"לעצים בעיר השפעה מכרעת, וקשה לדמיין את המרחב בלעדיהם", אומר אדריכל הנוף שחר צור.
ואמנם, איך אפשר לדמיין עיר נעימה ללא עצים, שמעניקים לתושבים צל ונוי, אפשרות לנוח תחת צמרותיהם, מורידים את הטמפרטורות בקיץ הלוהט ובולמים את זיהום האוויר והרעש? אחרי הכל, רוב האוכלוסייה נודדת לעיר ולפרוורים, ואלה העצים היחידים שהיא תפגוש רוב חייה.
בגלל נוכחותם הקבועה בינינו כתפאורה קבועה בעיר, נראה שעצים הם דבר מובן מאליו - תמיד היו ותמיד יהיו. אלא שעצים צריכים להיאבק על חייהם יותר מתמיד, מול אויבים מתחזקים, וחג האילנות הוא הזדמנות טובה לשים לב אליהם ולדון במתח המתמיד בין הפיתוח העירוני שמכרסם בקרקעות הפתוחות לבין השמירה על ערכי טבע ואסתטיקה; בין הצורך לשמר עץ ותיק ואהוב לבין אינטרס של קבלן להוסיף מקומות חניה תת-קרקעיים, כשהאדריכל יכול לעצור בעדו ולא עושה זאת; ובין פארק או טיילת מוצלת שיהפכו כל עיר למקום מוצלח יותר – לבין רחובות חשופים עם עצי-כאילו שנראים טוב רק בהדמיה הממוחשבת. "העצים הם הראשונים שמשלמים את המחיר", אומר צביקי פילו, מנהל משתלת "חורשים".
1. צו האופנה: ישראלי
האופנה של שתילת עצים טרופיים, שהייתה נהוגה בבתים משותפים ופרטיים ברחבי הארץ, דעכה והתחלפה בנטיעת עצים במראה ארץ-ישראלי – כך אומר צביקי פילו. אדריכלית הנוף רות מעוז מציינת, כי במשרד שלה (שתיכנן בין השאר את טיילת רדינג בתל אביב ופארק מדרון יפו) אמנם משתדלים להשתמש ככל הניתן בעצים במראה ארץ ישראלי: מיש גשר הזיו (בונגה), אדר סורי, מילה ירוקת עד, תאנים וחרובים, "וגם בזיתים".
2. פיקוס זה לכלוך
עצי הפיקוס, שמקשטים את השדרות ההיסטוריות של תל אביב כמו גם קיבוצים רבים, כבר כמעט ולא נשתלים. צמיחתם איטית, שורשיהם עבותים והם מרימים את אריחי המדרכות, שלא להזכיר את הפרי הנימוח והריחני שהם ממטירים על המדרכות והמכוניות בחודשי הקיץ. גם עצי האלון והאלה, שהם חלק מפואר מההיסטוריה הבוטנית של ארץ ישראל, אינם חלק מהתפריט של גנני הערים. לעומתם, עצי הסיגלון נשתלים יותר בזכות צמיחתם המהירה ופריחתם המרשימה. להיט בולט לא פחות בעשור האחרון הוא ברכיכיטון, אותו עץ מהיר-צמיחה עם השורש השיפודי, שלא גורם נזק לריצוף. כל ראש עירייה יעדיף אותו על עץ שצומח לאט: כולם רוצים להציג תוצאות מהירות, במקום עצים שיהיו יפים רק בעתיד.
3. הצל שאיננו
מה ההיגיון בשתילת עצים שלא נותנים צל, במדינה חמה כמו ישראל? כיכר "הבימה" בתל אביב היא דוגמה בולטת למרחב ציבורי מרכזי שלא מתחשב בבני האדם, והוא אכן ריק בשעות היום ומתמלא רק בחושך. במרכז הכיכר היוקדת ניצבים, מעל לחניון המפואר, ברושים ועצים קטנים נוספים שמשמשים כפריט עיצובי בלבד. "בקניונים אפילו משתמשים בעצים מפלסטיק", מספרת מעוז, ומציינת שבמגרשי החנייה העצומים של הקניונים, שתופסים יותר ויותר שטח על הקרקע הישראלית, בכלל אין עצים. מדוע? "העצים מייקרים את המגרשים", היא אומרת. לדבריה, "יש מקומות שמחייבים בשתילת עץ, אחת לחמש חניות".
הדקלים, שמקורם בנווי המדבר של המזרח התיכון כמקבצים, עברו טרנספורמציה כשהעבירו אותם לעיר היהודית. בדרך כלל אפשר למצוא אותם כשדרה קווית על איי תנועה ובטיילות, והולכי הרגל המזיעים יכולים לראותם בלבד, להיאנח על ההחלטה התמוהה ולחפש מזגן באיזשהו קניון סמוך. מה ההיגיון? עניין של נוחות, כנראה: הם מגיעים מהמשתלה כעצים בוגרים, ומייצרים אפקט חזותי מיידי, לשמחת מקבלי ההחלטות בעירייה. וגם, מסבירה מעוז, בגלל גובהם הם לא נפגעים ממכוניות סמוכות שעלולות לדרוס עצים רכים.
4. פתחים קטנים מדי
חורי הנטיעה של עצי הרחוב נקבעו כ-80 על 80 סנטימטרים בספרי התכנון. ההקפדה הזו מגבילה את התפתחותם של העצים. "עצי פיקוס, למשל, זקוקים ל-30 קוב אדמה בשביל להתפתח", מסביר צור. גם עצים בינוניים, שאינם גדולים כמו פיקוס, זקוקים לנפח אדמה רב יותר מהמרחב המוגבל שמציעים הפתחים. צור ממליץ למקבלי ההחלטות ללמוד מטורונטו ולהשתמש ב"ריצוף תלוי": באמצעות מרווח בין האדמה לאריחי המדרכה, מתאפשר לשורשי העץ לגדול תחת המדרכה בחופשיות.
