בכל סוף שבוע, צצים מצנחים צבעוניים המעטרים את השמיים ואת גבעות הכורכר בחוף הבונים. הם נוחתים על כר הדשא של מועדון הצניחה "פרדייב", שפועל כאן מאז 1999 בהאנגר ישן. בקרוב הוא עובר דירה ומשפר תנאים, כשייכנס למבנה חדש וגדול ("השמורה האווירית", קוראים לו כאן) שהוא מרחב רב-תכליתי עם חללי תצוגה, גלריה, משרדים, האנגר פתוח ומסלולי המראה.
מבנה הבטון הצנוע נגלה לעין לאחר נסיעה בדרך צרה לכיוון החוף, דרך שממנה נשקפים החוף והאופק. העיצוב של המבנה שואב השראה מעולם התעופה: הפינות העגולות מסמלות את האווירודינמיקה, פתחי המיזוג נראים כמנועי סילון. נתוני הפתיחה - מגרש מלבני ששטחו 1,670 מ"ר (65*25) וטופוגרפיה מתונה - הולידו 2,500 מ"ר בנויים על פני קומה וחצי, המתחפרים באדמה. לדברי המתכנן, האדריכל גבי שוורץ, "כשבונים בסביבה טבעית נכון להשתמש בחומרים בצורתם המקורית. לא רצינו בניין מלוקק, ותיכננו מוצר מקומי ומעט פרוע".
זהו מבנה נטול חיפויים שבו הרצפה עשויה בטון מוחלק, החומרים טבעיים וקורות עץ דקות מונחות ברחבת הכניסה ובמעברים החיצוניים, זהות בפרופורציות לתבניות העץ שאליו נוצק הבטון. שוורץ סבור שהנוכחות של הבטון עדינה, בזכות הגג (שעובי המסגרת שלו 20 סנטימטרים) הנראה כ"קליפה דקה העוטפת את המבנה וממסגרת את הנוף".
אסופת החלונות האקראיים בחזית הדרומית, אגף שמשמש את חדרי השירות והמשרדים, ממעטת בפתחים כדי לצמצם את קרינת השמש ככל שניתן. כשמקיפים את המבנה מצידו ויורדים במדרגות, מגיעים לאולם ההמתנה החיצוני שבו יחכו הממתינים לצונחים. הוא מוקף קירות תומכים מחופים אבני כורכר מקומיות, ובנוי בסמוך לחזית הצפונית והשקופה. אז מתגלה החזית המערבית – החלק האיקוני של הבניין – המורכבת משתי כנפיים גדולות-ממדים. הקונסטרוקציה מחופה ביריעות פוליגל שקופות למחצה, וחושפת את החלל ואת אוסף המטוסים שמוצג בו. האדריכל סבור שזהו "מין ניסיון להידמות למרכז פומפידו בפריז".
סיפורה של התעופה הישראלית
מנכ"ל המועדון, דן מוקדי, טייס חיל האוויר בדימוס, אינו מסתיר את התרגשותו. על הבניין החדש הוא חלם מיום שהקים את המועדון. אסופת פריטי תעופה, חלק קטן מאלפיים פריטים ששמורים בארכיון המועדון, מונחת על שולחנו, ומוקדי פותח בעדינות מעטפה שנחתה הישר מארצות הברית. מסתתר בה גזיר עיתון מינואר 1914, שם אולי ימצא ידיעה על נחיתות בארץ ישראל. על המדף ניצב גביע שהוענק לזוכה בתחרות הדאייה הראשונה במדינת ישראל, שהתקיימה על הר הכרמל ב-1940. "המקום מיועד לכל מי שמתרגש מרומנטיקה ומאסתטיקה", מתפייט מוקדי כשעיניו בורקות, "התעופה מייצגת ערכים של פריצת גבולות, חלוציות, גמישות, מחשבה ואומץ".
