מה גורם לאדריכלים צעירים לעזוב את הביצה המקומית ולהניע את חייהם המקצועיים דווקא בסין, ולא בארצות המערב שבהן עמיתיהם רגילים לנסות את מזלם - כמו ארצות הברית, הולנד או בריטניה למשל? האם זו ההבטחה הכלכלית האסיאתית שנמצאת ברקע ההחלטה, האתגר המקצועי, העניין או חוויית חיים חד-פעמית? משיחות עם שלושה ישראלים שעברו לשנגחאי, נדמה כי מדובר בשילוב של כל הסיבות גם יחד. סין פוטרת אותם מהשיגור הכפוי לסדנאות יזע כפועלי שרטוט, כפי שצופן להם העתיד במשרדים הגדולים בישראל (ובעולם המערבי), שהרי במעצמה האסיאתית הם יכולים לדלג על תא המכונות ולקפוץ במידרג החברתי כדי לכהן כאדריכלים יצירתיים עם רוח צעירה, כאלה שמוזמנים להשפיע על העיצוב, הרעיונות והתכנון. את השרטוטים והעבודה השחורה יבצעו בדרך כלל העובדים המקומיים, שיכולים רק להזדהות עם עמיתיהם הישראלים שנשארו בארץ.
בין הקונצרניים העולמיים שפתחו בעשור האחרון שלוחות באסיה, נמצאים גם משרדי אדריכלים בינלאומיים. כולם מעוניינים להכות בברזל הפיננסי בעודו חם ולתכנן פרויקטים ענקיים של תשתיות ובינוי, כפי שרק סין יכולה להציע כיום – ובפרט כאשר שאר העולם שרוי במיתון. המדינה היא בעלת הקרקע, והיא זו שמחליטה להפשיר קרקעות ולהעניק תמריצים ליזמים. להיקפים של הפרויקטים אין אח ורע: בסין מדברים בקילומטרים מרובעים, ומטר מרובע הוא יחידת מידה זניחה. הלקוחות נוהגים לפנות לכמה משרדי אדריכלים לצורך תחרות רעיונית, תמורת תשלום נאה למשתתפים.
''בגלל החוצפה הישראלית''
בנוסף לקהילה היהודית העתיקה של שנגחאי, מעריכים את מספר הישראלים בעיר בכ-500 – סטודנטים ואנשי עסקים בעיקר. האדריכלים הצעירים שהחלו לעבוד כאן הם קומץ של חלוצים, אך ייתכן שמדובר בתחילתו של גל וכדאי לסמן את תחילתה של התופעה הזו. "הסינים זקוקים לנו בגלל החוצפה והתעוזה הישראלית, ובזכות היכולת להתבונן, לנתח ולנצל את הידע שלמדנו באקדמיה", סבור גלעד רייכנברג, שעובד וחי בשנגחאי זה כשלוש שנים. "כאן אנחנו לא רק שרטטים. אני מרגיש שכל היתרונות שמדכאים צעירים בארץ, משמשים אותי בסין. המקומיים עושים את עבודת השרטוט טוב, מהר ממני ובזול, ואיך שהגעתי למשרד התחלתי לעבוד על תחרויות. אני עובר מתחרות לתחרות".
"כשהגעתי לשנגחאי בפעם הראשונה ב-2002 במסגרת טיול אחרי צבא", מספר רייכנברג (33) בעיניים נוצצות, "הבנתי לראשונה מה זו עיר גדולה. הייתה תחושה של מקום שלא נגמר". אחר כך התחיל ללמוד אדריכלות ב"בצלאל" וידע כי בסוף הלימודים יחזור לסין. כך קרה ביולי 2009, וכשנחת מצא שנגחאי תוססת וקפיטליסטית הרבה יותר. הוא נקלט במהירות במשרד השוויצי Lemanarc Sa (המונה 25 איש בלבד), שם עבד כשנה וחצי. משם עבר למשרד הסיני SHANGHAI SUNYAT ARCHITECTURE DESIGN CO.LTD, המונה לא פחות מ-600 עובדים. "כשאני מתבונן בתמונות העבר של שנגחאי ובוחן אותן מול מה שמתרחש בהווה, אני רואה את ההתפתחות", הוא אומר בהתפעלות. "הסינים הורסים ובונים מחדש, וכמות המגדלים בלתי נדלית".
