שניים זה תמיד ביחד: דירה סטנדרטית בבית משותף הפכה ללופט

מיקום הוא יתרון בולט של הדירה התל אביבית הזו, שנמצאת בקומפלקס של בניינים שתוכננו בשנות ה-50 ופונה לחזית האחורית של המתחם. הפטיו שנוצר בין הבניינים המקובצים משמש כחצר פנימית, עשירה בעצים ובצמחים, הניבטים מבעד לחלונות הדירה ויוצרים תחושה פסטורלית בלב העיר. זוג ללא ילדים רכש את הדירה הישנה, שלא שופצה מאז שנבנתה ועד שנמכרה להם, והחליט לשנות אותה מהיסוד.

את הדירה המקורית בת 65 המטרים הרבועים - שכללו שני חדרים, סלון, מטבח סגור, שירותים נפרדים וחדר רחצה - ביקשו בני הזוג לשנות מהיסוד ולהפוך ללופט. בשלב ראשון הם הרסו את הקיים, קילפו את הדירה מכל תשתיותיה והותירו מעטפת חיצונית בלבד. לצורך תכנון החלל הם שכרו את שירותיה של מעצבת הפנים דנה לייטרסדורף. כשהיא באה לראות את הדירה ההרוסה, "הבנתי לאן אפשר להגיע עם החלל, ואיך יכולה הדירה להיראות בעזרת שימוש נכון בצבעים ובחומרים".

מאחר שחלומם של בני הזוג היה לחיות בחלל פתוח ומרווח, שטוף אור ומאוורר, מילאה לייטרסדורף את הבקשה כשהיא יוצרת מרחב פתוח של סלון, מטבח, פינת אוכל ואמבטיה 'Free standing' המוצבת במרכז החדר ("כמו פסל", מתגאה המעצבת). השירותים הם הפונקציה היחידה שאינה גלויה לעין.

אמבטיה במרכז החדר. פרטיות נשמרת (צילום: דנה קרן)

כדי להשיג את מירב האור והאוויר בדירה, שנמצאת כזכור בבית משותף, ניצלה המעצבת את העובדה שהדירות בבניין מצוידות בחלונות רבים מלכתחילה. אחד מהם הוא חלון מרכזי גדול, שמכניס את רוב האור לדירה, ומול החלון הזה הוצבה האמבטיה, לא פחות. כדי לשמור על פרטיות הותקנו וילונות לבנים, שיוצרים הצללה חצי-שקופה ומאפשרים למתרחצים להשקיף החוצה, בעודם בלתי נראים לעיני העוברים ושבים ברחוב (וילונות: איילת גיאנגר).

כחלק מעיצוב הפנים הקלאסי, פיצלה לייטרסדורף את זגוגיות החלונות לשלושה חלקים, הממוסגרים במסגרות אלומיניום בגוון שמנת, כדי לשוות מראה אינטימי יותר וליצור אופי חם, כפי שנעשה בהחלטה לבסס את עיצוב הפנים על סקאלת צבעי אדמה שנמצאת ברקע. כך, הדירה רוצפה בפרקט עץ אלון בגימור שמן במראה טבעי, ונצבעה בגוון שמנת. מוטיב עץ האלון חוזר על עצמו במיטה הזוגית, במדפים ובשולחן האוכל. "בחלל קטן לא מומלץ לערבב בין חומרים, והחלטתי להעניק את הרקע השקט באמצעות העץ", מסבירה לייטרסדורף.

בחלל שובצו פריטי ריהוט שלוקטו בשוק הפשפשים, שויפו, נצבעו מחדש ושופצו, לצד רהיטים שהוזמנו על-פי תכנונה של המעצבת. למעט האמבטיה, אין ולו פריט אחד שנקנה והוצב בדירה כמות שהוא. "אני מעדיפה לחפש את ההפתעה בפריטי ריהוט - לשנות, לשפץ ולשייף", אומרת לייטרסדורף. "בדירה שכולה צבעי אדמה וריהוט בגוונים של ירוק חם, אשמח לתת נגיעה ש'לא קשורה לכלום', כמו שולחן הקפה מפורמייקה בכתום-צהוב".

כאן לא מבשלים

ברגע שנכנסים לדירה, העיניים נתקלות בפינת האוכל. משמאל פינת העבודה והמטבח, מימין הסלון, ומאחורי פינת האוכל יש קיר נמוך שחוצץ בין החלל הציבורי לבין החלל הפרטי, שמכיל את האמבטיה, מיטה זוגית וארון. מול הארון יחידה סגורה, שבה נמצאים המקלחת וחדר השירותים.

