הווילה הזו, ברחוב ותיק ביישוב בשרון, לא נראית מכאן. היא לא לבנה, היא לא קובייה, והפנים שלה רוהט בפריטי אספנות שנקנו ברחבי העולם – רהיטים שאינם "עכשוויים" ואינם שגרתיים בישראל. אין זה פלא, משום שגם בעליה אינם ישראלים: לא משפחת רחמינוב, הבעלים המקוריים, שעבורם תיכנן בשנות ה-70 האדריכל יעקב רכטר את הווילה, וגם לא בעליה החדשים, שקנו אותה אחרי 40 שנה, במצב מוזנח למדי.

היא גם יוצאת דופן בין בנייניו של רכטר, זוכה פרס ישראל לאדריכלות: הוא אהב להשתמש בבטון חשוף (בית המשפט בתל אביב ומוזיאון הרצליה, למשל), וכאן הבית מחופה בלבנים חומות. המבנים שלו התאפיינו בדרך כלל בגיאומטריה אורתוגונאלית (קווים ישרים שניצבים זה לזה, כמו במלון הילטון בתל אביב, למשל), וכאן המבנה שבלולי ומעוגל.

גרם מדרגות ספירלי (צילום: אביעד בר נס)
גרם מדרגות ספירלי (צילום: אביעד בר נס)

גודל הבית 400 מ"ר, על מגרש של שני דונם. הרוכשים בחרו בו לאחר שסיירו בעיר עם דנה אבריאל ורנן רייזקינד, השותפים במשרד האדריכלים שבו בחרו: המיקום, לצד מגדל מים ישן, קסם להם. הם החליטו שלא להרוס ולבנות מחדש, כמקובל במחוזותינו, אלא להיפך – מהרגע הראשון היה ברור ללקוח ולמתכננים שהשפה המקורית של הבית תישאר. השינויים נעשו בעבודת פינצטה: הם שחזרו את פרטי המעטפת שהתבלו, תיכננו מחדש את הגינה, החליפו חלק מהחיפויים בבית וריהטו את כל החדרים. "אם את לא מזהה מה חדש ומה ישן כנראה שעשינו עבודה טובה", מתגאה דנה אבריאל, שמגדירה את העיצוב "אקלקטיות שעובדת".

מהרחוב הבית כמעט ואינו נראה: רק הלבנים שעוטפות את החזית מבצבצות מעל לגדרות. במרוצת השנים נפגע הגג. רייזקינד ואבריאל ביקשו לשמר את מראהו המקורי ולכן פנו למפעל איטלקי שעדיין מייצר את אותם הרעפים. "לא רצינו לאבד את ממד הזמן וה'פטינה' שהצטברה במשך השנים", מספר רייזקינד. גם את ארגזי רוח – שסוגרים את קצה הגג ומשפיעים על מראה הבית – שיחזרו לפי המקור: הם נבנו מקורות עץ ברוחב הלבנים – שבעה ס"מ (ביצוע: אריה לאוצקר), ונוספו מרזבי נחושת."כל זאת נעשה במטרה לשמר את המראה המקורי ואת תחושת ההמשכיות בין פנים לחוץ, ללא שייווצר תפר שמסגיר את האזורים החדשים לעומת הישנים", מסבירים השניים את המאמץ.

יש גם חניה תת קרקעית (צילום: אביעד בר נס)
יש גם חניה תת קרקעית (צילום: אביעד בר נס)

עבודות פיתוח מסיביות נעשו בגינה, שהיתה מוזנחת. אבריאל מכנה אותן "מעשה של קליפות". כבוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, היא ממפה את אזורי החוץ כ"שטיחים", שכל אחד מהם מיועד לפעילות אחרת – מנוחה, אירוח וכו'. קווי המתאר של כל "אריג" מקבילים לקשתות הקירות הפנימיים בבית.

הגינה תוכננה מחדש (צילום: אביעד בר נס)
הגינה תוכננה מחדש (צילום: אביעד בר נס)

הבריכה הוקפה באבן ליימסטון. המסגרת – 30 ס"מ רוחבה – מדגישה את הקווים העגולים של הבית, וסביבה קורות עץ טיק (אבן וטיק: ''PARQUETEAM''). עוד מרחב פתוח למנוחה נמצא בצדו האחר של הבית (ראו תוכנית למטה): מדרגות מעוגלות מובילות לחלל מוצל שרוצף בסגנון פורטוגזי, ושאותו מכנים אבריאל ורייזקינד "הציפור", בגלל צורתו ממבט על.

