היום נפתחה במוזיאון ארץ ישראל הביאנלה השביעית לקרמיקה ישראלית. הכותרת הפעם היא "חומר זוכר" והשאלה היא איך העבודות משקפות את ההקשרים והזכרונות בחיינו. מתוך יותר מ-200 עבודות של 66 אמנים בחרנו עבודות שמתייחסות לאדריכלות בזיכרון הקולקטיבי שלנו.
גלי גרינשפן ויהונתן הופ מציגים שולחן כתיבה מסורתי, עשוי עץ שבו משולב חומר. העיצוב מתייחס לברוטליזם – סגנון אדריכלי שאחד ממאפייניו הבולטים היה שימוש במאסות של בטון חשוף (brut beton). חלקים במכתבה – מגרות, מדפים, גומחות קטנות ופינות מוסתרות – עשויים מחומר אפור דמוי בטון, ומעוטרים בחלקם בתבליטים (בדומה לתבליטי הבטון שעיטרו מבני ציבור). משטח הכתיבה נראה כחצר בית-ספר טיפוסי שנבנה באדריכלות הבטון, שזוהתה במשך עשורים עם הממלכתיות הישראלית.
טלי בלומנאו יצרה מעין קו רקיע על עיר דמיונית, עשוי סדרה של מבנים, חלקי מבנים וקונסטרוקציות שונות. הדגמים המיניאטוריים מייצגים את מהותה של האדריכלות המערבית: מבני יסוד, פתחים ושיטות תמיכה, פיגומים וגשרים, קמרונות וכיפות, שהתגלגלו מסגנון אדריכלי אחד למשנהו עד לאדריכלות העכשווית. שלדי המבנים, העשויים מעץ טבול בחומר, בוחנים שאלות של קו מול מסה, מתח מול יציבות. המבנים נושאים אִתם את זיכרון הבנייה בעץ ובטיט, דרך שלדי האבן ועד לקונסטרוקציות הברזל. העבודה היא מחווה לאדריכל ולמהנדס הרומי ויטרוביוס, שהעמיק לחקור את האדריכלות בת זמנו וספרו, הראשון מסוגו, "אודות האדריכלות" (De Architectura), הניח את היסוד לאדריכלים ולבנאים שבאו אחריו.
מישל רוכברגר מציגה מקבצי מבנים מיניאטוריים מחומר לבן, דקים עד כדי כך שהם מזכירים רישום. הכלים אינם שימושיים, והדגש מושם כאן על צורות הבנייה – כיפות, גגות, פתחים וחללים – שנוכחותם ניכרת בסגנונות אדריכליים שונים. האמנית חוקרת את המבניוּת, החלוקה לחללים ותכליתה, ואת המתח בין הסמוי לגלוי – היבטים שקיימים גם בתכנון מבנים וגם בתכנון כלים.
מתי: עד 10 בנובמבר.
אוצרת: ענת גטניו.
לפרטים נוספים.
עוד תערוכות מעניינות:
>> רון גלעד, ניר מאירי, אלי צ'יזיק וסיגמנטים בחלל - קיץ של עיצוב
>> רון ארד מוחץ מכוניות אל קירות מוזיאון העיצוב חולון
>> בובות הוויניל הפרובוקטיביות של "שין למד"