סגנון החיים של זוג הדיירים, שאינם נוהגים לבשל, ביטל את הצורך בתכנון מטבח רחב-ידיים; הם ביקשו מטבח עירוני ושימושי. התוצאה היא קיר ארונות אחסון נמוכים, שעשויים עץ צבוע בגימור שלייף לק, ולצידם מוצבת יחידת קירור נמוכה. על גבי משטח העבודה הונחו כיריים חשמליות בגובה אפס וכיור נירוסטה מינימלי. יחידת המטבח מופרדת משאר החלל באמצעות צביעת חצי קיר בצבע חמרה, וגם ארונות האחסון והקיר שבו הם מוסתרים נצבעו באותו גוון. התוצאה מזכירה רהיט יותר מאשר מטבח. לצד הארונות, בגובה הקיר, נתלו שתי יחידות מדפים שנקנו מתצוגה של חנות בשוק הפשפשים. לייטרסדורף ובעלי הבית ראו, אהבו וביקשו מבעל החנות לרכוש אותן. על המדפים, וגם לצידם, פוזר אוסף פסלים אפריקאיים של בעלי הבית.

מאחורי המטבח, בפינת הדירה, נסגרה מרפסת חיצונית בחלונות זכוכית והפכה לגומחה. כאן הציבה המעצבת שולחן עבודה בן 150 שנה, שנצבע ושופץ והוצב מול נוף העצים הירוקים שניצבים בצד השני של הזגוגיות. באלכסון למטבח הוצבה פינת האוכל, ומולה הסלון. נגר בנה את שולחן האוכל מעץ אלון מלא (כל הנגרות בבית: בויה ארונות, ישראל לאור). השולחן נצבע ושויף, כך שהצבע נותר רק בחיבורים שבין פלטות העץ, בטכניקה שמעניקה מראה ישן ומרקם מחוספס. סביב השולחן הוצבו כסאות אוכל בגוון שמנת (פיק אפ).

מול פינת האוכל נמצא הסלון, שבמרכזו ספה רחבה ומפנקת מבד ירקרק, שהוכנה בהזמנה מיוחדת מרפד. הספה רופדה בבד ולא בעור, לבקשתם המפורשת של הדיירים לעשות שימוש רק בחומרים שאינם מהחי. "בספה הזו הכל תוכנן בהתאם למידות ולרצון של הדיירים. מיקום התפר, החלוקה, העומק ורוחב המשענת", מספרת לייטרסדורף. "פעמים רבות אומרים לנו על מידות מסוימות שהן נכונות מבחינה ארגונומית, אבל לכל אחד יש הנוחות שלו. יש אנשים במידות קטנות שמרגישים נוח יותר בספה צרה יותר, ולהיפך".

לצד הספה אפשר להתרווח בכורסה, שנקנתה בשוק ורופדה מחדש, או להתיישב על כיסא עץ קליל שהותקן באפריקה ונקנה אף הוא בשוק הפשפשים. "בעלי הבית לא אוהבים לרכוש פריטים שיוצרו בתקופה האחרונה. הם אוהבים פריטים עם היסטוריה, עתיקים ועמידים, שיש מאחוריהם סיפור ורקע", מציינת המעצבת. מאחורי הכורסה הונח ארגז ישן מעץ מלא, שמשמש לאחסון.

בכל זאת יש הסתרה

קיר נמוך, שאף הוא צבוע חמרה, מסתיר את המיטה הזוגית. "על אף שהחלל פתוח, יש בו הסתרות. מי שנכנס הביתה לא רואה את המיטה. היא הוזמנה מהנגר כמיטה נמוכה, בכוונה תחילה". אומרת לייטרסדורף. בקיר החיצוני הוגדרו שתי נישות. האחת משמשת כראש מיטה שמעליה נתלו יחידות מדפים, והאחרת כגומחה להשענת סולם שהפך למתלה מגבות. המיטה, שידות הלילה ויחידות המדפים הוכנו מעץ אלון טבעי.

לצד המיטה ומול החלון הגדול הוצבה האמבטיה, ואת החלון מסתירים כאמור וילונות לבנים. אוספי הספרים, הפסלים והתמונות של בעלי הבית מפוזרים ברחבי הדירה.

גופי תאורה שקועים הוטמעו בתקרת גבס ברחבי הדירה, לאחר שהמעצבת החליטה שמצב התקרה המקורית בלתי הפיך, ולכן העדיפה להנמיך אותה תוך שימוש בתקרת גבס. גם לאחר ההנמכה מתנשא החלל לגובה 3 מטרים, מה שאיפשר לשקע בו את גופי התאורה. את התאורה הדקורטיבית ייצרה לייטרסדורף אצל נורית סובול, שמתמחה באהילי בד.

ואם שם משפחתה של המעצבת מצלצל מוכר, זה לא במקרה: היא שייכת למשפחת האדריכלים הוותיקה - דודה טומי הוא אדריכל רב-פעלים ומתכנן ערים; בן דודה הוא האדריכל והמעצב יהונתן לייטרסדורף. לפני שפתחה משרד עצמאי, היא עבדה בסטודיו של גדי הלפרין במשך חמש שנים.

• קבלן מבצע: חמודי שמאלנה
  

עוד דירות תל אביביות מעוצבות להפליא: