חולון נולדה מהחולות, ואחת מחמש השכונות הראשונות שלה נותרה קבורה בחולות עד היום. שכונת מולדת הוקמה ב-1934 ונעזבה, בגלל ריחוקה משאר השכונות והתערערות ביטחון התושבים עם פרוץ מאורעות הערבים בסוף שנות ה-30. שרידי הבתים של השכונה ומגדל המים שלה עדיין מסתתרים מאחורי מתחם "ימית 2000" ופארק פרס. את האדמות בסביבת השכונה חילקו הרשויות למגרשים זעירים שנמכרו לכל מי שהחזיק כמה גרושים בכיסו, אך איש מעולם לא בנה על המגרשים האלה.
לא רק ריבוי הבעלויות על הקרקע עיכב את פיתוח האזור לבנייה: מאז שנתב"ג הוכרז כנמל תעופה ראשי של ישראל, ונתיב הנחיתות וההמראות עבר מעל אזור החולות, הפך השטח לאזור אסור בבנייה. לפני כעשור החליטה העירייה להפוך את המגבלה ליתרון, ולשמור על חלק מהשטח כמרחב ציבורי פתוח. לצורך כך קודמה תוכנית להפיכת 1,000 דונם מהשטח לפארק עירוני, שיחזיר לחולון ולתושביה את המודעות לחולות - שמהם כאמור צמחה העיר.
"פארק החולות" טרם התממש. עד שזה יקרה, בחרה קבוצת סטודנטים משנה ד' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב להציג הצעות מקוריות לפיתוח הפארק. את הפרויקטים, שעליהם עבדו 12 הסטודנטים (חלקם עבדו בצמדים) בסמסטר החולף, הנחתה אדריכלית הנוף חוי ליבנה, ששיתפה מתכננים ממינהל ההנדסה בעירייה כמלווים. המפגש בין הסטודנטים הצעירים לאדריכלות הנוף היה אתגר לא קל, שניכר בתוצרים. "כשאני נכנסת לסטודיו, אחד הדברים שאני אומרת לתלמידים הוא שהסטודיו הזה הוא לא קורס מזורז לאדריכלות נוף", מסבירה ליבנה. "יש חשיבות גדולה להפגיש את התלמידים עם המקצוע, כך שכאשר יסיימו את הלימודים ויצאו החוצה, הם יכירו את הערך של אדריכל הנוף וישתפו איתו פעולה כבר משלב התכנון הראשון".
גם אם התלמידים התקשו להתמודד עם המרחב הפתוח, הגברת המודעות שלהם לטיפול הנופי על היבטיו השונים (נראות, תפקוד, קישוריות, תנועה וכו') היא מבורכת – אחרי הכל, זה יכול להיות פארק חולות עירוני נדיר ומעורר השראה כמקרה מקומי.
עדי קרינסקי: בין טבע לעיר
ההצעה הבולטת ביותר מבקשת לא רק לחבר בין המרחב הבנוי והמוכר לבין המרחב הטבעי והנסתר, אלא גם בין חולון לשכנתה ראשון לציון, כשביניהן מפריד הפארק. עדי קרינסקי הגדירה כמה אזורים היוצרים רצף רב-גוני, עם שוני ברמת ההתערבות בשטח, באופי ובתפקוד. היא התבססה על זיכרון המשחק והשוטטות בחולות, זיכרון המאפיין בעיקר את צעירי העיר בעבר ובהווה, ולכן הקפידה שלא למחוק מאפיינים היסטוריים קיימים בשטח, אלא העדיפה להעניק להם פרשנות עכשווית.
באזור אחד יישתלו מדשאות, כמו אלה שיש בכל פארק, במסגרת רצועה ירוקה שמקשרת בין חולון לראשון לציון ומגשרת בהדרגתיות בין העיר לטבע שסובב אותה. בחלק אחר הותירה קרינסקי אזור חולות ללא התערבות, כפי שהם היום. באזורי חולות אחרים שולבו רצועות שבילים ירוקים, המתחברים אל הפארק המפותח. "מחנה 88" (מחנה צבאי שמשמש היום למגורים באמצע שטח החולות ומעמד תושביו לא ברור) הפך למתחם סדנאות טבע ואמנות. "דרך הביטחון" (כביש שעקף את הכפרים הערבים העוינים קודם ל-1948) הפך לשביל רחב להולכי רגל. בנוסף, הציעה קרינסקי לבנות כמה שכונות מגורים סביב הדיונות, כדי להדגיש את הזיקה בין התושבים לסביבה הטבעית.
עמית גלעדי: מפלים של חול
מטרת הפרויקט היא להגביר את המודעות לנדידת החולות, תופעה המאפשרת את קיומם של בעלי חיים בדיונות. גלעדי מנסה להתחקות אחר נדידת החול שהתרחשה בעשורים האחרונים, ולהשתמש בה כגורם תכנוני. ההצעה מתייחסת אל החול כמשאב משתנה המחולל שינוי תמידי, ומבקשת ליצור מציאות שבה חול זורם כמו מים, וכך יכסה ויחשוף ללא הפסקה מרכיבים שונים בנוף הפארק.
נועם ספרא ואפרת שמולביץ: פארק לכולם
ממקום בלתי נראה המנותק מהעיר ואינו מושך מבקרים, מוצע כאן להפוך את השטח למקום של פנאי וחברה העונה על צרכיהם של גילאים מגוונים, תוך שמירה על ערכי החולות. טבעת היקפית המשיקה לעיר כוללת פארקים ירוקים, שוק, מגרשי משחק ומתקני הצללה. טבעת פנימית תשמש אזור לטיולים עם נקודות תצפית, בריכות חורף, שבילים והצללות. האזור השלישי, במרכז המתחם, מוגדר כשמורת טבע ללא התערבות יד אדם ותוך שמירה על הקיים.
דניאל גזית: רצף עירוני
ההצעה התמקדה בקישור בין חולון לשכנותיה בת ים וראשון לציון, ובין האזור הבנוי של חולון לאזור החולות הטבעי. החיבור ייעשה באמצעות יצירת מרחב מזמין, המעודד שימוש ומעבר בין שני החלקים שהיחסים ביניהם מתאפיינים כיום בנתק.
אוהד גילה: רבות הדרכים
את הרתיעה האנושית מהשמש הקופחת ומהמחסור בצמחייה, שמאפיינים את שטח החולות, מבקש הפרויקט למוסס באמצעות התמקדות בדיונות. מדובר במערכת שבילים, שהראשי בהם מתבסס על "דרך הביטחון" הקיימת, שתהווה את עמוד השדרה של הפארק כולו. השבילים שיוצאים ממנה נבדלים באופיים ומעודדים שיטוט חופשי. מיקומם נבחר לאחר ניתוח ומיפוי טופוגרפי של הדיונות, והשאיפה היא לכוון את המטיילים לנקודות שהייה ותצפית החושפות מבטים אל הנוף החולי והעירוני, לצד נקודות שהייה אינטימיות המציעות מפלט רגוע מהעיר.
אריאל אברהם ויוליה לאונטייב: קרחול היער
מי שנכנס כיום לדיונות נחשף למרחב עצום, שנראה במבט ראשון כאילו הוא חסר גבולות. במטרה לארגן אותו כדי להשרות ביטחון ונוחות בקרב המבקרים, מציע הפרויקט לשתול עצים בשתי רצועות החוצות זו את זו ויוצרות צלב המחלק לרבעים. המטרה היא להדגיש את הניגודיות בין החורשה המוצלת והמפותחת לבין שטח החולות החשוף והטבעי, ולחזק את תחושת ההתמצאות - המתאדה ברגע שגולשים מהשביל בין העצים אל שטחי החולות הפראיים.
ומה קורה במציאות?
מעבר לחלומות שרוקמים הסטודנטים, ממשיכה העירייה לקדם במוסדות התכנון את אישור תוכנית המתאר לסביבת פארק החולות, ועדיין לאניגשה לתכנון המפורט. מכיוון שהעירייה מייחסת חשיבות לחשיפת החולות, היא כבר הכינה תוכנית לשבילי הליכה ואופניים (שנמצאות לקראת יציאה לביצוע), כולל הסברים היסטוריים ואקולוגיים.