אדריכל מתחיל בשנגחאי עשוי להשתכר בשנה הראשונה בין 7,000-10,000 שקלים. בסוף השנה הזו עוברים בדרך כלל את משוכת השכר הנמוכה הזו, ואז צפוי זינוק בשכר – אפילו עד פי שלושה ויותר מאדריכל צעיר בישראל. הביקוש לעבודה כאן גובר, כאמור, וגם זו נקודה שצריך לקחת בחשבון כששוקלים לחפש תעסוקה בשנגחאי. "כנראה שרק בפברואר יהיו הרבה משרות פתוחות", מספר אחד האדריכלים הצעירים בעיר, "כי בראש השנה הסיני כולם מחכים לבונוסים ואז מחליפים עבודות". לדבריו, "האדריכלים פה מרוויחים מעט מאוד ביחס לישראלים שבאים לעשות פה עסקים, אבל אפשר לחיות פה טוב בהוצאות נמוכות יותר מאשר בתל אביב. ומאוד כיף ויפה פה".
במשרד השווייצי תיכנן רייכנברג פרויקט מגורי יוקרה, המשתרע על פני 300,000 מ"ר לצד שפת אגם (Dushu lake) באזור שנגחאי. "על אף שלא היה לי ניסיון בתכנון עירוני קיבלתי לתכנן פרויקטים בסדר גודל", טוען רייכנברג, אף שחשוב לציין כי הוא לא היה אמון על שלב התכנון המפורט. בימים אלה בונים את השלב הראשון בפרויקט. לעתים גילה רייכנברג כי התכנון שלו עבר שינויים או כלל לא התגשם, כפי שקרה בפרויקט תכנון מרשים בעיר חדשה הסמוכה לקונמינג, בירת חבל יונאן שבדרום סין: מתחם גדול של אזורי מסחר, משרדים, מגורים ומבני ממשלה לא יצא לפועל מעולם.
ואחרי התכנון, מי בונה את הפרויקטים?
"פעמים רבות פונים למשרד מערבי שיתכנן את הקונספט ויגבש מרקם מורכב והטרוגני. בשלב הבא משרד סיני מוציא את הפרויקט לביצוע, וחלק מהרעיונות לא מתממשים. זו דרך העבודה כאן. הסינים יכולים בסופו של דבר לקחת מבנה ולשכפל אותו 100 אלף פעמים, ולכן, בפועל, מעט משרדים מערביים יתכננו מגורים. השכונות הסיניות הן לרוב קופי-פייסט".
יש הבדל בין תכנון וילה ישראלית לווילה סינית?
"הבתים הישראליים, גם מבני היוקרה, צנועים יותר בדרך כלל. זה דבר שצריך להתגבר עליו כשעובדים בסין. הסינים מחפשים גדול, אייקוני, מפואר. אם וילה ישראלית - וזה לאו דווקא משהו רע - לרוב לא תנכר בצורתה, כשאתה סיני עשיר אתה תחצין את העושר שלך ותחפה את הבית באבני ירקן, למשל".
קנה מידה אחר לגמרי
כשמשה עלמני (32), בוגר הטכניון, עלה על הטיסה לסין כבר היה ברשותו תיק עבודות נאה. במשרד האדריכלים הישראלי שבו עבד כשכיר, הוא תיכנן כמה וכמה בתים פרטיים. קנה המידה שלהם נראה זניח בהשוואה לפרויקטים הגדולים שהוא שוקד עליהם כעת, אך עלמני מבקש להדגיש כי "העבודה האינטנסיבית במשרד קטן בישראל תרמה לידע בפרטים ובבנייה, ידע שאני מיישם היום". הוא העדיף לעבוד במשרד לא-סיני ומועסק בסניף של המשרד האוסטרלי PTW, זה שתיכנן את בריכת השחייה האייקונית באולימפיאדת בייג'ין 2008 – קוביית המים, Water Cube - בשיתוף משרד ההנדסה הבריטי ARUP.
