העם רוצה צדק משפחתי: שתי משפחות בדירה אחת בתל אביב

סיפורה של הדירה הזו הוא סיפורה של תל אביב, וביותר מדרך אחת. הוא הולם את רוח התקופה, שבה מתפרצת מחאה נגד מחירי הדיור הנוסקים, ומשפחות צעירות שרוצות לגור בעיר מחויבות לחפש פתרונות יצירתיים. והוא הולם את רוחה של העיר הליברלית, שבה יותר ויותר משפחות מגדירות מחדש ומרחיבות את גבולות המעטפת של ההגדרה הקלאסית והמיושנת ל"מהי משפחה".

בדירה הזו, 95 מ"ר שטחה, גרות שתי משפחות: שלושה מבוגרים – זוג גברים ואחותו של אחד מהם – יחד עם ילדה בת חמש (בתה של האחות) ותינוק בן-יומו. שתי המשפחות חולקות סלון ומטבח, ממש כמו משפחות העולים בשנות ה-50, והן חולקות דבר יקר מזה: התינוק הוא בנם של זוג הגברים וילדה הביולוגי של האחות.

הזוג – עובד סוציאלי ומורה לפלדנקרייז – הם בעלי הבית. בדירה הזו התאהבו בעיקר בגלל מרפסת אחורית הפונה לגרם מדרגות חירום מברזל, שמובילות אל הגג ושאותו הפכו למעין מרפסת פתוחה, הפינה האהובה עליהם בבית (ראו תמונה מימין). את דקל גודוביץ, האדריכל ששכרו כדי לשפץ את הדירה הישנה, הכירו בפייסבוק. "גרתי באלנבי וכשירדתי מהדירה ראיתי את י' רוכב על אופניים. תוך כדי נסיעה הוא צעק: אתה אדריכל, נכון? אנחנו צריכים להיפגש", מספר גודוביץ. הבריף הראשוני שקיבל מהשניים לא היה צפוי: הם הבהירו שהם לא רוצים חללים פתוחים וגדולים, ומעדיפים דווקא סוג של מבוך, חללים קטנים שיפתיעו את המבקר ויתגלו בפניו בהדרגה.

"אנחנו לא מינימליסטים. אנחנו אוהבים חפצים, אוספים אותם ומשפצים אותם. הבית האחרון שלנו, שהיה בשטח של 35 מ"ר בלבד, היה עמוס בחפצים", מספר אחד מבני הזוג, שמגדיר את הדירה כבית הכי בורגני שלהם עד כה. "פחדנו מהדירה הזו, פחדנו מאווירה יוקרתית. אנחנו אוהבים עיצוב, אבל הכי קל ללכת ל'אלוני' ולקנות משהו יפה ב-20 אלף שקל. ידענו כשחיפשנו בית שהוא חייב להיות ישן. אנחנו מגיעים מהמקום הכי לא בורגני שיש".

''אנחנו לא מינימליסטיים, אוהבים חפצים'' (צילום: שי בן אפריים)

בהשקעה צנועה יחסית לשיפוץ כולל - 220,000 שקלים - עברה הדירה מהפך שימושי ועיצובי, והפכה מדירת שלושה חדרים לדירת ארבעה חדרים, ונשאר אפילו מקום לפינת עבודה. הדבר התאפשר בזכות החלטה עקרונית אחת: ליצור חלל אחד לסלון ולמטבח, ולהעביר את חדרי הרחצה השירותים למרכז הדירה, מעין ''אי'' שמפנה סביבו מקום לחדרים (ראו תוכניות למטה). שלושת חדרי השינה הם בגדלים שונים: מה שהיה בתחילה קליניקה והיום הוא חדרה של הילדה הוא הקטן ביותר - 2.80 על 3.20 מטרים. החדר האמצעי, שמשרת את האם, הוא בשטח של 3.25 על 3.20 מטרים, ושטחו של החדר הגדול, שמשרת את בני הזוג והתינוק, הוא 3.05 על 5.35 מטרים. הסלון, המטבח ופינת אוכל נמצאים מעברו השני של ה"אי" ופונים לחזית הבניין.

