"כשאתה צעיר, אתה רוצה לשים את כל מה שאתה יודע בפרויקט אחד. יש מקום לווירטואוזיות בהרבה מקרים, אבל זהו מקום שדורש סדר וצניעות, וצריך לזכור שיום זיכרון מתקיים רק אחת לשנה - זהו מקום ציבורי גם בימי חול". כך מסבירה האדריכלית פרלה קאופמן, יו"ר חבר השופטים בתחרות האדריכלים הצעירים לתכנון בית "יד לבנים" ברמת ישי, מה עמד מאחורי ההחלטה לבחור בהצעה של גדעון רוזן וגיל אהרונסון (79 אדריכלות), שדבר זכייתם נחשף ב-Xnet.
השופטים התרשמו מההצעה וציינו "הפרויקט מגובש ומעוצב היטב, בעל נוכחות מרשימה באמצעים מינימליסטיים. פרויקט יעיל וחסכוני העונה היטב למטרות התחרות ומתאים לקנה המידה של רמת ישי (...) המבנה יתפקד היטב גם לשימושים חלקיים".
רוזן ואהרונסון, שני האדריכלים הצעירים שיקבלו ביום רביעי הקרוב את הפרס הנלווה לזכייתם בתחרות, מספרים בראיון ל-Xnet על תפיסתם האדריכלית ועל ההצעה עצמה:
- הקונספט:
"נקודת המוצא הייתה לשקף בכלים אדריכליים את חווית הזיכרון. המונח שהנחה אותנו הוא 'שרידים', שאמנם שייכים לעבר, אך קיימים גם בהווה ומשתנים לאורך זמן. לכן קיימת דואליות בשימושים. לדוגמה, קיר יכול לשמש גם כספסל והופך למסה. לאחר שהרעיון המרכזי היה רישות האתר במערכת של קירות, המדמים שרידים, יצקנו לתוך המערכת פונקציות המתאימות ליום-יום ולזיכרון".
- כמעט ולא רואים בניין:
"האסתטיקה לעיצוב ה'שרידים' הושפעה רבות מהתבוננות על טרסות האבן הגליליות, ומהאדריכלות הוורנקולרית הים-תיכונית. המבנה הלבן, המכונה 'הבניין', הוא רק חלק קטן מהפרויקט, ולמעשה שני שלישים מהשטח הבנוי נמצאים מתחת לקרקע".
- אקולוגיה:
"בחרנו שלא להעמיס בפתחים גדולים ובקירות מסך, ולנסות להתמודד עם האקלים באמצעים ששואבים את השראתם מפתרונות העבר, כשלקחנו בחשבון עקרונות אקולוגיים (הבניין מוטמן ברובו באדמה ומאפשר ריאה ירוקה. קומת המרתף חפורה ומאפשרת חיסכון באנרגיה, וכניסת הקרינה הישירה נמנעת בכמה אופנים, נ"ר). את הפתחים הגדולים בחרנו להשקיע בתוך המסה, ואילו הפתחים שאינם שקועים קיבלו פרופורציות צרות. האור חודר באמצעות חצרות ופטיואים, וקירוי מגן על המבקרים בפני השמש".
- צניעות וראווה:
"המבנה מודרני ומופנם. הוא לא מנסה לצעוק שום דבר, אלא מנסה לסגת ולפנות מקום לאדם ולהתייחדות שלו עם הזיכרון. שאפנו לבנות כמה שפחות ולהשאיר כמה שיותר, כשהמבנה הלבן מונה רק 6% משטח המגרש והאדריכלות נמצאת רק ברקע".
- תנועה במרחב:
"רצינו מקום מעורר מחשבה, שבו המבקר עובר תהליך של כניסה למבנה באופן אנכי ואופקי (דרך המסלול הישיר או המסלול הארוך, שנקראים בהתאמה 'דרך הזיכרון' ו'דרך היום-יום', נ"ר). למעשה, המתחם כולו הוא הפרויקט ששזורים בו אלמנטים בהיררכיה משתנה, והמבקר מגלה אותם. אין הפרדה בין החוץ לפנים, בין הטבעי למבונה".
