נבחרו ארבעת משרדי האדריכלים, שעולים לשלב השני של התחרות לתכנון הספרייה הלאומית החדשה בירושלים. הארבעה הם: גיל אבן-צור, אדריכל ישראלי שמתגורר בניו יורק; דניאל אסייג מירושלים; משרד זרחי אדריכלים בשיתוף סטודיו PEZ (דניאל זרחי ופדרו פניה) מתל אביב; והאדריכל ד"ר רפי סגל, שמתגורר אף הוא בארצות הברית ומלמד באוניברסיטת הרווארד ובקופר יוניון, ניו יורק. הארבעה יפגשו בשלב השני משרדים ישראליים ובינלאומיים, שלא נדרשו להתמודד בשלב הראשון אלא הוזמנו מראש.

הארבעה העפילו מהשלב הראשון של התחרות, שבה התמודדו 81 משרדי אדריכלים. ארבעה משרדים נוספים זכו בציון לשבח על הצעתם, מבלי שהעפילו לשלב הבא: האדריכל ישי וול, האדריכלים פטר קינן, יובל אמיצי וליחן אמיצי, האדריכלית מאירה אפרת-קובלסקי, והאדריכלית יפעת רום.

הספרייה המיועדת תתפרש על שטח של 14 דונם בלב הבירה, בין משכן הכנסת, משרדי הממשלה ומוזיאון ישראל. "מבחינת הספרייה, הבניין החדש אינו מטרה כשלעצמו, אלא אמצעי למימוש מטרותיה ומילוי תפקידיה כמוסד מורשת לאומי מרכזי", נכתב בחומר העיוני על אודות התחרות. "האתגר הניצב בפניכם, האדריכלים, הוא גדול: לתכנן מבנה שיהיה – בכללו ובמגוון פרטיו – פונקציונאלי ויפה בו בעת".

באופן טבעי הפכה התחרות על המבנה החדש, שיש לו פוטנציאל להפוך לאייקון, לשיחת היום בקהילת האדריכלים בישראל. יש מי שקפץ על ההזדמנות לתכנן מבנה ציבורי בסדר גודל שכזה ויש מי שהתרגז על אופן ההתנהלות של התחרות, שכללה שני שלבים – האחד פתוח לכולם והשני מיועד רק לאדריכלים נבחרים, שהוזמנו מראש.

השלב הראשון היה פתוח בפני כל אדריכל שבסיסו בישראל. בשלב זה הוגשו כמאה הצעות, שעליהן עבר חבר שופטים מרשים: לואיס פרננדו גליאנו הספרדי, פרופסור לארכיטקטורה באוניברסיטה הפוליטכנית של מדריד ועורך עיתון הארכיטקטורה הספרדי Arquitectura Viva; פרופסור רפאל מונאו הספרדי, זוכה פרס הפריצקר לשנת 1996 ומי שהיה ראש בית הספר לאדריכלות בהרווארד; אלינער קומיסר ברזקי הישראלית, פרופסור אמריטוס וממקימות בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, מתמחה בתכנון ערים; גבי שוורץ, אדריכל ישראלי (מעונות הסטודנטים בטכניון, הספרייה האקדמית של מכללת כנרת), זוכה פרס רכטר לשנת 2002 ומרצה בטכניון. בחבר השופטים היה אמור להשתתף גם מסימיליאנו פוקסס האיטלקי, אדריכל איטלקי נודע (מרכז פרס לשלום ביפו, מרכז הירידים במילאנו), אך נבצר ממנו להגיע מסיבות אישיות.

מידע נוסף על ארבע ההצעות - כלומר תוכניות והדמיות - לא נמסר בינתיים לפרסום, כל עוד לא יסתיים השלב השני, עם ההכרזה על הזוכה באוקטובר. כעת יתחרו תריסר הצעות מתחרות - הארבע שנבחרו בתחרות הפתוחה, ארבע הצעות של אדריכלים ישראלים שהוזמנו מבעוד מועד רק לשלב זה (כלומר, "ויתרו" להם על השלב הראשון) וארבע הצעות מאדריכלים בינלאומיים, שגם הם הוזמנו רק לשלב זה. גם הפעם, כמו בשלב הראשון, ועדת השיפוט תדון בהצעות אנונימיות, מבלי לדעת איזו הצעה שייכת למי.

האדריכלים הישראלים שמתמודדים בשלב השני הם ברכה ומיכאל חיוטין (בית המשפט בחיפה, תיאטרון גבעתיים), עדה כרמי-מלמד (בית המשפט העליון בירושלים, האוניברסיטה הפתוחה ברעננה), גנית מייזליץ כסיף ואהוד כסיף (נמל תל אביב, המרכז העירוני ארלוזורוב בתל אביב) וקרלוס פרוס (שעבד במשרד הירושלמי, שנסגר לאחרונה, של משה ספדיה). האדריכלים הזרים הם משה ספדיה הישראלי-אמריקאי (יד ושם, מרכז רבין), דייויד צ'יפרפילד הבריטי (נויס מיוזיאום בברלין ואוצר הביאנלה לאדריכלות 2012), פיטר בולין (כל חנויות אפל בארצות הברית) ושיגרו באן היפני (מוזיאון פומפידו בעיר מץ בצרפת, הביתן היפני בתערוכת אקספו 2000 בהאנובר, גרמניה).

מתוך אתר התחרות
מתוך אתר התחרות

"הקדשנו מאמץ רב לכך שהתחרות תהיה הוגנת ושקופה ככל האפשר: התחרות היא פומבית, מקפידה על אנונימיות המתחרים בפני השופטים ופתוחה לכל אדריכל ישראלי", כתבה הנהלת הספרייה. אולם אדריכלים ישראלים רבים לא רואים כך את פני הדברים, וכועסים על שבעוד שמרביתם צריכים להתמודד "באופן משפיל", כפי שהם ניסחו זאת, על האפשרות לעלות לשלב השני, יש מי שמוצנח אליו מלמעלה. על עצומה שיזם האדריכל ארד שרון חתמו 768 אדריכלים ישראלים. כך נכתב בה: "תנאי התחרות לתכנון 'הספרייה הלאומית' מהווים נדבך נוסף בהשפלת מקצוע האדריכלות למקומות שלא ידענו דוגמתם (...) אדריכלים מהשורה נאלצים להקיז את זיעתם על האפשרות הקלושה לעלות לשלב השני, אליו מוזמנים ב'מסלול מיוחס' מספר 'ארכי-סטארים'".

המלה "נוסף" מתייחסת לכך שאין זו הפעם הראשונה שמתקיימת בישראל תחרות, הכוללת שלב פתוח ואז שלב מוזמן. כך היה גם בתחרות לבניית מוזיאון תל אביב - בה זכה לבסוף פרסטון סקוט כהן, שהיה אחד המוזמנים מראש, וכך גם בתחרות לתכנון הקמפוס החדש של בצלאל בירושלים, בה זכה משרד טורקי-גרמני צעיר שדווקא עלה מהשלב הראשון, אבל תוצאותיה בוטלו בינתיים, וכעת ניתן הפרויקט למשרד היפני המפורסם "סאנה".