החרדי - הפרדות בין בנים ובנות".

הכול מתחיל בגן הילדים

לפני כשנתיים החלה עיריית תל אביב-יפו לגבש מסמך מדיניות שיכלול ארגז כלים ל"תכנון מקיים" של גני ילדים. לפני ניסוח התוכנית ערכו המתכננים ממשרד "אורבנוף" סיור בגן של שירלי בתל ברוך, ושם מצאו פחי מיחזור, בריכה אקולוגית, כלובי חיות, ערוגות שנתחמו בגזעים ולא באבני שפה, וצינורות לאיסוף מי מזגנים. הם בעיקר צפו באינספור אלמנטים מחומרים ממוחזרים: האדניות היו פעם בקבוקים, ספסלי הישיבה נבנו מצמיגים משומשים, ופינת היצירה כולה מצוידת על טהרת "מתנות מהזבל" מבתי הורי הילדים – בעיקר קופסאות קרטון ופלסטיק. לשירלי חשוב להדגיש שכל האלמנטים הם פרי יצירתם של הילדים; "אני רק מנהל עבודה", היא מחייכת. ההצלחה של העבודה המשותפת הזו ניכרת בהתנהגותם של ההורים והילדים בחופשת הקיץ: הם לא נטשו את החיות ואת הגן, והגיעו לטפל בפינת החמד האהובה גם בחודשי הקיץ הלוהטים.

לאחר ששאבו קולאז' רעיונות מהגן הנחמד של שירלי, כתבו המתכננים מסמך קצר על גן הילדים הראשון, שהוקם בגרמניה ב-1837. הגן, שייסד פרידריך וילהלם אוגוסט פרידל, קידם את התפישה שלפיה הילד בא לגן כדי לשחק, לרקוד, לשיר ולטפל בצמחים. בעקבות שני הממצאים – ההיסטורי והעכשווי – גובשו הנחיות (שכללו מרכיבי חובה ומרכיבים מומלצים) ליישום ב-64 גנים ברחבי העיר.

מאחר שחצרות מרבית הגנים הוותיקים בתל אביב חופו בחול בלבד, האדריכלים שירטטו את מרחבי החוץ מחדש וביקשו להפוך את הרחבות המונוטוניות לסביבה משולבת: אזור משחקים מחופה גומי, אזור חולי ואזור אדמה שבו ימוקמו ערוגות; פינות מיחזור; נטיעת עצי פרי וכיסוי הגדרות המאיימות בצמחייה מטפסת ומלבלבת. בפרק הלא מחייב, המליצו האדריכלים לבחור ארבעה מרכיבים מתוך רשימה: שילוט פדגוגי (למשל "הערוגה של משפחת צ'צ'יק"); ערוגות ספירלה; תיבות קינון לציפורים; בריכה אקולוגית שתכיל חרקים ודגים; כלים ממוחזרים לשתילה; ריהוט מחומרים ממוחזרים או פינת חי.

בסיור בגנים הללו ערב פתיחת שנת הלימודים, עדיין קשה להתרשם אם המיזם יצליח, משום שהצמחים טרם נקלטו. בגן ברחוב מעפילי אגוז בשכונת כפר שלם, הגדירו מחדש את הסביבה החולית תוך שימור עצי הסיסם, הזית, הפלפלון והמכנף הנאה, בעוד שהשתילים החדשים בערוגות עדיין צעירים. גם בגן ברחוב סומקן ביפו נשמרו עצי האקליפטוס והפיקוס, אבל הצמחייה טרם "תפסה". אך למרות הספקות המכרסמים, אל מול ההזנחה, החול הלוהט והצעצועים המתכלים שניצבו בגנים עד כה, מדובר בכל מקרה בשדרוג.

הגן ביפו. יעילות הפרויקט תיבחן עם הזמן (צילום: נעמה ריבה)
הגן ביפו. יעילות הפרויקט תיבחן עם הזמן (צילום: נעמה ריבה)

"הטרנד הירוק" לא נגמר בתכנון. הוא רק מתחיל בו. הצלחת בתי הספר והגנים טמונה יותר בגננות ובמורות, שחלקן השתלמו לקראת שנת הלימודים וחלקן לא. בסופו של דבר, יישום העקרונות הירוקים תלוי במשתמשים, פחות באדריכלים. הסיור במבני החינוך מעלה כמה שאלות בנוגע למגמה הירוקה: האם הציבור זקוק לחיפויים יקרים ולמכון התקנים כדי לחנך את ילדיו לאורח חיים סביבתי ומקיים? האם המגורים בשכונה מבודדת וממותגת, שבנייניה אולי חוסכים חשמל אבל דייריה מסיעים את ילדיהם למוסדות ברכבם, מבטיחים את עתידה של האנושות? אולי דווקא האזרחים שמתגוררים במרכז העיר, לא חשוב באיזו עיר, שהולכים ברגל, חוסכים בדלק, וממחזרים בקבוקים, הם הירוקים באמת? ביניש, אגב, מציינת שאומנם אין תקן לחצר ירוקה בבתי ספר, אך מציעה להתעלם מהתקן ולהתבונן במציאות: "לא להיתפס לכותרת, אלא לבחון מה המרחב מציע ואלו ערכים הוא מקיים".

  • תכנון בית ספר כפר סבא: קנפו כלימור אדריכלים (צוות תכנון: דוד קנפו, יונתן מאירי, חגי הוכמן, יערה גישס, ויקטור אבקסיס, אופיר אורן וירון ישראל), צור וולף אדריכלי נוף (אדריכלית אחראית: בר וולקוביץ' אמיר)
  • תכנון בית ספר ראשון לציון: קנפו כלימור אדריכלים (צוות תכנון: דוד קנפו, יונתן מאירי, חגי הוכמן, יערה גישס, ויקטור אבקסיס) צור וולף אדריכלי נוף (אדריכלית אחראית: אורה חכם רפאל)
  • תכנון בית ספר קרית ביאליק: קנפו כלימור אדריכלים (צוות תכנון: תגית כלימור, אריה חיון, אילן לנגר וג'ו נששיבי), אב אדריכלות נוף (ארנה בן ציוני ובארי בן שלום)
  • תכנון גני ילדים תל אביב: אורבנוף - ליאור לוינגר, גיא נרדי, שרון מרדכי