צרכנים שמגיעים בזמן האחרון למתחם הקניות "חוצות המפרץ" במפרץ חיפה מבחינים בקונסטרוקציה מוזרה במגרש החניה. זהו לא הרחבה של הקניון או קומפלקס קולנוע חדש, אלא שלד של מבנה שאמור לייצג את ישראל, בפעם הראשונה בתולדותיה, בתחרות הבינלאומית "סולאר דקאתלון", הנחשבת ל"אולימפיאדה של האדריכלות הירוקה". המבנה מוקם בשקדנות, משום שהנבחרת נמצאת במירוץ נגד השעון: היא צריכה להספיק ולשגר את המבנה לשלב הגמר, שיתקיים בחודש אוגוסט בסין, במטרה לנצח 19 נבחרות שאפתניות מרחבי העולם (כולל נבחרת איראנית). את התחרות מארגנות ממשלות סין וארצות הברית. כללי התחרות (שפירוש שמה, בתרגום חופשי, הוא "קרב-עשר סולארי") דורשים מבנה מאוזן מבחינה אנרגטית ("בית של 0 אנרגיה", כזה שאינו מבזבז חשמל ואנרגיה יותר מכפי שהוא מייצר), אך כזה שיהיה גם חלל אסתטי ושימושי לבני האדם שיאכלסו אותו. הקריטריונים נוקשים, והצוות הישראלי עמל כבר שנה וחצי על התוכניות - עשרות גיליונות של שרטוטים, מפורטים יותר מכפי שמקובל בפרויקט מגורים סטנדרטי - שמתורגמות כעת למבנה שמוקם בשטח. בניגוד לרוב הנבחרות האחרות בתחרות, שמורכבות מחוקרים ומסטודנטים בתחומי ההנדסה, הרי שנבחרת ישראל מתבססת על סטודנטים לאדריכלות ולעיצוב פנים, עיצוב גרפי, תעשייה וניהול, וסביבה. הם נעזרים בסוללת יועצים נרחבת, ופועלים בהנחיית האדריכלים יוסי קורי וחן שליטא.

חלל האירוח המרכזי - בחוץ

בהתאם לכללי התחרות, המבנה יוצב על מגרש מרובע שמידותיו 24 מטרים על 24 מטרים. מכיוון שחלל המגורים מתוכנן לזוג, הוחלט שרק 70 מטרים רבועים יהיו סגורים ומקורים (הם כוללים סלון, מטבח, חדר שינה ואמבטיה). חלל האירוח המרכזי נמצא בחוץ - מין פטיו, המשתרע על פני 125 מ"ר. זאת החלטה תכנונית "שגם הסינים מאוד אהבו", מספרים הסטודנטים, ומסבירים זאת בכך שהתרבות הסינית מייחסת חשיבות רבה לחצר הבית. שני חלקי הבית, הפנימי והחיצוני, מוגבהים כמטר מעל לקרקע ובנויים על קונסטרוקציה קלה מפלדה, שעליה מונח חומר מבודד.

70 מ''ר מקורים. צמחי מאכל יגודלו במטבח (באדיבות נבחרת ישראל לדקאתלון סין 2013)
70 מ''ר מקורים. צמחי מאכל יגודלו במטבח (באדיבות נבחרת ישראל לדקאתלון סין 2013)
מעטפת המבנה עשויה לוחות פח (60 סנטימטרים על 8 מטרים) מתוצרת חברת "אינדן". החומר התעשייתי הזה נבחר משום ש"זה גם הטיח, גם הצבע וגם השליכט", כפי שמגדיר אותו אלון קפלן, אחד הסטודנטים בצוות. הלוחות מולבשים על קונסטרוקציית פלדה, מתוצרת אותה חברה, כשבתווך יש חומר מבודד שעוביו נקבע לאחר חישובים בתוכנה ייעודית. כיאה לבנייה קלה, מחושבת וחסכונית, כל החלקים מוכנים מראש. ורוניקה זאק, סטודנטית נוספת בצוות, מדגישה כי "אין ברגים ואין הלחמות - זהו מבנה שמיועד לפירוק ולהרכבה". החלונות הדרומיים סולאריים (מתוצרת "פיתגורס"), וכמו שיפועי הגג שיחופו בלוחות סולאריים, הם עוצבו כדי לנצל את אנרגיית השמש באופן מיטבי: 27 פאנלים ו-54 מ"ר של תאים פוטו-וולטאיים, שישמשו להפקת חשמל. כדי לא להפריד בין ריצוף הפנים והחוץ, נבחר חומר זהה לשני החלקים - פייברצמנט, שמסייע לשמירה על מסה תרמית. רהיטי הגן חופו באותו חומר, שמולבש על קונסטרוקציית פלדה, והצמחייה ובחירת עץ הפרי נעשתה בליווי יועצי צמחייה. הקיר הדרומי מגדיר את החצר ומייצר פרטיות. רהיטי הפנים עשויים במבוק (יובאו על ידי "קנה קש") והם הותאמו, יחד עם אלמנטים מחומרים ממוחזרים, לקווי המתאר של המעטפת. בסרטון הבא, שמציג את הביתן הישראלי, אפשר לראות כיצד הרהיטים הקומפקטיים משנים את צורתם בהתאם לשימוש:

איך מגיעים לאיזון אנרגטי?

