מבחוץ הבניין התל אביבי הישן ברחוב יוסף אליהו נראה די סטנדרטי. אבל בני הזוג אמיר וחן נבון – הוא אדריכל והיא סטודנטית לאדריכלות – נכבשו בקסמו (הוא תוכנן בשנות ה-50 בידי האדריכל דב כרמי). הם גם ראו את הפוטנציאל בדירה הישנה שבאו לראות – 115 מ"ר מוארים בקומה השנייה, וברחוב שממוקם היטב בטבורה של תל אביב, ובקצהו היכל התרבות. "המשרד של דב כרמי ישב ביוסף אליהו פינת דיזינגוף, והוא תיכנן כמה בניינים ברחוב. במספר 6 גר במשך כל השנים מנחם בגין, והשכנים מספרים על הטיולים הרגליים שנהג לעשות בימי שבת בבוקר", מספרת חן.
הדירה הישנה שופצה כליל, והפכה לחלל מהוקצע, שתוכנן לפרטי פרטים ומתוך מחשבה על אפשרות של שינויים בעתיד. הפנים נהרס כליל וכך היה קל לראות את יתרונות החלל: מבנה ריבועי, דלת הכניסה במרכז, עם קורות ועמודים תומכים שנבנו במערך מסודר וסימטרי, שהוביל להחלטה להשאיר אותם חשופים. גם קירות מלבני סיליקט, שנחשפו בחדרים ובמרפסת, הושארו כפי שהם. פרקט עץ אלון מולבן מחפה את הרצפה בכל הדירה ומשמש רקע בהיר וסולידי.
>> בדירה הזו תוכלו לבקר בסוף השבוע הקרוב, במסגרת ''בתים מבפנים''. לפרטים נוספים
האלמנט הבולט בחלוקה מחדש של הדירה הוא קיר עבה של ארונות, שחוצה אותה לשניים. מצדו האחד חלל "ציבורי" פתוח, שתופס 60% משטחה ובו מטבח, פינת אוכל, סלון ומרפסת פתוחה. מצדו השני של קיר הארונות חדר שינה עם קיר שקוף לחדר רחצה מפנק (ראו תוכנית למטה), וחדר עבודה רחב ידיים, שתוכנן כך שאפשר יהיה להופכו בעתיד לשני חדרים. עומקו של קיר הארונות 120 ס"מ ולכל אורכו אחסון דו צדדי. הדלתות נצבעו לבן ושובצו בהן נישות מפורמייקה בצבע מייפל. במרכזו בולטת קובייה בצבע בטון, שבתוכה מוקמו שירותי האורחים.
מימין לדלת הכניסה מטבח שתוכנן בשני קווים מקבילים. לבני הקיר המקוריות נצבעו בלבן, ועליהן נתלו ארונות תחתונים ועליונים בצבע גרפית כהה. דלת המקרר הוזמנה בגוון דומה. משטח עבודה מפורמיקה שחורה משלים את המראה ומעניק למטבח תחושה של יחידה אחת.
מול קיר הארונות הוצבו שני "איים" באורך כולל של ארבעה מטרים וחצי: אחד לעבודה, משטח נירוסטה עם רגליים חשופות, שבו שובצו הכיור והכיריים ותחתיו הוצב פח תואם עם מכסה עץ ("בולטהאופ"). השני הוא דלפק אכילה, עם שוליים ורגליים מנירוסטה ומשטח מעץ אלון טבעי. את המטבח מאירים ספוטים לבנים וגופי תאורה מזכוכית עבה שנתלו מעל האי ("דורי קמחי").
מול המטבח סלון מרשים עם ספה אפורה שמורכבת מחמש יחידות בגודל מטר על מטר (מבית המותג ''Saba Italia''), כורסה בעיצוב פטרישיה אורקיולה (שני הפריטים יובאו בהזמנה אישית מחו"ל) ופוף סרוג בטורקיז ("Love tayo"). במרכז שני שולחנות מגש ממתכת עם רגליים דקיקות ("הביטאט").
כדי לטשטש את מידותיו הקטנות של החלון שמעל הספה נחצבה סביבו נישה, שחופתה בשאריות של פרקט שחור מדירתם הקודמת של בני הזוג. טיפול דומה קיבל חלון בחדר העבודה. "קירות הבניין נבנו בעובי כפול של 30 סנטימטרים", מסביר נבון. "כך יכולנו לבנות סביב החלונות המקוריים נישות ולייצר אשליה של פתחים גדולים יותר מבלי לפגוע בחזית הבניין".
על עמוד ניקל במרכז החלל נתלה מסך הטלוויזיה, ולצידו, לנגד קיר הזכוכית שפונה החוצה למרפסת, ספריית מתכת שחורה עם מדפי זכוכית ושתי מגירות ("Rimadesio"), שנמתחת מהקורה החשופה בתקרה עד לרצפה.
מעבר למסך הטלוויזיה מוקמה פינת האוכל – שולחן לבן בתוך מסגרת עץ, שרגליו האלכסוניות עוצבו בהשראת שערי המקדשים ביפן ("Kristalya"). לשולחן שודכו שישה כסאות לבנים, אבל שונים זה מזה. על הקירות בולטות שלוש עבודות אמנות: צילום של מתן מיטווך, רישום בעיפרון של אברהם פסו וראש איל מחוט ברזל של קובי סיבוני. על קיר לבנים בולטת מנורת לד מצינורות מכופפים, של נעמה הופמן.
לקיר הזכוכית הגדול שבין הסלון למרפסת פרופורציות לא שגרתיות: הוא עשוי משתי כנפיים רחבות במיוחד, ממוסגרות באלומיניום שחור ומחוברות משני הצדדים לעמודי זכוכית קבועים ("אלום פז"). עמוד תומך מקביל לחיבור בין הכנפיים, כך שלעיני הנכנסים לדירה נוצרת אשליה כאילו רוחב הזכוכית הוא שבעה מטרים וחצי, ללא הפרדה.
חלקה השני של הדירה הוגבה ב-35 ס"מ כדי להדגיש את המעבר מהחלק ה"ציבורי" לפרטי, ונראה מהסלון כאילו הוא נמצא על במה. המדרגות והכניסה לחדרים צופו בבטון, שאחריו מתחדש רצף הפרקט.
הכניסה לחדר השינה היא מעין מבואה קטנה, שמובילה גם לחדר הרחצה. הקיר ביניהם עשוי זכוכית (חלקו מונח על אמבטיית הקוריאן וחלקו תוחם את המקלחון) ויוצר אשליה כאילו זהו חלל אחד, גדול ומפנק. כשרוצים, וילון הסטה לבן מספק פרטיות. המיטה הזוגית המרופדת נשענת אל קיר לבנים חשוף, שמוסגר בתאורת לד נסתרת. מול המיטה ארון קיר בו פוזרו מגרעות בקומפוזיציה לכאורה אקראית (נגרות: עופר אדינבורג).
כמו בכל הדירה, גם בחדר הרחצה בולטת ההקפדה על כל פרט: דלת ההזזה בכניסה אליו נכנסת לכיס פורמייקה בגוון מייפל. בסוף החדר מקלחון גדול עם שני ראשי טוש, משמאל אמבטיה ומולה קובית אחסון פתוחה וארוכה, מעץ טיק שנצבע בשחור. גם הרצפה שחורה (שאריות הפרקט שבו נעשה גם שימוש בנישות של החלונות), ומעל האמבטיה מתלה מגבות מפרופיל ברזל דק. מדף עץ משמש בסיס לכיור מונח מקוריאן, ובצד בולט גוף תאורה מלוח פרספקס צהוב (נעמה הופמן). דיסקיות רחבות במיוחד שהוזמנו ושובצו סביב הברזים, שקעים שהוטמעו בנישות צרות ולוחות פרספקס בצבעים שונים משלימים את האמירה הייחודית.
חדר העבודה הגדול, שאליו שתי כניסות, יכול להפוך במחי יד לשניים: מחיצת עץ אפורה בעובי קיר מוסטת בקלות ונעה על חריצים בתקרה. אפשר להצמידה לקיר חדר הרחצה כדי לקבל חלל גדול אחד, או להזיז אותה לפי הצורך, ולשחק בגדלי החדרים. כרגע בולטת בחלל פינת עבודה ממתכת חבנה ("Kristalya") וקולאז' של צבי טולקובסקי.
קבלן: תמיר ריעני הלוי.
ניהול ופיקוח: אדריכל גלעד רווה.
>> ארבעה מפלסים בלב העיר - דירת גג מול גן מאיר
>> תמ"א לדוגמה: מהפך של בניין מפויח ברחוב ארלוזורוב
