קופצים, מרחפים, לומדים: 5 אירועי אדריכלות שאסור להחמיץ הקיץ

"בית דלסטון" של לינדרו ארליך | לונדון

בסרט הפעולה "האשליה" משתמשים ארבעת הקוסמים במראה ענקית, כדי ליצור אשליה שחדר הכספות הענקי ריק, בעוד שהכספת נמצאת שם כל הזמן ותיגנב רק בהמשך (זה לא ספוילר). האמן הארגנטיני ליאנדרו ארליך (Leandro Erlich) עושה שימוש דומה במיצג קסמים אמנותי-אדריכלי, עם מראה ענקית שמתעתעת במתבוננים.

העוברים והשבים ברחוב אשווין (Ashwin), בשכונת דלסטון בלונדון, נבהלים לראות אנשים תלויים מהגג של אחד הבתים ברחוב. לפעמים הם יירתעו לגלות שם אנשים שיושבים בנונשלנטיות על אדן החלון בקומה השלישית, או מנסים לפרוץ דרך חלון הקומה השנייה.

במבט נוסף מתברר שכל אותם אנשים בעצם שוכבים על הקרקע, שעליה הונחה חזית מלאכותית של בית "טאונהאוס" בריטי טיפוסי, עם כל הפרטים הדרושים ליצירת מצג-שווא של חזית אנכית של בית – משקופים מדויקים, עיטורים אדריכליים ואפילו וילונות. המראה הענקית, שמונחת בזווית של 45 מעלות ביחס לקרקע, יוצרת את האשליה שהחזית והאנשים ששוכבים עליה בעצם עומדים. כמידת הפשטות של האשליה האופטית הזו, כך מידת השמחה שהיא מעניקה לעוברים ושבים. הסגנון הוויקטוריאני של הבית לא נבחר במקרה, אגב: זו מחווה לבתים בסגנון זה שניצבו שם לפני מלחמת העולם השנייה, עד שנהרסו בהפצצות הנאצים.

ארליך מרבה לעסוק באשליות אופטית למיניהן, שאותן הוא שוזר במיצגים אדריכליים. בעבר הוא כבר הציג מקטע של בית חתוך בגסות, שניצב בגאון על מנוף מעל כיכר בעיר נאנט; אשליה אופטית של בריכת מים בטולוז; וקופסאות זכוכית ממולאות בעננים. מיצג דומה של בית ומראת ענק הוצג על ידו בפריז ב-2004, והמיצג הנוכחי נבנה בחסות גלריית ברביקן כחלק מפסטיבל האדריכלות השנתי של לונדון.

האמן, הקפה והגרביטציה (צילום: Gar Powell-Evans ,Courtesy of Barbican Art Gallery 2013 )

איפה: רחוב אשווין, לונדון

מתי:26 ביוני – 4 באוגוסט

מחיר: כניסה חופשית

View Larger Map

תערוכה של ג'יימס טורל במוזיאון גוגנהיים | ניו יורק

מבלי להזיז פרט אחד באדריכלות המקורית, הצליח האמן האמריקאי ג'יימס טורל (James Turrell) לשנות את פניו של מוזיאון גוגנהיים בניו יורק. הוא עושה זאת באמצעות מיצגי אור מורכבים, כשהעיקרי בהם נמצא באטריום העגול והמפורסם שתיכנן פרנק לויד רייט. תחת הכותרת "אתון שולט" (אל השמש במצרים העתיקה), יצר טורל מעגלי אור, חלקם טבעיים וחלקם מלאכותיים, שמשתנים תדיר ומחליפים צבעים. מבקרים מספרים על חוויה רוחנית, והתורים בכניסה ארוכים בהתאם. בקטלוג כותבים האוצרים, כי "זוהי אחת מהטרנספורמציות הדרמטיות ביותר שנעשו במוזיאון ודרך חדשה לחלוטין לחוות אותו".

יצירה אחרת עושה שימוש במשחקי אור וצל ויוצרת הדמיה של ריבוע תלת-ממדי על קיר המוזיאון. טורל כתב שאפשר לחוות את העבודה הזו כקנבס צבעוני תלוי על הקיר, כחלל מעונן או כפתח לחדר אחר. "אור הוא חומר עוצמתי", כותב טורל בקטלוג, "מפתיע אפוא שביחס לדבר כה עוצמתי, המצבים שבהם הוא מרגיש נוכח הם כל כך שבריריים. אני אוהב לעבוד עם אור כך שיהיה אפשר להרגיש אותו באופן פיזי, לחוש את הנוכחות שלו בחלל".

זהו קיץ חשוב לטורל בן ה-70, שמציג שלוש תערוכות במקביל – הגדולה ביותר בגוגנהיים, והאחרות במוזיאון מחוז לוס אנג'לס לאמנות ובמוזיאון האמנות של יוסטון. טורל, אמן אהוב בארצות הברית, מרבה לעסוק באור ובאדריכלות. בשנות ה-60 וה-70 נחשב לפורץ דרך בזכות השימוש הלא שגרתי בתאורה, ועדיין נהנה מעדנה מתמשכת.

איפה: מוזיאון גוגנהיים, ניו יורק

מתי: 21 ביוני - 25 בספטמבר

מחיר: 18-22 דולר

תערוכת "כוחה של אדריכלות: לואיס קאן" במוזיאון ויטרה | וייל איים ריין

מוזיאון העיצוב של מותג הרהיטים הנודע "ויטרה", בעיירה הגרמנית וייל איים ריין שעל גבול שווייץ, מקדיש את התערוכה הנוכחית שלו לאדריכל האמריקאי לואיס קאן (Louis Kahn). קאן נחשב לאחד מגדולי האדריכלים במאה ה-20, שניחן בכישרון לשימוש מדויק ועשיר באור טבעי. בין המבנים הקנוניים שלו: מכון סאלק בקליפורניה (1959), בניין האסיפה הלאומית בדאקה, בירת בנגלדש (1962), מוזיאון קימבל לאמנות בטקסס (1967), פארק ארבע החרויות על שם רוזוולט בניו יורק (1973), וגם בניין הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב (שהושלם לאחר מותו).

מתוך התערוכה: קאהן מתבונן במודל (צילום: The Architectural Archives, University of Pennsylvania, John Nicolais )

הרטרוספקטיבה מציגה את פועלו האדריכלי באמצעות מודלים, רישומים, שרטוטים מקוריים, צילומים וסרטים. מוקרן בה גם הסרט הדוקומנטרי "האדריכל שלי", שהיה מועמד לפרס האוסקר ב-2003. את הסרט יצר בנו של לואיס, נתנאל קאן, שראיין אדריכלים שתיארו את גדולת פועלו של אביו, לצד ניסיון להבין כיצד חרף הצלחתו סיים את חייו בודד (קאן מת מהתקף לב בתא שירותים בתחנת הרכבת של פנסילבניה ונדרשו שלושה ימים לזהות אותו, מכיוון שהכתובת בדרכון שלו הייתה מחוקה) ועם חובות כספיים גדולים.

התערוכה מחלקת את גוף העבודות של קאן לפרקים כרונולוגיים, כשכל אחד מהם נסוב סביב תמה שונה. "עיר" מתייחס לפילדלפיה, העיר שבה התגורר קאן לאחר שהיגר לארה"ב מאסטוניה, וזו שעוררה בו את התשוקה לאדריכלות. בחלק הזה מוצב מודל בגובה ארבעה מטרים של "מגדל העיר", מבנה פוטוריסטי שקאן תיכנן להקים בפילדלפיה ומעולם לא יצא לפועל; "נוף" מתאר את היחס של קאן אל הטבע כמקור להשראה וכהקשר לאדריכלות. הטבע משתקף בבתים הפרטיים שתיכנן, שם רואים את החשיבות שייחס לשילוב הרמוני בין האדריכלות לסביבתה הטבעית; בפרק "קהילה" מוצגות התוכניות שלו לכנסייה (ברוצ'סטר), לבית כנסת (בירושלים, לא נבנה) וךחדר תפילה מוסלמי (בדאקה) - קאן האמין שלמבנה ציבורי טוב יש איכויות גלובליות, ללא קשר לדת שיושבי המבנה מאמינים בה.

סוף רע. התערוכה של קאהן (צילום: Courtesy Of Vitra Design Museum)

איפה: מוזיאון העיצוב ויטרה

מתי: 23 בפברואר – 11 באוגוסט

מחיר: 6-16 יורו

מיצג In Orbit של תומאס סראסנו ב-K21 | דיסלדורף

בגובה של 20 מטר מעל פני הקרקע, מתחת לכיפת זכוכית שטופת אור שמש, תלויות רשתות רבות בגבהים שונים. הן משתרעות על פני 2,500 מטרים רבועים, ומופרדות זו מזו בשש בועות ענק בקוטר 8.5 מטרים כל אחת. מבקרי 21K, מוזיאון לאמנות ומוסד תרבותי ידוע בדיסלדורף, מוזמנים לעלות לרשתות עם נעלי בטיחות ואוברול מיוחד שמקבלים בכניסה, ואז ללכת, לשבת, לשכב, לקפוץ, לרקוד ולעשות ככל העולה על דעתם - עליהן ובתוך הבועות השקופות. הרשת משווה למיצג קלילות נוצתית, אבל מדובר בקונסטרוקציה כבדה ששוקלת 3 טונות.

למיצג הפופולרי הזה קוראים In Orbit, והיוצר שלו - האמן והאדריכל הארגנטינאי תומאס סראסנו (Tomás Saraceno) – רוצה להזכיר פעולות שבני אדם לא חשים בהן באופן יומיומי: נפילה, ריחוף, ציפה וכדומה. "העבודה נותנת ביטוי חזותי לרצף של זמן ומרחב", הוא הסביר. "אלה קורי עכביש תלת-ממדיים, רקמות במוח, חומר שחור או צלליתו של היקום. ב-In Orbit קנה המידה נמצא במערכת יחסים חדשה: הגוף האנושי הופך לכוכב לכת, למולקולה או לחור שחור חברתי".

