בנייה לדורות: אחוזה משפחתית בשרון

שני הבתים בכתבה הזו חולקים נחלה משותפת ושם משותף: אריה פרייברגר ובתו נוקו פרייברגר, שניהם אדריכלים, גרים זה לצד זה במושב בצרה, בבתים שנבנו בהשראת חוות טוסקניות כפריות. בין הבתים אפשר למצוא לא מעט קווי דימיון – כמו גג הרעפים המשולש והגלריה הגדולה המשקיפה על הסלון מהקומה השנייה, ולאורכה ספרייה עשירה. אך עיצוב הפנים משווה לכל אחד מהבתים אופי אחר, ומבטא את השונות הסגנונית בין האב לבתו.

האדריכל הוותיק (היום בן 80) רכש את הנחלה במושב בצרה שבשרון, 10 דונם שטחה, לפני 16 שנים. אשתו חלמה לגור בכפר והשניים עזבו את הרצליה. שלושה דונמים בחזית הנחלה, שבה נטועים בעיקר עצי זיתים, הוקצו למגורים. שלושת המבנים שנבנו עליהם מקיפים רחבה מרכזית מרוצפת אבן: הבית הגדול, בו מתגוררים פרייברגר ורעייתו, נמצא במרכז. משמאלו מבנה סגור שנראה כמו אורוות ישנות, ומיועד למכוניות החונות, שמחליפות כאן את הסוסים. מימינו ביתה של הבת, שהיה במשך שנים משרד האדריכלים המשפחתי, עד שהחליטה לעבור גם היא לכפר, ולשפצו כליל.

מאחורי הבתים מדשאה גדולה ובריכת שחייה, 25 מטרים אורכה וארבעה מטרים רוחבה. העצים הגדולים והצמחייה העשירה סביב כבר היו ברובם בשטח כאשר נקנה.

בתקופה שבה נבנה הבית לא יובאו לישראל באופן מסודר חומרי הגלם שבהם בחר פרייברגר, מה שקרוי היום "חומרים מפירוקים". הוא נסע לאירופה ויחד עם בתו – אז סטודנטית לאדריכלות ב-AA בלונדון – בחר וייבא את חומרי הגמר באופן אישי. "הבאנו רעפים מצרפת, אבני ריצוף מאיטליה, דלתות ועוד. גם ההשמה בשטח חייבה התייחסות שונה ממה שהיה מוכר אז. מדובר בחומרים ישנים מאוד, פריכים ושבירים, וצריך לדעת איך לטפל בהם", אומרת פרייברגר.

הבית המרכזי, שבו גרים פרייברגר האב ואשתו, כולל קומה אחת – שבה סלון, מטבח, פינת אוכל ושלושה חדרי שינה – וגלריה שבה ספרייה ואוסף כדים עתיקים. את הכניסה לבית מפארת דלת שפורקה מבית ישן בהודו ושנקנתה בשווייץ. חמש מדרגות פנימיות ורחבות מובילות ממנה אל הסלון, שתוכנן סביב אח גדולה מפירוק – אחד האלמנטים שייבא מאירופה.

הסלון, שמשקיף אל נוף המשק הירוק, מרוהט בסגנון פרובנסלי-טוסקני. שולחן האוכל הגדול עשוי מעץ ביצות, הכסאות והנברשת העתיקים הובאו מצרפת. נטייתם של בעלי הבית לאספנות באה לידי ביטוי במקומות שונים בבית: לאורכו של המטבח, שארונותיו הוזמנו אצל נגר מקומי, תלויים כלי בישול מסורתיים. בקומת הגלריה, המחופה פרקט עץ, מוצג אוסף של כדים עתיקים, שנרכשו בשווקים שונים בארץ ובעולם במשך השנים. המדרגות המובילות אל הגלריה עשויות פח – אתנחתא קלילה בבית הכפרי המרוהט בכובד ראש.

חומרי המעטפת הם רצפת אבן חלילה, חלונות עץ, קורות עץ חשופות מתחת לגג המשופע ומספר גדול של נישות בנויות, בהן חופו הספים העליונים באבנים שהובאו מאירופה.

לפני שנתיים החליטה נוקו פרייברגר לעזוב את העיר ולעבור עם בעלה ושתי בנותיהם למושב, אל הבית הסמוך לבית ההורים, ששימש במשך השנים כמשרד. בתהליך השיפוץ התהפכו הפעם היוצרות: בעוד שכשנבנו הבתים היתה נוקו סטודנטית שליוותה את אביה וייעצה לו, הפעם היתה היא הקברניט והוא אוזן הקשבת והיועץ.

במקום סורגים מגנים על החלונות מעקות ברזל, שנדמים באורכם כמרפסת. על הטיח מטפס צמח שאופייני לבתים בטוסקנה. "המטפס מתאים לסגנון הכפרי של הבית. לא הייתי ממקמת אותו על בית בסגנון מינימליסטי", אומרת האדריכלית. אבל בעוד שמבחוץ שולט הסגנון הכפרי, פנים הבית מתאפיין ברוח תעשייתית ומודרנית, שמפתיעה את הנכנסים.

