אם בוחנים את תחרויות האדריכלים שנערכו בישראל בשני העשורים האחרונים, מגלים שכמעט תמיד הן עולות על שרטון. משהו תמיד משתבש: או שהתחרות מבוטלת והבניין מועבר לידיו של אדריכל אחר; או שלא מוצאים כסף למימון הפרויקט; או שהבניין לא נבנה בסופו של דבר. כאשר 188 משרדי אדריכלים ישראלים ובינלאומיים ניגשו לתחרות לתכנון קמפוס "בצלאל", הייתה זו תחרות חריגה בהיקפה במספר המשתתפים ובהיקף ההיענות העולמית. ההחלטה לבטל את התוצאות שלה באופן שרירותי ובלתי שקוף, להתעלם מהמשרדים שהשתתפו בתחרות ולארגן מכרז-מוזמנים מצומצם – הפתיעו ואיכזבו את קהילת האדריכלים כולה.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שבה "בצלאל" מבטל את תוצאות התחרות למבנה שלו. כך קרה גם עם בניין המחלקה לאדריכלות, שאותו תיכננו - לאחר ביטול ההצעה הזוכה - האדריכל הורציו שוורץ ופרופ' אריה סיוון. בתחרות הראשונה ההיא, לפני שהוזמנו משרדים מהארץ ומחו"ל למכרז מצומצם שבמסגרתו נבחר המשרד היפני SANAA (בשיתוף ניר-קוץ אדריכלים), עלו תשע הצעות לגמר.לאחר שחשפנו בשבוע שעבר את התוכנית הזוכה של SANAA, אנו חוזרים אחורה בזמן ומציגים לראשונה 6 מתוך ההצעות שהוגשו לתחרות.
עוד בפרשת בצלאל:
>> חשיפה: ההצעה הזוכה של SANAA
>> דרישה לבטל את מכרז בצלאלראשי המחלקה לאדריכלות גיבו את העמימות
ראשי המחלקה לאדריכלות בבית הספר בהווה ולפניו, צבי אפרת ויובל יסקי, גיבו את החלטתו של נשיא האקדמיה הקודם, פרופ' ארנון צוקרמן, לא לחשוף את הפרויקט למבחן הציבור לפני שההחלטה נופלת. יסקי, שראה את התוכנית של המשרד היפני, ניאות לומר ל"הארץ" כי "הבניין פשוט יפהפה ונהיה יפה מרגע לרגע". חודשים ספורים קודם לכן אמר ל"הארץ" אפרת, שהיה חבר בוועדת השיפוט של התחרות הקודמת, "כי הבניין מוצלח פי כמה וכמה מכל ההצעות שהוגשו בעבר".
בראיון ישן יותר ל"גלובס" ב-2006, בתקופת ההכרזה על התחרות, דעתו של אפרת ביחס להצלחת התחרות הייתה נחרצת: "אני רוצה להכריז בזאת שזו תחרות הוגנת לחלוטין. אם יש מי שמעלה על דעתו שזה משחק מכור - ובכל תחרות יש לחשושים על כך - אני מתחייב ומניח על הכף את כל כבודי וכובד משקלי, שאין לנו שום מחשבה והעדפה מראש".
השנה כתב אפרת ל-Xnet, במסגרת ראיון שעסק בתחרויות אדריכלות, כי היעדר החקיקה הוא שמוביל "להתרסקות ידועה מראש. רק פרויקטים גדולים ומורכבים עומדים לתחרות פומבית, פתוחה לכל ואנונימית. מובן שזה קורה במינון נמוך מאוד, לעתים אחת לכמה שנים, ובסוף הכול משתבש, כיוון שהמזמין לא מתכונן כראוי לכך שבתחרות פתוחה ואנונימית באמת כל אחד יכול לזכות, גם חסרי ניסיון".
- והנה שש מההצעות שלא זכו בפרויקט:
לוט ארכיטקטורה בע"מ - אדריכל יהושע גוטמן בשיתוף דן חסון
התכנון פורק לשתי תיבות מרכזיות, ללא בינוי מאסיבי מול כנסיית השילוש הקדוש. בתיבות פוזרו המחלקות השונות, כשהפונקציות ממוקמות סביב מערכות של חללים כפולים. בכל מבנה נשזרו חללים ציבוריים – חצרות, גלריות וחוות מחשבים. חללי הסדנאות מוקמו בקומה 1-, והם מחברים בין שני המבנים.
