אחד הפרויקטים הראשונים של גלית שיף ויעל גלעד היה בגליל התחתון, כשהתבקשו לשפץ את מפעל DC לכוסות נייר בקיבוץ חורשים. התקציב, כראוי לפרויקט ראשון, היה מוגבל. מדובר במבנה קובייתי עם פטיו, ושתי האדריכליות החליטו להשתמש בנתון הזה כדי להחדיר אור טבעי למשרדים ולחללים, וכדי להרוויח אקלים נוח ופרטיות. על קירות שקופים הותקנו מדפים השוברים את כניסת האור הישיר, ופתרון חסכוני במיוחד יושם בחדר הישיבות: קירותיו חופו בקיר מחורר שעשוי גלילי קרטון – פסולת הייצור של המפעל.

הפטיו במפעל DC. תוכנית השיפוץ (הדמיה: גלעד שיף אדריכלות)
הפטיו במפעל DC. תוכנית השיפוץ (הדמיה: גלעד שיף אדריכלות)

בפרויקט אחר שסוקר כאן השנה, גן משחקים בשכונת מורשה ברמת השרון, הצליחו שתי האדריכלות הצעירות להוסיף גן שונה מהמקובל בישראל, לשכונה תוססת במרכז הארץ. הגינה הזו מאתגרת את העיצוב העירוני המשוכפל, שנהוג בערים שונות, בעזרת מתקנים יצירתיים וטיפול מעניין בטופוגרפיה. בגלל בעיות תקציב, הגן מתבצע בשלבים.

לא דומה לגנים אחרים. הפרויקט במורשה (צילום: שי אפשטיין)
לא דומה לגנים אחרים. הפרויקט במורשה (צילום: שי אפשטיין)

יש בארץ פתיחות לאדריכלות ולטכנולוגיה מהסוג שאתן מציעות?

"אין ספק שבארץ יש פחות רצון של לקוחות לאתגר אדריכלות, ופחות רצון לשלם על פתרונות לא קונבנציונליים", מודה יעל. "באירופה רואים איך בכל פרויקט קטן נעשה מאמץ ומושקעת מחשבה בפיתוח פתרונות, ובארץ זה קורה בעיקר בפרויקטים גדולים מאוד. אנחנו עושות מאמצים לעבוד על פרויקטים במגזר הציבורי, שהוא הכי עני. האתגר שלנו הוא להצליח במסגרת המגבלות ולפתח שיטות עבודה, טכנולוגיות וחומרים שיתאימו להם, ואנחנו מאמינות שדרך המגזר הציבורי ניתנת לנו האפשרות להגיע לקהל רחב, להשפיע, לאתגר ולהחדיר כמה שיותר ערכים ירוקים".

שיף וגלעד למדו אדריכלות בטכניון. יעל בחרה להמשיך ל-AA בלונדון, גלית המריאה לרוטרדם. "התארים שרצינו הם לא תיאורטיים אלא מעשיים", אומרת גלית, "כאלה שיתנו לנו כלים ליישם ולהטמיע שיטות עבודה. הגישה שלנו היא עבודה מקבילה על מחקר ועיצוב, וזו גם הסיבה ששתינו מלמדות ב'שנקר' ומשלבות את העבודה עם הסטודנטים בפרקטיקה המקצועית". לדברי יעל, "האג'נדה שמובילה אותנו היא סביבתית. אנחנו עושות שימוש באנליזות אקלימיות שגלית מתמחה בהן, והן מאפשרות לנו לתת משוב חוזר על התכנון ולהתאים אותו לתנאי הסביבה".

הן שיתפו פעולה עם תנועת "הירוקים" בחוות אנטנות של "בזק" בצפון הארץ, בשטח שכלל גם שטחים מזוהמים. מינהל מקרקעי ישראל קידם תוכנית להקמת שכונת מגורים על הקרקע, והיה צורך בטיהורה על חשבון היזם. לדברי יעל, "הצענו להפוך את רוב השטח לאזור ירוק מתויר ותיכננו בינוי צפוף יותר למגורים, והמודל הכלכלי שהצענו הוכיח שניתן לטהר את הקרקע באופן ביולוגי, עם בריכות טיהור וערימות קומפוסט שבהמשך יהפכו לפארק אקסטרים, למשל".