החלוקה הפנימית שונתה: בקומת הכניסה יש מטבח, פינת אוכל, סלון וחדר משחקים. בקומת הגלריה שלושה חדרי שינה ופינת עבודה. גם חומרי המעטפת שונו כליל והבית הפך בהיר ומודרני: הרצפה נוצקה מבטון, הגג המשופע נצבע מבפנים לבן, וגם פרופילי החלונות לבנים. המטבח לבן ונקי, ואלמנטים תעשייתיים – כמו קורות פלדה חשופה, מעקה עשוי כבלים מתכתיים מתוחים ומנורות תעשייתיות – יוצקים אופי חדש לבית הכפרי. אלמנטים אחרים, כמו שולחן האוכל המאסיבי מעץ והנברשות המאירות מעליו, דומים בשני הבתים.

השיפוץ נעשה בתקציב מוגבל, שפרייברגר מסרבת לחשוף. לכן נעשה שימוש בפתרונות ביניים, מתוך כוונה לשדרג בעתיד. לדוגמה, חלונות קומת הכניסה ממוסגרים עץ צבוע לבן, ואילו בחדרי השינה למעלה עשויים הפרופילים אלומיניום בלגי, שפרייברגר מתכננת להחליף בעץ.

הסלון נהנה מחלל בעל גובה כפול, ותקרתו קורות הגג החשופות שנצבעו לבן. "הבית לא גדול, אבל החלל הכפול דרכו עוברות המדרגות מייצר תחושה של מרחב. גם הסידור הפנימי של הבית והעובדה שלא לכל מטר יש פונקציה יוצרים אשליה של גודל. אלה השקרים הקטנים של התכנון", אומרת פרייברגר.

גרם מדרגות עשוי פח מוביל לקומת הגלריה, שנתמכת בקורות ברזל שחורות. במסדרון מוקמה ספרייה גדולה עשויה מגבס, ומאחוריה חדרי השינה. "אין התייפיפות", אומרת פרייברגר על החומרים התעשייתיים החשופים שנעשה בהם שימוש. "חלק מהקונספט של הבית הוא הגסות של החומרים. העובדה שהוא ממוקם בתוך נחלה ושהאפיון החיצוני שלו כפרי, מתחברים לעיצוב הפנים שבו החומרים לא מעובדים עד הסוף ולא מלוקקים". הברזל, למשל, לא נצבע, וכך גם דלת הכניסה לבית. הכבלים שתומכים בקורות הגג הושארו חשופים וגם נקודות ההלחמה של המעקה נראות לעין.

חומרים לא מעובדים לגמרי, כמו ברזל שלא נצבע (צילום: איתי סיקולסקי)

בסיס הבתים דומה, אך התוצאה שונה.

"הסגנון תלוי בדיירים. הבית של ההורים שלי מותאם לגילם, הוא מעוצב סביב אח גדולה והסגנון הכללי מכובד יותר. הבית שלנו הוא בית של משפחה צעירה, בקנה מידה שונה. הוא צעיר ופחות מחייב".

הרהיטים בבית הובאו מדירתם התל אביבית של בני הזוג. הפריט היחיד שנרכש לבית החדש הוא שז-לונג מבית "רוש בובואה", בריפוד מפוספס. ספסל עשוי בטון יצוק מרחף לאורך הסלון ומעל מאירה מנורה מבית "פלוס" ("קרני תכלת"). בפינת האוכל שולחן נזירים ישן שנקנה בשוק הפשפשים ומאחוריו רהיט טיבטי. שתי נברשות בסגנון עתיק תלויות מעל השולחן ("יאיר דורם").

לעומת פינת האוכל, המטבח מודרני ולבן. פס הקיר שנותר בין משטח העבודה לחלונות חופה באריחים איטלקיים מודפסים, בצבעי שחור-לבן ("קאנטרי פלורס"). מאחורי שולחן האוכל ה"יומיומי" במטבח נכנסים לחדר המשחקים של הילדים. הוא פתוח וקרוב למטבח, אבל מוסתר ומרוחק מהסלון.

רצפת קומת הגלריה חופתה בקורות עץ לא מעובד. מול גרם המדרגות, על שטיח אוריינטלי, הוצב שולחן עבודה שצופה על הסלון, עשוי פלטת עץ שמונחת על רגלי חמור. המנורות מעל עוצבו בצורת פנסים עשויים פח ("יאיר דורם"). גם בתקרת חדר השינה של ההורים בולטות קורות עץ החשופות של הגג ומעניקות לחדר תחושת מרחב. בחדר הוצבו רק הרהיטים ההכרחיים, ומראה גדולה מגולפת בעץ מעניקה אשליה של מרחב.

חדר הרחצה של ההורים כולל מקלחון מרווח מחופה בעץ טיק. על רצפת פסיפס בגוני אפור ושחור הוצבה ארונית אמבטיה מעץ.

עד כמה התייעצת עם אביך במהלך השיפוץ?

"הדיאלוג בינינו היה טבעי במהלך בניית שני הבתים. היו דברים שהוא התנגד אליהם בתחילה – כמו רצפת הבטון – שנובעים מדרך ההסתכלות השונה שלנו. כל מה שאני יודעת זה ממנו, ואני חושבת שעם הזמן גם הוא מאמץ חלקים מהגישה השונה שלי לתכנון ולבנייה".

לכתבה המלאה לחצו על הקישור למעלה (צילום: איתי סיקולסקי)