לתל אביבים משכימי קום חיכו כמה הפתעות אתמול (ב'), עם עלות השחר, לפני שמנקי העירייה סילקו אותן: ברווזי נייר צצו בכיכר רבין, עבודות אוריגמי שפוזרו בכיכר דיזנגוף, וכיכר "הבימה" כוסתה ביריעות מסקנטייפ שחורות שהודבקו על אריחי הבטון הלבנים. אלה, ועוד כמה עבודות ספונטניות-כביכול, היו תוצאה של מה שהתרחש רק כמה שעות מוקדם יותר: תחרות "עיצוב גרילה" שנערכה בשעות הלילה.

המטרה הייתה ברורה: להקים פרויקט תוך שלוש שעות ובמינימום אמצעים. העיר משמשת תפאורה בלבד, ואסור לגעת בה: לא להשחית ולא להתערב במרחב העירוני באופן שאינו ניתן להסרה. "הרעיון התגלגל מתוך האהבה לעיר. בתל אביב יש הרבה אנשים יצירתיים שרוצים לומר משהו ולשבור שגרה, והתחרות הייתה טריגר בשבילם", אומר האדריכל שטרן, אחד משלושת היזמים של האירוע (יחד עם האדריכל שובל שקרל ובעל הבר "שפגט", אמרי קלמן). הם קראו לתחרות Square, הזמינו אדריכלים ומעצבים (ולכל מי שרוצה) להשתתף, מינו צוות שופטים שיכתיר את הזוכים ויצאו ללילה לבן. Xnet ליווה את הלילה הלבן של עיצוב הגרילה בתל אביב, וככה זה נראה:

1:00 בכיכר רבין

הבריכה האקולוגית, שכמעט וקשה לדמיין את הכיכר בלעדיה, נצבעה בעשרות עגורי נייר. האדריכלים רועי טלמון וגל קרני והמעצבת ליטל מאור אחראים על העבודה, שאותה הם מכנים "עונת הנדידה". "המיצג תוהה על ההמולה התל אביבית, זאת שאינה עוצרת, ממשיכה ודורסת ואינה מבחינה בתנועות האיטיות של הטבע המשתנה", הסבירו השלושה את פשר המפגן האסתטי. גוונים לא מוכרים נוספו לרגע למים הכהים ונראו כספק פרחי מים, ספק להקת ציפורים שעומדת לפרוש כנף ולהמריא.

עונת הנדידה בכיכר רבין. באביב הם ישובו חזרה (צילום: עונת הנדידה - גל קרני, ליטל מאור ורועי טלמון)
עונת הנדידה בכיכר רבין. באביב הם ישובו חזרה (צילום: עונת הנדידה - גל קרני, ליטל מאור ורועי טלמון)

1:30 כיכר הבימה

הרחבה הצחורה של "הבימה" והיכל התרבות מהוקצעת מאוד; מהוקצעת יותר מדי, טוענות המעצבות דניאלה ארנוביץ, מיכל הר-גב וגתית בריטברד, שמתקוממות על כללי ההתנהגות המותרים והאסורים שנכפים על התושבים מצד העירייה. "המקום אמור לשרת את הציבור, אבל אין בו צל, ועצוב לנו לראות שלטים האוסרים על מגוון פעילויות, כמו רכיבה על אופניים, שוטטות עם כלבים ועוד".

לכן, דווקא מול שלט ההתנהגות המסוגנן ובסמוך לפסל שלושת העיגולים ("התרוממות") של מנשה קדישמן, הן בחרו למקם את עבודתן - "שמור לציבור" שמה – שנעשתה מיריעות נייר דבק שחור וגס. אסופת קווים התחברו למלבנים המדמים מושבי תיאטרון, ושניסו לשוות מראה של אמפיתיאטרון-רחוב הפונה לבמה מאולתרת, שגם היא סומנה באותן יריעות שחורות.

"ביקשנו ליצור מקום ציבורי באמצעות מספר קווים בחלל, ולהזמין את הציבור 'לקחת' את הכיכר בחזרה ולא לחיות על פי חוקי העירייה, המעודדים מרחב מנוכר", הן אמרו, בעודן משקיפות על בניין התיאטרון המסוגר.

2:00 שדרות רוטשילד

לאורך השדרה צועדות מדי יום קבוצות תיירים רבות, ששומעות מהמדריכים דברי שבח למבני הסגנון הבינלאומי הייחודים לעיר ולשדרה בפרט. לאדריכלים ניר לוי, תומר צוקרמן וישראל ביטון קצת נמאס מהתדמית השחוקה של רוטשילד. "הסגנון האדריכלי המאפיין את הרחוב משעמם, עושה רושם שרק אדריכלים מעריכים אותו", אמר לוי, והשלושה סבורים שהבנייה שמעוגנת במערכת חוקים נוקשה מכתיבה אדריכלות שחוזרת על עצמה.