דלת חדר השירותים ב''אי''. מעבר לפינה: שולחן העבודה שבין המטבח לחדר הילדה (צילום: שי בן אפריים)

זהו בניין לשימור, שנבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת בסגנון הבינלאומי. גודוביץ התאהב בו ממבט ראשון. בתחילה ביקשו בעלי הבית לסגור את המרפסת שפונה לרחוב ולגן מאיר. גודוביץ התנגד, הן בשל החשיבות שהוא מייחס לחזית הבניין והן בשל הטיח החיצוני, טיח קרצפוץ מיוחד עם אגריגטים, שנותר מימיה הראשונים של הדירה. הוא הצליח לשכנע והמרפסת שניצלה מלאה היום בעציצים ובצמחים מטופחים. לעומת זאת, מרפסת השירות מאחור בוטלה. דלת פרופיל אלומיניום מינימלי, שהועדף על פני פרופיל ברזל מטעמי תקציב, מחבר את הדירה לגרם מדרגות החירום, שהפך למרפסת אחורית אלטרנטיבית וירוקה ותורם לזרימת האוויר בדירה שבה שני כיווני אוויר בלבד.

בדירה המקורית חופתה הרצפה בבלטות טרצו אפורות בגודל 20 על 20 סנטימטרים. בעלי הבית ביקשו להחליף את הריצוף וכבר נסעו לגליל בחיפוש אחר אבן מתאימה יותר, אבל בסופו של דבר הושאר הריצוף המקורי. "במהלך הפרויקט עברו בעלי הבית תהליך בו למדו לאהוב את הקיים", אומר גודוביץ. אזור חדרי השינה, המסדרון ופינת העבודה חופה בפרקט. האריחים שפורקו ממנו שימשו למילוי חסרים בשאר החלל. גם הפאנלים המקוריים, קרמיקה מיוחדת בצבע שחור, שומרו במהלך השיפוץ. שלושה חסרו: הקבלן, בתושייתו, השלים את החסר בעזרת פאנלים מקוריים שמצא בחדר הכביסה על הגג, עודפים שהושארו שם בידי קבלן קודם.

חלק ניכר מהרהיטים לא נקנו בחנויות. שידת הטלוויזיה, למשל, היתה שולחן העבודה של הקבלן במהלך השיפוץ, שהושאר בדירה, שופץ ונצבע. שולחן הקפה עשוי שבבים דחוסים, עבודת יד של אחד מבעלי הבית, שעשה סדנת נגרות. קיר המטבח חופה באריחי חרסינה איטלקית, שנמצאו בבוידם והספיקו בדיוק לשטח המבוקש. בחדרי הרחצה והשירותים הותקנו כיורים ורודים תוצרת צרפת שנקנו ב"חרש עודפים" ב-150 שקלים לאחד, ובדלתותיהם שולבו חלונות עגולים עם זכוכית צהובה. לאסלה שבחדר הרחצה הצמוד לחדר השינה הגדול הורכב משטף שהיה בדירה המקורית, במקום ידית הדחה שגרתית.

נסיבות החיים הובילו לכך שהיום 95 המטרים הרבועים של הדירה משרתים היטב שתי משפחות. "בתקופת הבאוהאוס גרו שתיים-שלוש משפחות בדירה. היום מאכלסת דירה כזו לרוב אדם אחד או זוג עם כלב", אומר גודוביץ. מעט לאחר שנכנסו אל הדירה המשופצת פתחו ר' וי' את דלת ביתם לאחותו של י' ולבתה בת החמש, שעזבו את ביתן וחיפשו מקום זמני "לנחות" בו. הקליניקה הועברה אל מחוץ לדירה והפכה לחדרה של הילדה. עם הזמן הפך הזמני לקבוע, בייחוד עם ההחלטה על התינוק החדש. "אנחנו משפחה של אמא-אבא ואבא", הם אומרים. פתרון של פונדקאות לא היה רלבנטי מבחינתם, הן בשל העלות הכספית הגבוהה והן משום שלא אהבו את הרעיון. "אנחנו רוצים משפחה עם אמא, לא הורים גרושים כבר מההתחלה. אפשר להגיד שהחלל הוא שאיפשר ויצר לנו הזדמנות חדשה", אומר ר'.

עוד בערוצי העיצוב והאדריכלות:

>> האם שכונת נווה אביבים היא השכונה הכי טובה בארץ?