חצר מוצלת רוצפה בסגנון פורטוגזי (צילום: אביעד בר נס)
חצר מוצלת רוצפה בסגנון פורטוגזי (צילום: אביעד בר נס)

הפרטים מדוקדקים: פרופורציות דלת הכניסה הם 1:2 – 2.40 על 1.20 מטרים. היא עשויה עץ אלון ועליה תחריט עדין, שקדמו לו סקיצות רבות (דלתות: "עץ ירוק"). במרכזה ידית עגולה מפליז, שמרמזת על הקווים המעוגלים בתוך הבית.

(צילום: אביעד בר נס)

את פני הנכנסים מקדם גרם מדרגות ספירלי, שמוביל למרפסת פנימית המשקיפה על חלל הסלון הגדול, שמעליו תקרת עץ חשופה וגבוהה. חדרי הבית נמצאים כולם במפלס הקרקע, סובבים סביב פטיו שמוגדר בעמודי בטון חשוף, מהחומרים הבולטים ביצירתו של רכטר.

באחד החדרים (צילום: אביעד בר נס)
באחד החדרים (צילום: אביעד בר נס)

בסלון שני מפלסים: פסנתר כנף בן למעלה ממאה שנים הוצב על מעין במה, ששלוש מדרגות יורדות ממנה לאזור קריאה ואירוח. על דופן הקיר נבנתה ספרייה חדשה בעלת קווים אופקיים ש"מדגישים את קווי המבנה העגולים", מסביר רייזקינד (ביצוע: מוטי שדה ויוסי בן אדון). קורות העץ שמחזיקות את הגג זכו להדגשה באמצעות תאורה נסתרת ("לוצ'ה").

רצפת הסלון מחופה באריחי קרמיקה חומים מקוריים, אך החדרים שמקיפים את הפטיו מצידו השני חופו מחדש בעץ אלון גושני מפירוק. הבית מעגלי: אל המסדרון המוביל לחדרים אפשר להגיע מכיוון דלת הכניסה, או מהצד השני, דרך הסלון ודלת גבוהה שתוכננה בעיצוב תואם לזה של דלת הכניסה.

מערך החדרים והקירות נותר כשהיה. הרהיטים וגופי התאורה – חלקם מזכירים פסלים – נקנו במסע משותף של המתכננים ובעל הבית ללונדון, סנט פטרסבורג ומוסקבה, במכירות פומביות ואצל אספנים, בסגנונות שונים: מבארוק ורוקוקו ועד באוהאוס.

ציור מתוך ספר על מניפות עתיקות (צילום: אביעד בר נס)
ציור מתוך ספר על מניפות עתיקות (צילום: אביעד בר נס)

חדר הרחצה יוצא דופן, עם ציור קיר שצויר לבקשת הלקוח, לאחר שבחר אימג' מתוך ספר על מניפות עתיקות. את המלאכה המורכבת ביצעה רסטורנטית ממוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג, שהוטסה לישראל ועבדה בבית שבועיים (כלים סניטריים: Devon&Devon, ''חזיבנק'').

יוכנס לרשימת השימור?

הווילה הזו לא דומה לשום פרויקט אחר של רכטר. מריבת בנייניו עוטים בטון ומורכבים ממשחקים בגיאומטריה אורתוגונאלית, ואילו כאן מערך חללים לא שגרתי, בקווים מקושתים. את הקווים העגולים שמאפיינים את הבית מצאנו גם ב"בית הקשיש", שתיכנן רכטר מול עיריית הרצליה שנתיים לפני הווילה הזו.

>> לאתר של אבריאל-רייזקינד אדריכלים.

>> וילה מיוחדת בהרצליה פיתוח, עם תקרה מצוירת, שמיועדת להריסה

>> ואיך הופך בית ההבראה המפורסם שתיכנן רכטר בזכרון יעקב למלון פאר?