- חדשנות מול קלאסיקה:
"אנחנו מנסים לכוון בצורה לא יומרנית לאדריכלות על-זמנית, שכן הריבוע הלבן של מלביץ' הרבה יותר חדשני מרוב הציורים שמציירים היום".
- רמת ישי:
"הרגשנו שאנשי רמת ישי חיפשו משהו מסוים. מכיוון שאנחנו אדריכלים, ולא משחקים בתפקיד אלוהים, החלטנו להקשיב לצרכיו של הלקוח. בסיור המקדים נאמר לנו שחסרים ברמת ישי שטחים פתוחים ציבוריים, אז בחרנו לתכנן פרויקט שמתאים לדרישה. מה גם, שביישובים קטנים וכפריים, מבני ציבור 'טובעים' בשטח ירוק".
- על התחרות והמתלוננים:
"בשונה מתחרויות גדולות, שם הסיכויים נמוכים, הפעם נערכה תחרות אנונימית לאדריכלים מתחת לגיל 40. זו החלטה אמיצה מבחינת המזמין, במיוחד בישראל השמרנית, כשלרוב מחליטים להזמין חמישה משרדים קבועים. הפעם דווקא נתנו צ'אנס למי שלא מקבל צ'אנס כמעט אף פעם. ולאלה המאוכזבים: אנחנו מקווים בעבורם שעוד יהיו תחרויות רבות כאלה, שממחישות את הצורך של הדור הצעיר לומר את דברו".
קצב התכנון לתחרות:
"עבדנו כאילו אנחנו עובדים למכרז קבלני לבנייה. אחד הערכים החשובים היה צניעות במראה. חשוב לנו שמבנים לא ישתגעו ושהצופה שיסתכל לא יאמר 'שפכו כאן כסף על אגו אדריכלי'. הפרויקט התאים מבחינת השטח והמורכבות לאדריכלים צעירים, על אף שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לגשת לתחרות כזו ברצינות רק אחת לשנתיים".
"אנחנו רואים בתכנון בתי דירות אתגר גדול. ברמת המאקרו, כיצד הבניין משפיע על סביבתו האורבנית, ובמיקרו - אפשרות לבחון כיצד המשפחה הישראלית חיה. זהו אתגר גדול יותר מתכנון מבנה ציבורי, שמקבל את כל תשומת הלב. דווקא בניין שמשדרג רחוב אפור יכול להשפיע יותר".
להיות אדריכלים צעירים:
"ההתחלה מאוד קשה. גם פרויקטים לאו דווקא מאפשרים פרנסה. נדמה שלכל הצעת מחיר שתינתן, מישהו אחר ייתן הצעת מחיר נמוכה יותר. הצעירים עובדים כמעט בלי רווח, מתוך תקווה שאולי העבודה הקשה תשתלם בעתיד".
אך לא צריך להסתפק בהצעה שזכתה. סקירת ההצעות השונות מגלה שלל יצירתי לא פחות:
מקום שלישי:
האדריכליות מיכל גרינבאום ותמר נשיא השתמשו בטופוגרפיה המתונה ויצרו חלל התכנסות חיצוני. ההצעה מורכבת משני אלמנטים מרכזיים שצורותיהם שונות: מנסרה, המכילה את הספרייה והכיתות, ואנדרטת הנצחה ובה חלל התייחדות.
"הפרויקט בעל מופע ונוכחות, מציע פיתוח הכיכר באמצעות עצים קיימים באתר, מנצל את הטופוגרפיה להתקהלות ומאפשר תפקוד יומיומי למשתמשים בודדים", נכתב בהחלטת השופטים.