הקווים הנקיים חביבים על עלמני, שמציג בגאווה פרויקט מגורים בעיר יאנגז'או (Yangzhou), המרוחקת כארבע שעות נסיעה משנגחאי. הבניין מורכב מארבעה סוגי קופסאות המונחות בהסטה, כך שנוצרים אזורים ירוקים ביניהן. במרכז הגג הוקצה אזור ציבורי-למחצה לכל התושבים, וחנויות שובצו בקומת הקרקע. "לצערי הפרויקט לא יוצא לפועל", הוא מודה.
פרויקט שכן יצא לפועל, ובמהירות סינית, הוא ביתן מכירות שעלמני תיכנן. "את היזם שהוביל את הפרויקט הזה אנחנו מאוד אוהבים, בגלל החיבה שלו לקווים נקיים ופשוטים וחוסר החיבה לקיטש, שאופייני לרוב הסינים", הוא מספר. עכשיו הם מכינים לאותו לקוח את פרויקט המגדלים qingdo towers, שיתוכנן בהשראת מפרש – ביטוי צורני עדין יחסית, בהשוואה לחוסר הטעם האקסטרווגנטי הנפוץ כיום ברחבי סין.
"החוכמה היא להבין את הראש הסיני", חושב עלמני. "הם עדיין לא השכילו להבחין בין קונספט למטאפורה. אנחנו לא נחשוב לתכנן בניין בצורת דרקון, בעוד שאצל הסינים הצורה היא המרכיב החשוב ביותר". כדי להתגבר על הפער המנטלי, עלמני מסביר שלפעמים מתחילים בתכנון ורק מאוחר יותר מתאימים לו עיצוב של קונספט צורני "שהלקוח יוכל להתחבר אליו". כשהוא מספר את זה, הוא מציג על מסך המחשב מצגת עתירת תמונות של תוכנית עירונית, שבשלב מסוים תיראה כמו לטאה כדי למצוא חן בעיני הלקוח.
בחודש הבא תתחיל הבנייה של מלון "אוקטופוס", שאותו יפעיל קונצרן הקזינו Ceasar Palace באי היינן, הממוקם בין סין לווייטנאם ומאכלס יותר ויותר בתי מלון יקרים. "הקונספט העיצובי ניזון מהמסורת של דיג התמנונים", מספר עלמני. "דורות של תושבים באי עסקו במלאכה הזו באמצעות מלכודות עץ. הסינים רוצים לראות את הסיפור הסיני, שהוא מקור גאווה בעבורם. הם רוצים לראות את התרבות וסמליה מול עיניהם, אחד לאחד". עלמני מוצא פן חיובי בעבודה מול חובבי קיטש, גם אם זה מנוגד לחלוטין לטעמו הפרטי: "לשבת סביב שולחן לצד אנשים מכובדים מ'סיזרפאלאס' ולהציג להם פרויקט, גם כשהוא לא תמיד לטעמי, זאת חוויה". הוא גם גאה בכך שהחללים בפרויקט "מעניינים ומתייחסים למשתמש ולתנאי האקלים הטרופיים, ואנחנו בני האדם חווים את המבנה ברגליים".
בסין נוהגים להעתיק. כמה מהפרויקטים מקוריים וכמה לא?
"זאת תרבות שבה מעתיקים, מבחינתם זהו דפוס נורמלי. יש אפילו העתק של ה-water cube במקאו. אנחנו מנסים לנסות ולחנך את הלקוח, וכשזה קורה, זו נקודת אור".