עדות לבעיה הזו נראית ברחוב אבן גבירול בתל אביב. עצי המיש שנשתלו ברחוב לאחר כריתה של עצי סיסם ותיקים, טרם התפתחו במלואם. במבט מקרוב רואים שהשורשים שלהם מתפשטים אל מעבר לפתחים, שצרים מלהכיל אותם. ואילו בשיפוץ הטרי של רחוב שינקין נשתלו לאורך הרחוב עצי ספיון השעווה. "העץ הזה זקוק לפתח-נטיעה גדול יותר", טוען פילו. שתילה של עצים בוגרים היא יקרה יותר, אגב, אך אם יש תכנון לטווח ארוך – אפשר להזמין את העץ מראש, וכך מאפשרים לו לגדול במשתלה ולהינטע כבוגר לאחר כמה שנים, כשהפרויקט מוכן.
5. עץ מעל חניון הוא פחות טוב
בניינים שעוברים שימור הם קישוט נחמד לעיר, אבל מבחינת עצים הם לא תורמים כלום. להיפך: תוספת החניונים שהם זוכים לה – לא פעם, על חשבון העצים הוותיקים שצריכים לשלם בחייהם על כך – מביאה לתופעת "עצי האמבטיות". האדריכל גיא נרדי, פעיל בולט למען שמירה על עצים בעיר, מסביר כי "הגינה שנשתלת בחזית היא תפאורה בלבד, ואין לה שום קשר לשנות ה-30 שבהן נבנו הבניינים האלה במקור". איך זה עובד? מעל החניון אי-אפשר להצמיח עץ גדול כמו פעם, וכך מניחים אותם בתוך פלאנטרים (Planters), או "אמבטיות" – אדנית בעומק של כ-80 סנטימטר, שלא מאפשרת צמיחה של עץ גדול. גם בכיכר "הבימה", שהוזכרה למעלה, העצים צומחים מעל חניון ולא על קרקע טבעית. נרדי מדגיש, כי תחבורה ציבורית טובה יותר תביא גם לצמצום החניונים, וכתוצאה - למרחב ציבורי מיוער ונעים יותר.
6. גזעים נכחדים בעיר הגדולה
"העץ זקוק לתנאים מסוימים כדי להגיע לתפוקה מקסימלית", אומר צור, "וכאשר היחס לעצים החדשים אינו נאות ובמקביל קיימת ירידה חדה במספר העצים המזדקנים – אנחנו בבעיה". הפיתוח בשדרות רוטשילד בתל אביב, למשל, מקצר את חייהם של עצים מסוימים. הארוקריה בדווילי שנדחקת מתחת למגדל המתהווה בפינת רחוב אלנבי, היא הפרט היחיד של העץ הזה בתל אביב. פילו מזהיר כי גורד השחקים החדש מצל על העץ מדרום, ולכן יחסום בפניו את האור. איקליפטוסים הם גזע הולך ונעלם בתל אביב: למרות מבצע להצלת עץ כזה בקצה השדרה, הוא עדיין נראה אומלל, ואיקליפטוס נוסף וראוי לציון ניצב בירכתי דיזנגוף סנטר ברחוב בוגרשוב – עדות לימים עברו. "תל אביב בת 100, אבל יש בה מעט מאוד עצים בני 100", מציין פילו.
7. סימון עצים ותיקים
פעילים סביבתיים ממליצים לייסד בכל עיר רשימת שימור לעצים החשובים שלה, כדי להגן עליהם. בסיור במרכז תל אביב עם פילו, פעיל נמרץ, מתגלים כמה עצים יוצאי דופן:
- סמוך לבריכה האקולוגית בכיכר רבין, מיתמר אלון השעם היחיד בעיר. רק ממרחק קצר מתגלה קליפתו הכתמתמה.
- פנדנוס תועלתי, שניצב בחצר בשדרות ח"ן 41, הוא עץ שמכינים ממנו בושם. "מי ששתל אותו היה אדם מיוחד", מאמין פילו.
- הדייר בעל המרפסת בבניין בשדרות ח"ן 6 מכיר את העץ שבחצרו מאז שהיה ילד, אך עד היום חשב שמדובר בדקל או בוושינגטוניה. פילו מספר לו שזאת דווקא לוויסטוניה סינית.
- עצי השקמים בגן יעקב הם אחד הסמלים של תל אביב הקטנה, אך פילו חושש לגורלם. כשמתקרבים אליהם מגלים כי פצעיהם מולאו ביריעות פיברגלס, ולדעתו החומר הוא "קטליזטור של ריקבון" שלא יאפשר לטפל בעץ.
- ברחוב שמריהו לוין נצפה זן נדיר של פיקוס מאקרופיליה שניחן בגזע ייחודי והוא בין הבודדים מסוגו בארץ.
- מגינת חיסין יוצאת חורשה צנועה של עצי מיש גשר הזיו (בונגה).
- ארוקריה רמה היא עץ ירוק-עד שמקורו באוסטרליה. זו שצמחה ברחוב פרץ חיות 4 היא אחת הגדולות בארץ.
- בחצר בית הספר לבנות "תלפיות" ברחוב העבודה, שנבנה בשנות ה-40, נראים כמה סיגלונים חדי-עלים. בעיר יש אמנם פרטים רבים מזן זה, אך נדיר לצפות בוותיקים כמותם.