בהצעה ניתנה חשיבות לשטחים הציבוריים ולחיבור לעיר, באמצעות כמה כניסות. לבניין מעטפת כפולה – קיר מסך מזכוכית ומערכת קונסטרוקטיבית שנושאת אבן טבעית, ושגודלה משתנה מתיבה לתיבה. המערכות מתקמרות כלפי המבנה ביחס לפתחים, ולא מקבילות כקירות סטנדרטיים.
וינשטיין ועדיה אדריכלים
הבניין שתיכננו מחופה במעטפת אבן שקופה למחצה, שמאפשרת דואליות בין הסטודנטים לעוברי האורח בסביבה. המתכננים עשו שימוש בתבנית (Pattern) דמוית-תחרה, "שמחוררת" את מסת האבן. בין שני המבנים המרכזיים יש חצר, שאותה ניתן לחצות באמצעות מערכת של רמפות. הבניינים פונים לרחבה שסביבה ממוקמות גם הפונקציות הציבוריות - בית קפה, חניות וכדומה. בקומות העליונות ממוקמות המחלקות עצמן – קומה לכל פקולטה.
קלוש צ'ציק אדריכלים, בשיתוף המעצבת מיכל צדרבאום
הנוכחות של הכנסייה ומיקומו הרגיש של המגרש איתגרו את המתכננים למצוא איזון עדין בין המרכיבים השונים באתר. מאחר שהכנסייה ממוקמת בחלק העליון של המגרש, נוצרה פלטפורמה ש"מטפסת" לכיוונה ומכילה את כל הפונקציות הציבוריות. בצד השני של המגרש נמצא המבנה המרכזי, שמכיל את חללי הסטודיו. החיבור בין שני האלמנטים הגדולים יוצר מתחם אחד. המתכננים ביקשו להבליט את הפונקציות באמצעות שתי מעטפות – אחת מאבן והשנייה שקופה, כשכל חומר יעיד על הפונקציה ש"מסתתרת" מאחוריו.
סומה אדריכלים
בין הפרויקט לבין ההצעה הזוכה שורר דמיון רב. ההצעה של "סומה" התחלקה לארבעה נושאים – ייצור, חפיר, שדה ומשרביה. הבינוי מייצר חצר גדולה בין שני אגפי הבניין ומכל קומותיו ניתן לצאת החוצה. הבניין נעטף במעטפת כפולה שמאפשרת לשמור על גמישות תכנונית. חלקה הפנימי של המעטפת מורכב מלוחות זכוכית ומתכת, והעליונה תוכננה כרשת של אלמנטים מאבן, המהודקים באמצעות כבלי מתיחה.
Marrizi Architects
אנשי המשרד האיטלקי הצעיר בחרו "לקבור" את רוב הפרויקט במגרש, כדי לשמר "את החלל העירוני הנדיר" לדבריהם, ובכך לאפשר נקודות מבט מרהיבות לעבר הר הצופים והר הזיתים. האדריכלים האיטלקים בחרו לכבד את האבן המקומית, בניגוד ליפנים שזכו בפרויקט, מתוך תפישה שב"עיר האבן" גם קמפוס שמתמקד באמנות, בעיצוב ובאדריכלות צריך להיות מפוסל באבן המקומית. גגות הפרויקט תוכננו לעמוד רשות הציבור, כחלק מרכזי בפרויקט. חללי הסטודיו ממוקמים סביב נקיקי ענק דמויי מחצבה, שמחדירים אור לשש הקומות בבניין.
RTA Architects
גם אנשי המשרד הטורקי-קטלוני-סיני הצהירו שאין להם שום כוונה "לכבוש" את המקום, ולכן הם בחרו לפסל את המרחב ולתת אותו "במתנה" לעיר. בהצעתם הדה-קונסטרוקטיבית הם יצרו מערכת חללים המתכנסת לתוך מישור מתפתל, המתחפר מתחת לקרקע. ההתפתלויות בין החללים השונים מייצרות פטיואים, שמאפשרים חדירת אור לבניין.
וכך נראית ההצעה הזוכה:
