שער העיר הגרנדיוזי של ראשון לציון בכניסה הדרומית לאיילון

ראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה בישראל, היא לא באמת עיר. אם פעם היא הייתה עיר מוגדרת עם מרכז ברור, הרי שבעשורים האחרונים היא התפשטה והלכה, עד שכיום היא מתפרשת על שטח עצום שמתחיל בחוף הים ומסתיים בצריפין, בואכה רמלה. שתי אוטוסטראדות חותכות אותה בגסות - כביש 4 ונתיבי איילון - ומערב העיר, שהוא פרבר-שינה בממדים אמריקאיים, מפורק לפירורים. שכונות המגורים מנותקות, הקניונים והיכלות הקולנוע מחייבים הגעה ברכב פרטי, כך שהולכי רגל הם מראה נדיר.

בעירייה החליטו לנסות ולטשטש את המרחבים העצומים שנפערו בתוכה. מפגש הדרכים של נתיבי איילון (שמתחילים במחלף חולות) ודרך משה דיין זוהה כ"פצע עירוני", שום-מקום אנונימי, שבני אדם מורחקים ממנו – כהולכי רגל, ואפילו כנהגים. מבחינת העירייה, הייתה כאן הזדמנות לאחות את הקרעים, ובו בזמן ליצור אייקון גרנדיוזי שישים אותה על המפה הלאומית.

"חיפשנו הצעה תכנונית שתדגיש בפני הנהגים שאנחנו עוברים בראשון לציון (הנוסעים מאשדוד לתל אביב לא מבחינים שהם יוצאים מעיר אחת ועוברים לשנייה, נ"ר), ושגם תיתן מענה להולכי הרגל וגם לתעסוקה", מסביר אדריכל העיר, אבנר אקרמן. כדי להפוך את המדבר האורבני הזה לעוגן מקשר בין חלקי העיר, שיהפוך גם למגנט של הולכי רגל, הכריזה העירייה על פרויקט "שער העיר" – תחרות אדריכלים סגורה, שתוצאותיה מתפרסמות כאן לראשונה, לתכנון מתחם ענקי שיחלוש על הכניסה הדרומית לנתיבי איילון. זאת עשויה להיות הכניסה הדרמטית לגוש דן כולו, לבאים מדרום, וכולם כבר יידעו: עברנו הרגע בראשון.

>> וגם בני ברק במשחק: על מתחם העסקים החדש

פרויקט שיכול להיבנות בשלבים

משרד האדריכלים "קנפו-כלימור", שהתמודד מול המשרדים "ניר- קוץ", "ישר אדריכלים" בשיתוף רון ארד, "באה אדריכלים" ו"ברעלי לויצקי כסיף", זכה בתחרות הסגורה. הוא יתכנן פרויקט גרנדיוזי של מגדלים, שטחים בנויים ופתוחים על פני כ-500 אלף מ"ר, שכולם יחד ינסו לחבר את הפיסות המופרדות של מערב ראשון לציון, על גדות מחלף משה דיין ותחנת הרכבת שנמצאת בו. זהו מפגש כביש 20 (איילון דרום) עם כביש 441 החוצה את מערב ראשון כולה. הפרויקט מודולרי, כך שאפשר יהיה להקים אותו בשלבים (קריטריון שיפוט שעולה ביותר ויותר תחרויות, אגב). אקרמן סבור, כי הפרויקט הזוכה "יוצר שלוחות מהמרכז החוצה, ויאפשר למי שמגיע מכל אחד מארבעת הרבעים למרכז התחבורתי לגמוא מרחק של כמה מאות מטרים ברגל או באופניים".

ההשראה לפרויקט הזוכה, שמבקש לנצל מרחב תחבורתי בלתי נגיש, שאובה מפרויקטים במדינות אחרות. אקרמן מזכיר את "פארק המילניום" בשיקגו, שם הפכו עורק תחבורתי שהיה גם הוא "פצע עירוני" למקום עם פעילות עירונית וציבורית, באמצעות קירוי הכביש (פרויקט שמתוכנן בעתיד גם בנתיבי איילון). לא מעט אדריכלים וסטודנטים כבר שירטטו עיר אוטופית שתרחף יום אחד מעל לנתיבי איילון, הקורעים את גוש דן לשניים. "לאורך שנים ארוכות נעשו פרויקטים קונספטואליים רבים שמנסים לקשר בין שני עברי האיילון, מרביתם באזור תל אביב, אך בסוף זה נפל על אוזן כרויה בראשון לציון", מספרת שותפתו של קנפו, האדריכלית תגית כלימור, על האוטופיה שעליה חולמים אנשי מקצוע רבים ושאולי כעת תתממש.

הפרויקט יחולק לארבעה אזורים, שכל אחד מכיל שטחי מסחר. כך, מתחמי A ו-B יכללו חמישה מגדלי משרדים. "כשראש העיר הציג בפנינו את חזונו", מספר האדריכל הזוכה דוד קנפו, "הוא אמר שלפחות 60% מתושביה כלל לא עובדים בעירף ואחת ממטרות הפרויקט היא להפוך את ראשון לציון לעיר תעסוקה". מתחם C יהיה נקודת מפגש מטרופולינית בין שלוש מערכות תנועה ציבוריות: רכבת ישראל (הקיימת), הרכבת הקלה (שלושה קווים אמורים לעבור במתחם: הקו האדום, הירוק והחום). ובנוסף הציעו האדריכלים גם להעביר קו מונורייל (סוג של רכבל) אל המתחם וממנו.

