מערכת בחירות ישראלית אינה מושלמת אם המועמדים לראשות הממשלה אינם מבקרים באחד השווקים הגדולים. הפוליטיקאי עומד בפתח השוק, מוקף ומאובטח, והמדד המסכם של צעקות הצהלה, קריאות הבוז או זריקת העגבניות אמור להשפיע על גרף הסיכויים האלקטורליים. אהדת הקהל בשוק הכרמל או במחנה יהודה נחשבת לסנונית שתבשר את תוצאות המדגם בליל הבחירות.

השוק העירוני, בכל העולם, הוא מקום ססגוני ודחוס שבו מתהווה קהילה. סוחריו ורוכליו הם עמודי התווך המחזיקים את יריעות הבד והפח שמעליהם. הם נמצאים שם כבר עשרות שנים, יורשים את הוריהם ובניהם אמורים לרשת אותם. שווקים התפתחו לפני שמקצוע האדריכלות נלמד באקדמיה המודרנית. הם נולדו כשערים החלו להיבנות, התהוו בין רחובותיהן באופן אורגני, או התפתחו סביב כיכרות עירוניות. האסתטיות המאפיינת אותם היא ביטוי לתרבות האורבנית סביבם. ה"אגורה" היוונית, היא כיכר השוק (הקניון בעידן הקלאסי), הייתה מרכז החיים העירוניים בפוליס. האדריכלות שאפיינה אותה הייתה בבואה של החברה.

שוק האיכרים תפס תאוצה בישראל, על רקע ההתרחקות משווקים מוזנחים. חידוש השווקים העירוניים ימנע את הצורך (צילום: אריאלה אפללו)
שוק האיכרים תפס תאוצה בישראל, על רקע ההתרחקות משווקים מוזנחים. חידוש השווקים העירוניים ימנע את הצורך (צילום: אריאלה אפללו)

החברה הישראלית, שזנחה את העיר לטובת חיים בורגניים בפרבר, נטשה בהדרגה את הרחוב והחלה לסחור בקניון. המזומנים של השוק הוחלפו בכרטיסי ויזה, אור השמש הוחלף בנורות ניאון והלוגן, וצעקות הסוחרים הוסבו לנעימות חרישיות. הכניסה להיכל ההמונים נעשית דרך שער גבוה ומצועצע, הקניינים מוכתרים למלך ולמלכה למשך שעה קלה (או ארוכה), הזמן עומד מלכת ורק כשכרטיס האשראי יגוהץ יינתן האות לעזוב.

אם הקניון הוא מקום בבעלות פרטית ומשועתק מעיר לעיר - את המותגים שנמצאים בקניון נידח במזרח התיכון נפגוש גם בקניון בסייגון - הרי שהשוק הוא חלק מהמרקם הציבורי ומתקיים רק במקום שממנו צמח. מהקניון לא תיוולד מחאה חברתית: נעדרת ממנו החינניות והצפיפות של השוק. פוליטיקאים עדיין לא באים להתארח שם, וזבניות קוקטיות לא קמות מכיסאותיהן וצועקות "היידה ביבי". את המוכרות ב"זארה" וב"מנגו" לא נכיר לעולם: הן מתחלפות חדשות לבקרים, ולכל היותר יהנהנו לקראתנו לשלום - זו עבודה מזדמנת עבורן. היחסים המתפתחים במשך שנים עם הרוכלים – זו כבר דרך חיים.

שוק הכרמל: החור השחור מחכה לשינוי

אם לוח הזמנים יתגשם כמתוכנן, בהתחלת 2013 יעלו הדחפורים על שוק הכרמל בתל אביב. לדברי אורלי אראל, סגנית מנהל אגף התכנון בעירייה, תוכנית החידוש של השוק הוותיק עומדת בפני הפקדה, ואם לא יהיו התנגדויות היא תאושר ותיכנס לתוקף עד סוף שנה זו. השיפוץ אמור להקיף את השוק ואת סביבתו, תוך שמירה על האופי המחוספס שלו. האם זה אפשרי, בעיר שהופכת יותר ויותר רחובות אותנטיים למתחמים סטריליים? אראל מביעה תקווה ש"המתחם לא יהפוך לבורגני ומצועצע, ושחתך האוכלוסייה שיבוא להתגורר סביבו יהיה דומה לאנשים הגרים ברחובות אלנבי וקינג ג'ורג'" הסמוכים.