"המעופף הצרפתי ביפו. סוף סוף בא המעופף באווירונו, אבל לא ירד אל המקום המיועד, אלא על שפת הים על יד מגרש הבנק העברי" – משפט זה, מתוך עיתון "החירות" שפורסם ב-30 בדצמבר 1913, מודפס על קיר הגלריה "ציפור האדם", שפותחת את מסלול הסיור שמגולל את תולדות התעופה בארץ ישראל. 100 שנה חלפו מאז תחילתן, ואין עיתוי הולם מזה לספר באגדות התעופה הישראלית, בעזרת צוות הדרכה שיעביר את המבקרים דרך תקופות שונות בתעופה המקומית והעולמית. כך, למשל, הקומה העליונה מבקשת "להפיץ את תרבות התעופה", בעוד שהקומה התחתונה מתארת את "שורשי הארץ". "הוותיקים מעבירים ידע לצעירים", מספר מוקדי בגאווה, בעודו מצביע על אחד המדריכים, בן 71, המעביר את התורה למדריך צעיר ממנו.
המטוסים, המפוזרים על רצפת הבטון בחלל המרכזי (שטחו 1,500 מ"ר), הם האלמנט הבולט ביותר כמובן. ה"פליט מודל 1", שצבעו אדום-לבן, הוא העתיק ביותר בישראל – מ-1929. ה"טיילור קראפט" הכחול יצא לטיסתו הראשונה ב-1939, חלק מהגשמת חזונו של זאב ז'בוטינסקי, ונעשה בו שימוש בקורס הטיס הראשון של האצ"ל. ה"טייגר מוט''' הצהוב, שכינוי היה "עש נמר", הגיע ארצה בתקופת המנדט הבריטי; צוות הגלריה הכשיר אותו מחדש לטיסה. האוסף ממשיך לצמוח, ובימים אלה עושה את דרכו לשם מטוס נוסף, שפרש כנפיים לראשונה ב-1930. מתוך האולם שורטטו על הקרקע שני מסלולי המראה מבטון. "בעבר מטוסים המריאו מעפר ומדשא, אנחנו מתכוונים לשחזר זאת", מציין מוקדי.
אולם התעתועים והאגדה האמריקאית
הגשר מוביל ל"אולם התעתועים", שם שנלקח מספרו של ריצ'רד באך שעשה שימוש במטוס "פליט", והחלל הזה מתייחס לתקופה שבין מלחמות העולם. על הרצפה פזורים "כסאות ביזנס" שנשלפו ממטוס שפורק בארצות הברית, ולידם מוטל שלד מטוסו הלא-גמור של אד היינמן. זהו שם אנונימי לרוב הקוראים, אך את המטוס הקטן הזה תיכנן מי שיעצב בהמשך לא פחות מ-20 מטוסי קרב ויהפוך לדמות אגדית בענף. היינמן, נטול הכשרה רשמית, היה חתום בין היתר על תכנון מטוס הסקייהוק, ועמד בערוב ימיו בראש צוות התכנון שהתווה את ראשית דרכם של מטוסי האף-16.
גלריה קטנה הסמוכה לאולם המרכזי תציג את התערוכה "מדאון לסילון", הכוללת תצלומים נדירים ופריטים שלוקטו מאוספים פרטיים. המוצגים מספרים על מורשת הטיס באמצעות שני "אבות טיפוס" בשר ודם: דני שפירא, בן 87, הטייס הישראלי הראשון שהטיס מיג 21; ומנחם בר המנוח. שניהם היו חברים ב"קלוב התעופה הארצישראלי", עוד בימים שנשא אופי אזרחי, והמשיכו לשרשרת הפיקוד בחיל האוויר. בחלל מוצגים הדיפלומות וההישגים, מכתבי הערכה וידיעות מעיתונים ישנים וכתבי יד פרי עטם.
בין גלריית הכניסה לחלל הבא נמצא גשר המשקיף על החלל המרכזי. כשהכנפיים מוסטות מטה, הנוף נראה כשכבות מפוקסלות של אדמה, גבעות חול ושמיים. כרגע ניצב הקיר הלבן והמגובס בשיממונו, ואם ימשיכו אנשי המועדון להקפיד על הרצף הכרונולוגי בסיפור, הוא עתיד להתכסות בצילומים של מטוסי קרב ממלחמת העולם הראשונה. "התעופה הזינה את המלחמות, אבל אנחנו מנסים להתרכז בתקופות של שלום", מדגיש מוקדי.
>> גבי שורץ, זוכה פרס רכטר, הוא מייסד ושותף במשרד החיפאי שורץ-בסנוסוף. צוות תכנון: גבי שורץ, נעה חפץ, רועי טלמון, עמרי רימון ואברהם רוטל