הסטודנטים נעזרו בשני יועצים ליעילות אנרגטית כדי לעמוד במשימה, ובסיוע תוכנות שסורקות את נתוני המבנה (צורה, חומרים וגודל הפתחים שלו). את צריכת החשמל הצפויה הם הגדירו באמצעות ניתוח החיים בבית - כמה שעות יוקדשו לבישול? כמה לעבודה במשרד? כמה לצפייה בטלוויזיה? וכך הלאה – ובהתאם, היה עליהם למצוא אמצעים ל"החזרת" האנרגיה כדי לעמוד בדרישות התחרות. וכך, האדריכל מיכאל לוי בחן את המבנה באמצעות תוכנת energy plus (אנרגיה פלוס), כדי לחשב את צריכת החשמל המרבית ביום חם באוגוסט. האדריכלית לילך רז השתמשה בתוכנת eQuest כדי להצליב את הממצאים, ולדבריה שתי התוכנות הניבו נתונים דומים: "המבנה צורך 10.5 קוט"ש על מיזוג, 11 קוט"ש בעבור מכשירי חשמל נוספים ו-2 קוט"ש על תאורה". המהנדס אבנר וישקין, שפיתח את מערכת מיזוג האוויר יחד עם הסטודנטים, מסביר שהמערכת "מנסה לנצל את תנאי מזג האוויר. רק ברגע שתנאי מזג האוויר משתנים לרעה, נכנסת לפעולה מערכת אקטיבית". הוא מדגיש כי המערכת, שהיא פיתוח ישראלי, מסוגלת ליצר 20 קוט"ש ונמצאת בשלבי פיתוח אחרונים.

רק באפריל תיבחן היעילות האנרגטית של הפרויקט באופן סופי, לאחר שהצוות ירכוש את כל מוצרי החשמל. אז יוקם סט נוסף של שלד המבנה בסין, ולשגר במכולות את החיפויים והרהיטים כדי לאכלס אותו. בערך באותו זמן ייפתח הביתן ב"חוצות המפרץ" לקהל הרחב, במהלך חול המועד פסח, והסטודנטים נרגשים להסביר את פועלם למבקרים. "זה ניסוי לטובת החברה כולה", אומרת יסמין לאלא, אחת הסטודנטיות. קפלן מוסיף ש"כל אדריכל, קבלן או אדם שבונה את ביתו יוכל לבוא ללמוד". הסטודנט יונתן פרידמן מציין כי "צריך לחשוב על הבית כמו על נכס כלכלי. הפרויקט משלב בין חשיבה אקדמית לבין רווחיות השוק, ושיטות הבנייה יכולות בסופו של התהליך להוזיל את העלויות החודשיות של כל משפחה".

בקבוצה הישראלית משתתפים סטודנטים מויצו חיפה, המצולמים כאן באתר הבנייה (צילום: נעמה ריבה)
בקבוצה הישראלית משתתפים סטודנטים מויצו חיפה, המצולמים כאן באתר הבנייה (צילום: נעמה ריבה)
האתגר של "סולאר דקאתלון" הוא מרתק, וחשוב יותר מאי-פעם. אך האם באמת אפשר לבנות מבנה שמייצר חשמל כפי שהוא צורך, ולא רק במסגרת של תחרות סגורה? האדריכל יוסי קורי אומר שיש כבר תקדימים לבניינים של אפס אנרגיה, בעיקר בבנייה פרטית, ולדבריו "חשוב לנו כמנחים לחשוף את ציבור המתכננים הצעיר ל'בנייה המקיימת' שמיטיבה עם האדם והסביבה". כמו הסטודנטים, גם הוא מדווח על תהליך מתיש של ניסוי וטעייה עד ליצירת תוצאה אופטימלית. "ייתכן שהמציאות לא תגיע לאיזון מושלם, אבל גם שיפור של 50% בירידה בתצרוכת החשמל יהיה משמעותי" הוא אומר. ככל הידוע, בישראל לא נבנה עדיין אף מבנה ירוק בטכנולוגיות האלה, ויש לקוות כי רכיבי התכנון – או לפחות מרביתם – יתגלו כיעילים ויאומצו בבנייה הישראלית. "בפרקטיקה האפרורית של היום יום, הסטודנטים כנראה לא יראו דבר דומה", אומר קורי בצער, "אלא אם כן הם יהיו אלו שישנו את רמת התכנון בזכות התובנות שספגו". סטפאן בחוס, הנדסאי שמשלים לימודי אדריכלות, אומר על כך כי "למרות שאני כבר 10 שנים במשרדי אדריכלים, שיטת הבנייה לא משתנה. בשבילי, פרויקט כזה עשה את השינוי".

במיזם משתתפים סטודנטים מהמוסדות האקדמיים האלה: אוניברסיטת תל אביב, המרכז האקדמי ויצו, המכללה למנהל, שנקר ובית ספר פורטר באוניברסיטת תל אביב. הפרויקט, שעלה כשלושה מיליון שקלים, ממומן על ידי משרדי הגנת הסביבה והתשתיות, הנהלת "חוצות המפרץ" וחברת הקניונים "מליסרון", ובשיתוף המוסדות האקדמיים שבהם לומדים הסטודנטים. את הפרויקט יציגו האדריכל חן שליטא וחברי הצוות בגלריה "זה זה זה" בנמל תל אביב. עוד פרטים באתר הנבחרת הישראלית.