אם הסוחרים יסכימו, שיפוץ ''הכרמל'' יתחיל. הנה חלק מהתוכנית (באדיבות אקסלרוד גרובמן אדריכלים)
אם הסוחרים יסכימו, שיפוץ ''הכרמל'' יתחיל. הנה חלק מהתוכנית (באדיבות אקסלרוד גרובמן אדריכלים)

שוק הכרמל החל להתהוות בשנות ה-20 של המאה שעברה, כחלק מציר היסטורי שהוביל מיפו לכפר סומייל (כיום אזור ארלוזורוב-אבן גבירול), חצה את שכונת מנשייה שנחרבה והיה לגבול המזרחי של כרם התימנים. הציר עבר דרך רחוב קינג ג'ורג' (שבעבר נקרא רחוב הכרמל כמו השוק עצמו), המשיך לפרדס פורטליס (כיכר רבין היום) ונגמר בסומייל. חורבנה של מנשייה במלחמת העצמאות יצר שטח הפקר בין כרם התימנים ליפו, ובחלוף השנים האזור התמלא בעיקר במגרשי חנייה שביניהם משובצים כמה מגדלים.

במשך השנים השוק החל לחרוג מעבר לרחוב הכרמל, והמסחר זלג לרחובות ולמתחמים סמוכים, כשהבנייה למגורים סביב השוק דלילה. מדובר במארג טלאים אקראי, שבו ההזנחה ניכרת בכל ותנאי התברואה ירודים. "בסוף כל יום הפסולת נזרקת לכביש והניקיון נעשה באמצעות זרנוקי מים", מתאר האדריכל יאשה גרובמן, מתכנן התב"ע החדשה, את המצב הידוע לכל. "צריך לאפשר את התשתית הנאותה", סבורה אראל, "בלתי אפשרי לגור שם. האנשים שנשארו לגור הם אלה שלא יכולים להתגורר במקום אחר". היא מאמינה שהסדרת המתחם תמשוך אוכלוסייה חדשה להתגורר בשוק, וש"החור השחור בדרך ליפו יתחיל לקבל צורה חדשה".

את התוכנית, העומדת לפני הפקדה, גיבשה העירייה יחד עם מינהל מקרקעי ישראל, שבבעלותו חלק מהקרקע, ובשיתוף מלא עם הסוחרים "מתוך ראייה שלא ניתן לתכננה אחרת", לטענת אראל. במשך שנים סירבו הסוחרים להסכים לשיפוצים בשוק, בין השאר מתוך חשש שהם יפונו ממנו במהלך השיפוצים ולא יורשו לחזור – משום שלא כולם נמצאים שם כחוק.

בתוך הסבך הצפוף שנדחס בשוק הכרמל ביום שישי בצהריים, הסוחרים הם המרכיב העיקר והבלתי מעורער. אחד המוכרים הבולטים, שעבר את גיל 70 ומכונה "גוזל" - בשמו האמיתי, דוד דחוח – הוא יליד שכונת כרם התימנים שמוכר את מרכולתו זה 51 שנה. הוא מקלף גזרים באינטנסיביות כדי להכין מהם מיץ, וגם בזמן השיחה איתו הוא לא עוזב את הקולפן. "שמעתי על השיפוץ", אומר גוזל, "אני בעד אם יעשו זאת כמו שצריך - ובתנאי שלא יוציאו מפה אף אחד".

''גוזל'', דוד דחוח, קולף גזר. 51 שנה בשוק (צילום: נעמה ריבה)
''גוזל'', דוד דחוח, קולף גזר. 51 שנה בשוק (צילום: נעמה ריבה)

התב"ע מתייחסת לשוק הכרמל, לשוק הבשר (בתחתית הרחוב) ולשוק המערבי ("שוק עזה"), ומציעה שיפוץ קוסמטי: השוק יקורה בקונסטרוקציה קלה, אזורי הממכר יוסדרו תוך שמירה על הפרופורציות הקיימות, תוקם חצר ציבורית גדולה שתשמש מעין "חדר אוכל". התוכנית גם מגדירה את אזורי המגורים ומאפשרת הוספת קומות מעל לשוק עצמו, כשמסביבו תתאפשר בנייה נוספת למגורים – לגובה חמש קומות בלבד - מעל קומת קרקע מסחרית. האזורים המוזנחים באזור הדרומי יושמשו, בין השאר לטובת מבנה ציבור ומבנה לוגיסטי - ייעודו של הראשון אינו ידוע בינתיים, והשני אמור לשמש את הסוחרים - ומתחת ייבנה מגרש חנייה. בסמוך ימוקם שטח ציבורי פתוח, לטובת הציבור הרחב..

האם השוק ישמור על האופי התוסס שלו, או יעבור מישטור שיהפוך אותו לקניון? "לדעתי, ההמולה העירונית תמשיך להתקיים ואני חוזה שיגיעו להתגורר בסמוך לשוק אנשים שלא מחפשים חנייה מתחת לבית ושרעש איננו מרתיע אותם", אומרת אראל. בעוד כמה שנים נדע את התשובות.