גלעד ושיף מסבירות על פרויקט בנוף ים:

הביקורת העיקרית על "אדריכלות ירוקה" היא שאדריכלות ובנייה הם בהכרח מזהמים. איך אתן עונות לזה?

גלית: "ברור שבנייה כשלעצמה היא לא עסק ירוק, אבל תכנון מדויק ושימוש בחומרים נכונים הם פתרונות שמאפשרים אופטימיזציה של התהליך. לאחרונה עבדנו על מרכז מיחזור עירוני לעיריית רעננה, על מגרש מוזנח של 4 דונם באזור התעשייה. ניסינו להשאיר שטח גדול לטובת פארק לציבור, שיוכל לתת גם נגישות למשאיות המיחזור. את המשרדים של אגף חזות העיר הכנסנו למבנה שעשוי ממכולות ממוחזרות, שנמצאות באתר כבר היום. פרוגראמה נוספת היא מרכז מיחזור לכל סוגי הפסולת. מרכז המיחזור יהיה בנוי מפלסטיק ממוחזר ונעשה בו שימוש בחומרים כמו ריצוף מבטון ממוחזר וזכוכית גרוסה".

יעל גלעד וגלית שיף. יש שינוי (צילום: שי אפשטיין)
יעל גלעד וגלית שיף. יש שינוי (צילום: שי אפשטיין)
יעל בוחרת להדגים את העקרונות התכנוניים דרך פרויקט "החווה" בפארק הירקון, שנעשה בעבור הרשות לפיתוח כלכלי של תל אביב-יפו. במשך שנים הייתה החווה, ששטחה כ-70 דונם, סגורה רק לפעילות של בית ספר חקלאי. בשנים האחרונות העירייה החליטה לפתוח אותה לציבור, בשעות שבהן התלמידים אינם שוהים בה. "התפקיד שלנו היה כירורגי. הסתובבנו עם 'זכוכית מגדלת תכנונית' שאיפשרה לנו לזהות פוטנציאל – למשל חממה נטושה שהפכנו לחוות פרפרים, או החלטה קטנה אבל משמעותית של העברת הכניסה מרמת גן לפארק הירקון. היופי של הפרויקט הוא שהוא מתבצע בשלבים, בכל פעם שהתפנה תקציב קטן הוצאנו חלק ממנו לפועל, וככה כבר הצלחנו לרצף אזור פיקניקים באריחי פלסטיק ממוחזרים ומחלחלים, יצרנו פינות ישיבה מספסלי אריזה שנמצאים בחווה, פינת ישיבה מטריבונות ממוחזרות שנתרמו צופו בדשא מלאכותי, מסתור לצפייה בציפורים מבמבוק שהוא חומר מתחדש, ועוד".

מהו החזון של המשרד?

"לעשות אדריכלות טובה שמשרתת את הלקוח, ושתהיה גם חסכונית וידידותית לסביבה. החלל הציבורי מעניין משום שהוא הבית של כולנו", מצהירה יעל. "כמובן שהיינו שמחות לקבל תקציבים גדולים יותר, שהיו מאפשרים לנו ללכת רחוק יותר. לצערי יש תחושה שבארץ מתפשרים דבר ראשון על האדריכלות, אבל אם מסתכלים עשר שנים אחורה רואים שמשהו בתרבות הישראלית משתנה, למשל המון חנויות עיצוב והרבה יותר מודעות סביבתית. אין ספק שהחללים הציבוריים, בינתיים בעיקר בתל אביב, מושקעים ברמות שלא הכרנו ויש לקוות ולהניח שזה יחלחל הלאה".

כרטיס ביקור:
  • שנת הקמה: 2006
  • בעלים: גלית שיף ויעל גלעד
  • מספר עובדים: לפי דרישה

עוד בסדרת "הנועזים": הדור הבא באדריכלות הישראלית