תחושות שבני אדם לא מרגישים בדרך כלל (צילום: Cc, studio tomas saraceno)

סראסנו נעזר במהנדסים, באדריכלים ובביולוגים שמתמחים בעכבישים כדי להרכיב את המיצג הגדול ביותר שהקים אי-פעם, אם כי עדיין לא המיצג המפורסם שבהם: אל הכותרות הוא הגיע אשתקד בזכות הפסל "עיר העננים", שאותו העמיד על הגג של מוזיאון המטרופולין. המבקרים הוזמנו להיכנס לתוך צורות מתומנות ממתכת מבריקה, שחוברו זו לזו. המיצגים של סראסנו חווייתיים ואינטראקטיביים, והקהל אוהב אותם. המבקרים מעריכים אותם פחות, ויש כבר מי שכינה את האמנות של סראסנו "אמנות של הגוף, ולא של המוח", או "לונה פארק המתקרא פסל".

איפה:K21 STÄNDEHAUS, דיסלדורף, גרמניה

מתי: 33 ביוני - סתיו 2014

מחיר: 2.5-21 יורו

''לה קורבוזיה: אטלס של נופים מודרניים'', מוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) | ניו יורק

תערוכות שעוסקות בלה קורבוזיה ובמורשתו מציגות בדרך כלל ערים, כבישים ואת האדריכלות הנוקשה שלו. התערוכה במוזיאון MOMA בניו יורק מביטה בגדול האדריכלים של המאה ה-20 מזווית מקורית יותר, כשהיא מתמקדת באופן שבו התבונן ודמיין נופים. היא מדגימה את כל הטכניקות שלה קורבוזיה השתמש בהן כדי לתאר ולתכנן את המרחב: ציורים בצבעי מים, רישומים בעיפרון, צילומים ומודלים בקנה מידה שונים.

Nature Morte. ציור של לה קורבוזיה (1920), מתוך התערוכה (צילום: 2013 Artists Rights Society , New YorkADAGP, ParisFLC)

אחד המיצגים המדוברים בתערוכה הוא רפרודוקציה של חדר שעיצב האדריכל, כך שאפשר להתרשם גם מעיצוב הפנים שלו כמכלול, מעבר לכיסאות המפורסמים שלו. לצידם מוצגים פרטי אמנות שאסף, תוכניות אב לערים שתיכנן, טקסטים שכתב על אדריכלות ותמונות שצילם. התערוכה מלווה בצילומים עדכניים של מבנים שונים פרי תכנונו (צלם האדריכלות ריצ'רד פייר אחראי להם). האוצר הוא היסטוריון האדריכלות והאורבניזם עטור הפרסים ז'אן-לואי כהן, שחיבר בין השאר את הספר "לה קורבוזיה: היקום כקונסטרוקציה". בקטלוג כותב כהן, כי לה קורבוזיה היה מחובר לטבע יותר מכפי שמקובל לחשוב.

מודל של בית הציבור בצ'נדיגאר, העיר שתיכנן לה קורבוזיה בהודו (צילום: 2013 Artists Rights Society , New YorkADAGP, ParisFLC)

משפט המזוהה עם לה קורבוזיה ומתאים לרוח התערוכה הוא: "תמיד החיים הם שצודקים והאדריכלים הם שטועים". בדומה למושא התערוכה, שמורשתו היא מוקד לדיונים רבים, כך גם התערוכה מעוררת דיון ער. ב"ניו יורק טיימס" נכתב, למשל, כי התערוכה הייתה יכולה להשתפר אילו הייתה מהודקת יותר, אף שגם כך היא מהווה ציון דרך בהיסטוריה האדריכלית. ב"ניו יורקר" נכתב שהבחירה בנופים כנושא היא אמנם אקטואלית ומרעננת, אבל בשביל מי שאינם מכירים את לה קורבוזיה היא אינה "מפה" טובה מספיק כדי לנווט בין העבודות והתיאוריות שלו. השורה התחתונה של הביקורת במגזין היא: "אם אדריכלים עכשוויים לוקחים איתם משהו מהתערוכה – שחובה לראותה, למרות מגרעותיה – יהיה זה כוחם של הציורים העוצמתיים, הגדולים מהחיים של לה קורבוזיה, היכן שטיעונים חזותיים ומילוליים משתלבים יחד בחיות".

גוף עבודות בלתי נתפס בהיקפו. מתוך התערוכה (צילום: Jonathan Muzikar)

איפה: מוזיאון לאמנות מודרנית MOMA ניו יורק

מתי: 15 ביוני – 23 בספטמבר

מחיר: 5-10 דולר (מבקשים לשלם - לא חובה)