לא פחות מ-65 שנים אחרי מלחמת העצמאות, נחנך אתר זיכרון לחללי חטיבת הראל שלחמה באזור ירושלים. את אתר ההנצחה, שנמצא בפאתי גן סאקר שבמרכז ירושלים, תיכננו שלושה יוצרים מוערכים: הפסל דני קרוון ואדריכל הנוף צבי דקל עיצבו את האתר, והטיפוגרף ינק יונטף עיצב את אותיות הטקסטים ושמות הנופלים בקרבות.

חומת אבן מעוגלת מקיפה את באי האנדרטה בחצי גורן, ומבודדת אותם בתוך מקום התייחדות שקט המנותק מהמולת העיר והגן. עץ האלה האטלנטית שניצב כאן מימים ימימה נמצא כעת במרכז המעגל. "בעבודות שלי אני לא עוקר עצים, אלא בונה אותם לתוך העבודה שלי", הסביר קרוון ל-Xnet לפני כשנתיים, בעיצומו של גיוס הכספים להקמת האתר.

על החזית הפנימית של החומה חרותים שמותיהם של יותר מ-400 חללי החטיבה – כשליש מלוחמיה – בקרבות על שחרור ירושלים. על החומה, שמתרוממת בשיאה לגובה של יותר מ-4 מטרים מעל הקרקע, אפשר להלך במסלול מעגלי ולהשקיף על העיר. טקסטים נוספים המציינים את קרבות החטיבה מופיעים לאורך מעקה חומת האבן ומספקים מידע למבקרים.

התאמצו שלא תמצאו

איך מגיעים לאתר ההנצחה? שאלה טובה. גן סאקר, אחת היצירות הבולטות שעיצבו אדריכלי הנוף המשובחים ליפא יהלום ודן צור, מוזנח כבר שנים רבות. השבוע מצאנו כאן צמחייה מידלדלת, מדרגות שבורות, פסולת פזורה במקומות שונים, ואין שילוט שיאפשר להתמצא בו. לא נראה שלגורמים הרשמיים אכפת שהציבור ימצא את אתר הזיכרון ללוחמים ששיחררו את ירושלים, משום שרק אחרי צעידה הלוך ושוב בגן, ובעזרת עוברים ושבים שזיהו מבנה חדש המבצבץ מבעד לשיחים, נמצא סוף-סוף האתר.

האנדרטה מתחבאת בקצה גן סאקר, כשהיא כלואה ממערב בבניין בית המשפט העליון ובכביש גישה למשכן הכנסת, ומדרום לה מצוי בית קברות שייח' באדר ששימש את תושבי העיר בין השנים 1951-1948, ובשטחו קבר של אדמו"ר המושך אליו ציבור חרדי, הפוקד בדרכו גם את אתר הזיכרון לחללי חטיבת הראל. בזמן הביקור לא פסק זרם החרדים שנכנסו לאתר, התהלכו בו וקראו את קורות החטיבה. גם ילדים על אופניים מצאו דרך להפוך את החומה לחלק בלתי נפרד מגן השעשועים הסמוך. מצפון וממזרח קיים חניון רכב לא מורשה שנוגס בשטח הגן, והמכוניות ממש נוגעות באתר.

"יש לנו עוד מה לתקן ולטפל. פתחו את זה מוקדם מדי", מתרץ דקל. "המקום שלנו בעייתי אך היו לו כל היתרונות במיקום שמתחת לבית המשפט העליון, ליד בית הקברות עם הסיפור שלו, והוא צופה על ירושלים. לכן האתר נראה לנו מתאים לגן שינציח את חטיבת הראל. את הבעיות מסביב יש לי בהרבה מאוד עבודות. מתעללים לי בצמחים, גוזמים אותם כמו קוביות, ספסלים נשברים ולא מחליפים. זו הגישה של העיריות, ואני כל הזמן כותב מכתבים".

קרוון מציג את מודל הפרויקט (צילום: איתי סיקולסקי)
קרוון מציג את מודל הפרויקט (צילום: איתי סיקולסקי)

"הרעיון היה שבמקום אנדרטה, שכמותה יש בלי סוף בעיר, יוקם 'גן חטיבת הראל'", סיפר לנו בשעתו קרוון. "חיפשתי פה פשטות, מינימליזם טוטלי, ולא מה שאנחנו רגילים לו מהאנדרטאות המוכרות לנו, ואפילו לא אנדרטת הנגב" (יצירתו המפורסמת של קרוון לזכר חללי חטיבת הנגב במלחמת השחרור). צבי דקל מדגיש שמדובר ב"גן ולא אנדרטה", כשהמטרה המרכזית הייתה "לקחת את המדרון הקיים, לסגור אותו וליצור גן שקט עם פינות ישיבה".

מי צריך עוד אתר זיכרון במרחב הישראלי, ולמה דווקא בגן סאקר?

"אני מסכים שיש עודף, אך ברגע שהחליטו להקים את האתר ניסינו לעשות גן עם אווירה מיוחדת. זו לא כיכר הנצחה, אלא קודם כל פינה שאתה מספר בה סיפור".

אתרי הזיכרון השתנו בעשורים האחרונים?

"הם השתנו באופן מהותי. אם בהתחלה חשבו איך עושים אתר ניצחון עם תותחים, טנקים ועמודים, עכשיו התפישה הרבה יותר רוחנית, כמו באתר הזה שיש בו אווירה מינימליסטית. אנחנו נלחמנו על כל משפט, שלא להוסיף יותר מדי טקסט ולהימנע מלהפוך את המקום למוזיאון, אלא ליצור מקום מינימלי שיש בו את כל הכוח".

קרוון, דקל וחטיבת הראל

הבחירה בקרוון ובדקל לתכנון הפרויקט אינה מקרית. דני קרוון הוא פסל בעל שם בינלאומי וחתן פרס ישראל, שעיצב בין השאר את קיר המליאה בכנסת (1966) ואת כיכר התרבות בתל אביב (2011). צבי דקל, שזכה בפרס רוקח על תכנון פארק הירקון ובפרס קרוון על תכנון הנוף בשכונת אבישור בערד, שיתף פעולה עם קרוון בפרויקטים כמו אנדרטת חטיבת הנגב (1963), גן המייסדים בחדרה (1995) ו"כיכר לבנה" בגן וולפסון בתל אביב (1989). אחרי הקמת המדינה היו השניים חברי קיבוץ הראל, שאותו הקימו יוצאי החטיבה (דקל אף שימש בתפקיד מזכיר הקיבוץ), ולאחר מכן עברו לתל אביב, עיר שבה הם מתגוררים עד היום.