מתחם מקורה בשולי העיר: השוק החדש בקרית אתא

ברחוב הראשי בקרית אתא ניצב "קניון עזריאלי". כדור זכוכית ענקי מוצב על קו הרחוב, דלת מאולצת מקדמת את הנכנסים. הבניין נחנך לפני כמה חודשים, לא רחוק מרחוב יוספטל שבו פעל השוק העירוני, שהתהווה בניגוד לחוק במשך 27 שנים. הדוכנים הרעועים הוצבו על שטח ציבורי פתוח בצמידות למבני מגורים, והיו מפגע סביבתי. צו בית משפט כפה על העירייה ועל הסוחרים לפנות את השוק, ונדרש בדחיפות פתרון חלופי. בתקציב דל נחנך לאחרונה שוק עירוני חדש, הרחק ממרכז העיר ומקניון עזריאלי הפרטי ועתיר התקציבים.

"התכנון והביצוע נעשו בשיתוף עם הסוחרים, שגיבשו מסמך מטעמם", אומר האדריכל אייל מלכא. השוק בנוי מבטון טרומי ומקונסטרוקציית פלדה פריקה. המבנה מאורך ומחולק לשני רחובות ראשיים שלאורכם מסודרים דוכני המכירה. במרכז תוכננו אזורי גינון וישיבה, המאפשרים אתנחתא לבאי השוק. המבנה נראה כהאנגר תעשייתי, המאפשר אוורור וכניסת אור יום.

מי יבוא לכאן? השוק החדש בקרית אתא (צילום: ורהפטיג ונציאן)
מי יבוא לכאן? השוק החדש בקרית אתא (צילום: ורהפטיג ונציאן)

מלכא מודה שהמגרעת העיקרית של השוק היא מיקומו הנידח, מחוץ לעיר, ומציין שתחנת אוטובוס חדשה נבנתה בכניסה אליו. הסוחרים, שבפעם הראשונה צריכים לשלם לעירייה דמי שכירות, מתרעמים. "לא באים לפה יותר אנשים", צעקו כמה מהם בזמן שסיירנו כאן, "לקחו לנו את השוק מהעיר". וגם בנו קניון חדש.

בניין בסביבה מסחרית: שוק תלפיות בחיפה

כשנוסעים דרומה בכביש 22, לכיוון חיפה, מבחינים בבניין מודרניסטי גדול ממדים שבעיצובו ניכרים קווי הסגנון הבינלאומי. זהו שוק תלפיות, שנחנך ב-1940 ושתוכנן על ידי האדריכל משה גרסטל. במרוצת השנים המסחר גלש החוצה, לרחובות הסמוכים, והשוק הוזנח. בחיפה, תרבות הקניונים באה לידי ביטוי במלוא הדרה: אזורי המסחר המקוריים בהדר ובעיר התחתית הופקרו והמסחר התמקם בהיכלי השופינג העצומים, הנמצאים מחוץ לרחובות ולשכונות הוותיקות.

פאר היצירה. תקרת שוק תלפיות, השנה היא 1940 (צילום: ז. לונהיים, מתוך אוסף ארכיון העיר חיפה)
פאר היצירה. תקרת שוק תלפיות, השנה היא 1940 (צילום: ז. לונהיים, מתוך אוסף ארכיון העיר חיפה)

"הייתי רוצה לראות את המבנה משופץ ומשוחזר", אומר בערגה האדריכל המקומי יריב לוסטיג. "זהו מבנה ברמה בינלאומית, מעוטר בפרטים ייחודיים, ושיקומו יוביל להתחדשות עירונית ולשינוי בשכונות המגורים הסמוכות". לוסטיג הוא חבר בקבוצת מ.ק.ס (מתכננים, קהילה, סביבה) הפועלת בשש השנים האחרונות למען התחדשות עירונית בשכונת הדר. פעם בחודשיים, הפעילים מארגנים ארוחת בוקר משותפת בקומת הקרקע של הבניין. "בעולם כבר הבינו שאנשים רוצים לחזור לקנות ברחוב", טוען לוסטיג, "וההבנה הזו מחלחלת גם לחברה הישראלית. שוק מחנה יהודה הוא דוגמה לכך". אחת המחשבות היא להעביר לכאן את מוזיאון חיפה.