מתוך ההדמיה בולט Sky Mall – מבנה מחורר ועתידני דמוי אליפסה, שירחף מעל לתחנת הרכבת וישמש כמרכז מסחרי. מתחם D יהיה מרכז קונגרסים, גם הוא בעל צורניות אמורפית, ומתוכו יתרומם מגדל נוסף - השישי בפרויקט - שמוגדר כעת כבית מלון. ימים יגידו אם יש כאן הצדקה לבית מלון, או שהרעיון יישאר בתוכניות ויהפוך למגדל מסוג אחר. מכל מקום, את כל המתחמים יחבר פארק עילי בשטח של כ-40 דונמים, שישלח זרועות בעיקר לרחוב משה דיין, שכיום אינו זוכה לראות בני אדם במצב של הליכה או רכיבה על אופניים.

ואולם, לא ברור אם קנפו וכלימור יהיו גם אלה שיוציאו את הפרויקט לפועל. החוק הישראלי אינו גמיש ביחס לתכנון יצירתי, שמבקש לנצל את הקרקע המבוזבזת באשמת הכבישים כדי ליצור פעילויות חדשות חוץ מאספלט. "במקומות רבים בעולם מנצלים את מערכות התנועה לשימושים נוספים, בעוד שבישראל התקנים עדיין מגבילים רב-שימושיות ורב-שכבתיות מעל לדרכים (כבישים ורכבות, נ"ר)", אומר אקרמן. "אנחנו מתמודדים עם משרד התחבורה ומדינת ישראל ששרויים בקונספט שגוי", הוא מתלונן, ומבהיר שתידרש כאן תוכנית בניין עיר (תב"ע) מורכבת כדי להסדיר את המצב ולהגשים את החזון.

הפרויקט הגרנדיוזי בר-מימוש מבחינה כלכלית?

"אנו מכינים טיוטת לוח זמנים, שעתידה להכתיב סדר עדיפויות. התכנון המפורט הראשוני עתיד להימשך כשנתיים-שלוש. מימוש הפרויקט יתאפשר באמצעות מימון הבנייה באמצעות ייעודי הקרקע, שיעניקו אחוזי בנייה גבוהים ליזמים".

מתי אתה מאמין שהחזון יתגשם?

"במהלך 2013 יחל שלב התכנון המפורט אישורי הפרויקט תלויים בגורמים נוספים ובבעלי הקרקע המרובים" (חלקם פרטיים, חלק מהקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל, נ"ר).

כיצד בחרתם באותם משרדי אדריכלים לתחרות הסגורה?

"בחרנו במשרדים שיידעו, לדעתנו, לתת פתרונות אורבניים לבעיה ושהתנסו בפרויקטים בקנה מידה דומה. הצהרנו בהתחלת הדרך שחבירה למשרד בינלאומי תהווה יתרון, על אף שבסופו של תהליך הזוכים פעלו באופן עצמאי".

אחת ההצעות שלא נבחרו: מחלף להולכי רגל

ההצעה של משרד "ניר-קוץ", שלא נבחרה, הציעה אליפסה ברורה שמקבלת ביטוי בדמות מבנה רב-שכבתי בקוטר 300 מטרים המרחף מעל לצומת ומהווה שטח פתוח מעל לשטחי המסחר. "הענקנו לפרויקט את השם 'מחלף להולכי רגל'", מתפייט האדריכל אריה קוץ. "התכוונו ליצור אייקון אופקי ש'יושב' על כל הצומת ושמחבר בצורה אורגנית ואורבנית את כל הרבעים ויוצר מקום משותף באמצע, תוך ניסיון לאחות את הצלקת הקשה במרקם העירוני".

בנוסף למרחב הציבורי, הציע המשרד שלושה מגדלים – "הצהוב", "הכחול" ו"הירוק" – שגובהם 40 עד 60 קומות ומשלבים מסחר, תעסוקה ומשרדים. ביניהם תוכנן מרכז תעסוקה. המגדלים, בעיני קוץ הם, "הדבר השני בחשיבותו", משום ש"זאת הייתה ההזדמנות להוכיח שיש עדיפות להולכי רגל". קוץ מתקשה להשלים עם ההפסד בתחרות, ועל הבחירה של העירייה הוא אומר כי "ההתפשרות הזו כואבת". הוא מצטט מפי מורו, האדריכל רם כרמי, שהנחה אותו לפני שנים רבות בפרויקט הגמר: "הוא אמר לי לשים לב בפרסומים בעיקר למקום השני. כי במקום השני", אמר כרמי לקוץ, "תמצאו את הרעיונות היותר מיוחדים, שאותם השופטים מפחדים לנסות ולבנות". (צוות תכנון משרד "ניר קוץ"- האדריכלים: יעל נצר, אלי זמירה, יהונתן כהן).

עוד אדריכלות בראשון לציון מערב:

>> מנגל בהרצל-ז'בוטינסקי: תכירו את גן המנהיגים