ציון לשבח:
האדריכלים אסתי אלזייב ומיכאל פלד ניצלו את הפרשי הטופוגרפיה כדי לייצר משטח הליכה מכיוון הרחוב העליון. המפלס הופך לדפנות המבנה ולתקרתו. במרכז חצר מרכזית, ומסביבה חללים לא מודולריים המשמשים לשימושים השונים.
"הפרויקט מבקש לייצר שער כניסה ליישוב, מפרק את מרכיבי הפרוגרמה ומשלב בין שטחי החוץ לחלקים המבונים. ההחלטה האדריכלית מאפשרת יצירת רחבות קטנות ואינטימיות", נכתב בהחלטת השופטים.
מונא אדריכלים (אדריכל אחראי: אורן בטאן), שדורג אף הוא במקום גבוה בתחרות, מציע צורניות שונה מרוב ההצעות שראינו, עם קווים עגולים ואמורפיים השולטים במתחם. את ההשראה שאבו המתכננים מהין-יאנג, כשטרסות הישיבה מתקפלות לכיוון המבנה המרכזי – הספרייה - כך שנוצרת סכמה תכנונית המשכית. גג הבניין מתחבר לרחוב העליון ומתיישר עימו באותו מפלס, כך שהבינוי אינו בולט ברחוב.
רועי טלמון ונועה בירן הכינו פרויקט שמזכיר את טיפוסי מבני המגורים של רמת ישי ההיסטורית, תוך הצגת פרשנות חדשה להם. קיר הנופלים מוצב בתוך הפרויקט, והבניין אינו מפורק לחלקים: הפונקציות נשארות כמערכת שלמה החוצה את המגרש ומחלקת את השטחים הפתוחים לשימושים השונים - ציבוריים, פרטיים ואינטימיים.
מעיון בהחלטת השופטים ובהצעות שהעפילו לצמרת התחרות, ניכר כי השופטים העדיפו מבנה צנוע, שימושי, ישים וקומפקטי, המשתלב בשטח ואינו מתפזר בו – כך שיישאר מספיק שטח ציבורי פתוח שיתאים לקיומם של טקסים שונים. הפרויקט של האדריכלים אופיר מנחם, מיכה פוליסון ושני לביא מציע פרשנות אחרת, וממבט ראשון הוא מזכיר אנדרטאות מפורסמות מחוץ לישראל. יש כאן ניסיון לברוא רקמה משותפת, באמצעות מסה משתנה שפורקה לכמה מבנים עם קנה-מידה משתנה, כשמערכת של שבילים חוצה ביניהם.
פרלה קאופמן, נשמעו קולות אכזבה בעקבות ההחלטה. מה עמד בבסיסה?
"היו פרויקטים רבים עם תכנון נוף טוב, והיו כאלו שהיה בהם בניין טוב ועם פיתוח סביבתי פחות מוצלח. אני לא יכולה לומר שכל ההצעות היו טובות, אבל הפרויקט הזוכה היה מאוזן, ומתאים לתקציב. הצוות שהחליט היה מגוון, וכלל אדריכלית נוף (ורדית צורנמל) ואת ראש המועצה שהציג את משנתו. היה קונצנזוס בקרב השופטים לגבי ההצעה, ואני שלמה לגמרי עם הבחירה".
ומלה למאוכזבים?
"אני התחלתי לזכות בתחרויות רק כשהתחלתי להיות שופטת. רק אז התחלתי להבין מה העיקר ומה הטפל. זו פעם ראשונה שאני נתקלת בכמות כזו של פרויקטים. תחרויות מסוג זה מאוד חשובות – במיוחד בעידן שבו יש אדריכלים רבים – זו הדרך להכרה ולעבודה על פרויקטים מעניינים. העובדה שאין כמעט תחרויות פומביות היא טעות – צריך לעשות זאת יותר".
- הפרסים יוענקו ביום ד' (12.12.12) ברמת ישי, יחד עם תערוכה נלווית. היא תנדוד לבית האדריכל ביפו ב-23.12.
ניתן לצפות בהצעות נוספות ובפירוט עליהן בבלוג "ארכיבלנדר"