מועדון ארוחת הבוקר בשוק תלפיות. פעם בחודשיים (צילום: אריק רינג)
מועדון ארוחת הבוקר בשוק תלפיות. פעם בחודשיים (צילום: אריק רינג)

ג'נטריפיקציה בעיר הקודש: שוק מחנה יהודה

שוק האוכל המרכזי בבירת ישראל החל להתגבש כבר במאה ה-19. כיום הוא מכסה שטח ניכר בין הרחובות יפו ואגריפס, כשרחוב מחנה יהודה עצמו מהווה רק ציר אחד ממנו. השוק ידע ימים קשים וספג פיגועי טרור עקובים מדם. כשהמצב הפוליטי בבירה נרגע הסתמנה תפנית חיובית בשוק, והוא עבר שיפוץ מקיף שכלל ריצוף וקירוי.

ההכלאה בין השוק לקניון הולידה את "שוק הבוטיק". חלקים ממחנה יהודה עונים להגדרה הזו. הרצפה הרבה יותר נקייה, מסעדות מעוצבות ודוכנים אותנטיים שלובים זה בזה, "סיורי טעימות" שפעם היו נעשים באמצעות מורה-דרך מוצעים באתר אינטרנט מעוצב. האורגני והבורגני מתקיימים זה לצד זה: במסעדות חדשות ומוקפדות, ארונות משקאות אופנתיים מחפים את הקירות, את הטיח התקלף החליפו אריחים צבעוניים והכיסאות הם לא רק ירושה מסבתא.

שינוי של 180 מעלות: השוק המיוזע והצעקני שהפך לשיא הטרנדיות (צילום: Borya ,cc)
שינוי של 180 מעלות: השוק המיוזע והצעקני שהפך לשיא הטרנדיות (צילום: Borya ,cc)

"המתחם נע בין המקומי לגלובלי", מאבחן האדריכל יעקוב טנוס, שגדל בשוק בנצרת ותיכנן כאן יחד עם שותפו, האדריכל שרון סיטון, את מסעדת "מחניודה" האופנתית ואת ה"פסטה- בסטה". טונוס מנסה, לדבריו, לשמר את רוח המקום אך הוא מרוצה מהשינוי שעובר על השוק. "הוא הפך לטרנדי", הוא מודה, "אבל מצד שני מבקרים כאן יותר ויותר 'אנשי קניונים', שלא נראו פה בעבר".

השוק הקמעוני ההרוס בבאר שבע

בירת הנגב, שבה מוקמים כיום מגדלים ומרכזי קניות גדולי-ממדים, ידועה כמגרש הניסויים של הארכיטקטורה הישראלית. רק טבעי שגם השוק שתוכנן בה יהיה יוצא דופן. עד כדי יוצא דופן, שהוא מעולם לא נפתח.

"בצרפתית, פירוש המלה שוק (marche') הוא הליכה", מזכיר האדריכל והתיאורטיקן שרון רוטברד. התכנון המודרני שנכפה על באר שבע בשנות החמישים והשישים שכח את העיקרון הזה. ב-1964 נחנך השוק הקמעוני, יצירת בטון מרשימה בתכנונו של האדריכל אברהם יסקי, בהשראת כנסיית רונשאם שתיכנן האדריכל השווייצי לה קורבוזייה.

המיתוג של ''שוק'' כמושג טרנדי הופך גם מקומות כמו שוק לווינסקי בת''א, שאינו שוק בכלל, לפוטנציאל. עכשיו מדברים על הפיכתו למדרחוב (צילום: שאול גולן)
המיתוג של ''שוק'' כמושג טרנדי הופך גם מקומות כמו שוק לווינסקי בת''א, שאינו שוק בכלל, לפוטנציאל. עכשיו מדברים על הפיכתו למדרחוב (צילום: שאול גולן)

"השוק התמקם בקצה 'המרכז' הלא מרכזי של באר שבע החמה", מסביר רוטברד את הסיבות לכישלון. המשטר הריכוזי של מפא"י וההסתדרות הטיל גזירה על העולים החדשים נטולי הרכב הפרטי, לצעוד ברגל לאורך קילומטרים כדי להגיע לשוק. הרוכלים המקומיים הבינו זאת, ולכן לא איישו את השוק מעולם.

"יש פער עצום בין המדיניות התכנונית של פרנסי המדינה דאז לבין הספונטניות המאפיינת שווקים", מסביר רוטברד מדוע לשוק לא הייתה כל הזדמנות. " שוק צריך לאפשר גמישות, ולא בטוח שבסטות מבטון, המדמות ספסלי ישיבה בכנסייה, היו הפתרון הטוב ביותר". השוק נהרס ברבות הימים, ומחליפו העירוני סובל מהזנחה וצחנה קשה. רוב התושבים מדירים ממנו את רגליהם, ומעדיפים לבלות בקניון.