זה התחיל בגטו
חודשים ספורים לאחר שסיים את לימודי באוניברסיטת תל אביב, עודד נרקיס כבר עובד בשנגחאי. הקשר התחיל עוד בזמן הלימודים, כשהציעו לו לנסוע לסין ולחקור את הגטו היהודי שהתקיים בשנגחאי בזמן מלחמת העולם השנייה. "התאהבתי במקום. עיר גדולה עם הרבה ניגודים וקונפליקטים, ומאוד נקשרתי אליה", הוא מספר. כשהוא חזר לשנגחאי בסוף הפרויקט הסטודנטיאלי, כדי להגיש אותו שם, הוא קיבל את ההחלטה. מיד אחרי סוף הלימודים, בקיץ האחרון, הוא עלה על המטוס ונחת בעיר הענקית "בלי שאני יודע היכן אעבוד (שנגחאי כבר מבוקשת בקרב אדריכלים זרים וקשה יותר למצוא עבודה, נ"ר). אחרי כמה ראיונות התקבלתי והתחלתי לעבוד".
בגיל 30 הוא עובד ב- IBI GROUP, משרד בינלאומי עם 70 סניפים ברחבי העולם. המסלול מפרך לא פחות מהאלטרנטיבה הישראלית, ולא מדובר בגן של שושנים. "בהתחלה עבדתי כ-12 שעות ביום בשכר דומה לשכר אדריכל ישראלי מתחיל, וכמעט ולא הלכתי לפגישות. עכשיו אני יותר מעורב".
כשנרקיס מדבר על פרויקטים גדולים שהוא מעורב בהם, הוא מציג סדרי גודל שאין להם אח ורע בישראל. פרוגרמה של 45 קילומטרים רבועים בעיר Weihai, שתוכננה במסגרת תחרות שאושרה לאחרונה, כוללת כמעט הכל: תעשייה, מסחר, מגורים, אוניברסיטאות, מלונאות, חופים ושטחים פתוחים.
בסופו של דבר, בפרויקטים כאלה מתמקדים בעבודה גרפית ובהדמיות. אדריכל צעיר ילמד כאן איך בונים?
"את הסינים מלמדים להעתיק דברים באופן מדויק. הם פחות חזקים בלפתח רעיון. המנטליות שלהם הפוכה משל הישראלים, וזה התפקיד שלנו. במשרד לא מגיעים אמנם לרמת הפירוט שהייתי מגיע אליה אילו הייתי מתכנן בית פרטי, אך לקצב של הפרויקטים כאן אין תחליף. בשנתיים-שלוש הקרובות אוכל ללמוד דברים שלא הייתי מתנסה בהם בשום משרד בישראל, ואני מקווה שהחוויה הזו תקפיץ אותי קדימה כשאחזור לארץ".
למי מתאים לעבוד בסין?
רייכנברג: "מי שמחפש לעבוד על פרויקטים גדולים ויצירתיים, וכמובן להרוויח משכורת כמו בהייטק הישראלי. מי שמעוניין לתקן ולשנות עולם - זה לא המקום. זה לא מה שהסינים מחפשים. וצריך לזכור שלא תמיד יש לאדריכל שליטה מלאה על הפרויקט".
זה לא מתסכל?
"אני אוהב את החוויה ואת החיים האינטנסיביים, אני בוחר לפעול מתוך הנקודה שלי. אני מוסיף מה שאני יכול, יש לי ה'אני מאמין' שלי, אבל אני לא כופה אותו על הסינים, ואני כן מאמין שהלקוח צודק בסופו של דבר. לעתים יש תסכול שנובע מהשתנות של רעיון, או מעבודה מרובה על פרויקט שבסוף לא יוצא לפועל, אך זה טבוע במקצוע בכל מקום בעולם, בוודאי שבישראל, והוא לא מוגבל רק לסין". והוא מסכם: "במשרד שבו אני עובד יש תחושה של עבודה בסטודיו אקדמי מתמשך".