הם החליטו להקרין את עבודתם "עיר במרפסת" על מרפסת של בניין אופייני לשדרה. "אנחנו כאן, ברוטשילד, כי כאן אפשר לעשות משהו מעניין, והתמקמנו בסמוך ל'בית העם' כי כאן היה חשמל", הם הסבירו את הבחירה שנראתה אקראית. באופן מעשי יותר, היצירה הייתה אנימציה ידנית מושקעת, שדימתה עיר אלטרנטיבית תוססת. בכך הם ביקשו לגרות את דמיונם של העוברים והשבים, ולעורר מחשבה על חלופות יצירתיות לעוד ועוד בניינים קלי שאתיים בישראל.

2:30 כיכר מגן דוד

בזמן שכל מטרופולין שמכבד את עצמו מתהדר בתחתית ראויה, תל אביב ממשיכה לאחר לרכבת. המעבר התת-קרקעי המתחפר מתחת לרחוב אלנבי המוזנח הזכיר לצוות הבא - האדריכליות נעמה חיון ואיילת הוקמן, מעצבת הפנים שירה הוקמן, המהנדס אורן יוסף והמתכנן העירוני חמי גרא – תחנת מטרו, ולכן הם מיקמו בו את עבודתם "underground".

בעיצוב גרפי צבעוני ונהיר, שרכיביו לקוחים מהשפה המקובלת ברכבות תחתיות בעולם, שירטטה החבורה את המרחב מחדש. "תל אביב לא צריכה רכבת קלה - היא נואשת לרכבת תחתית", גורסים החמישה. לדעתם, אלנבי הוא רחוב מפויח וסואן שיכול לעבור החיאה מוצלחת בעזרת תחתית מוצלחת. והם עדיין אופטימיים בנוגע לאפשרות שזה יקרה.

3:00 גינת לוינסקי

הרחבה שנמצאת מול בית הכנסת בגינת לוינסקי שוקקת אדם גם בשעה 3 לפנות בוקר. עשרות מהגרי עבודה ופליטים מעבירים בה את רוב שעות היום והלילה. האמנים איתי בלאיש ויונתן גולדמן, המעצבת אלינור מילשטיין וגילי רון בחרו למקם ברחבה הזו את עבודתם, שנקראה "help yourself" תרתי משמע: "התכבד/י" ו"תעזור/תעזרי לעצמך".

בית לנזקקים? הפקחים לא אהבו את זה (צילום: עומרי שפירא, עודד גל, גדעון לוין)
בית לנזקקים? הפקחים לא אהבו את זה (צילום: עומרי שפירא, עודד גל, גדעון לוין)

"מדינת ישראל שולחת סיוע למדינות העולם כשפוקדים אותן גלי צונאמי ורעידות אדמה, אך מתעלמת לחלוטין מהאזור הגועש שנמצא בה", הסבירו הארבעה מה הניע אותם להקים את העבודה, שנראתה כמו קופסה שהוצנחה מהשמיים על כר הדשא. הם קיוו שהאובייקט המאולתר, שהורכב ממשטחי עץ, ישמש לרווחת דרי המקום ויהפוך לבית בשבילם. המציאות טפחה על פניהם כבר בבוקר, כשאנשי העירייה "גילחו" את המיצב ולא השאירו ממנו זכר.

3:30 תוצאות

בסך הכל השתתפו באירוע הלילי 19 קבוצות, והן שלחו בזמן אמיתי תיעוד של העבודה המוגמרת אל חבר השופטים שהתכנס בבר ה"שפגט" ברחוב נחלת בנימין. על המסך הוקרנו הצילומים הדיגיטליים, וביניהם אפשר היה לראות פלסטרים צבעוניים שהודבקו על בניינים מרופטים; תמרורים מאולתרים מחומרים שנאספו בפחים של בתי דפוס, כשתמרורי האזהרה שהנהגים "הפסיקו לראות" שוכפלו (תחת הכותרת "יבול אורבני"); וגם "מלון לדרי לילה" (הומלסים) בכיכר מסריק - אסופת אובייקטים מקרטוני סופר מרקט, המדמים מרחב צרכני לטובת חסרי הבית שנרדמים כל לילה על ספסלים בכיכר.

והם היו ברחבת הסינמטק (צילום: עומרי שפירא, עודד גל, גדעון לוין)
והם היו ברחבת הסינמטק (צילום: עומרי שפירא, עודד גל, גדעון לוין)

השופטים - האדריכל ארז אלה, המעצבת רקפת לוי, העיתונאי איתי ולדמן והצלם עידו איז'ק – דירגו את העבודות ושיקללו ציונים. בסופו של דבר הוכרזה עבודת ה"underground" בכיכר מגן דוד כמנצחת, ואפשר היה לסגור את הלילה. כעבור שעות ספורות, אחרי עלות השחר, המיצבים והעבודות שהוקמו ללא ידיעת העירייה הוסרו מהשטח או התכלו מעצמם. העיר חוזרת לשגרה והזיכרון נותר בתמונות וברשתות החברתיות.

"החוכמה בפרויקטים היא שהם פעלו למשך זמן מוגדר, נארזו ויכולים לקום מחדש", סיכם שטרן את האירוע. :ההישג הוא איגודם של 80 אנשים מכל צבעי הקשת של עולם העיצוב, מאמני קעקועים ועד לאדריכלים, שיכולים לחשוב במשותף ולייצר פרויקטים שייצרו אימפקט גדול".