מהרחוב קשה להבחין בייחודו של הבית הזה, שנמצא בשכונת יוקרה במרכז הארץ. הוא אמנם גדול מאוד (800 מ"ר על מגרש ששטחו דונם), אך קוויו רבועים, מודרניים. מה שהופך אותו ליוצא דופן מסתתר דווקא מאחור, בחזית הדרומית: שישה מטרים וחצי מקו הבניין בולטת קובייה ענקית, המרחפת מעל פני הקרקע.
יואב אנדרמן, האדריכל שתיכנן את הבית, מספר שבכל פרויקט שמתקבל במשרדו הוא מחפש נקודת אחיזה, מעין-עוגן שעליו נשען התכנון כולו. אבל בעלי הבית הזה – זוג שילדיהם בגרו והם כבר סבא וסבתא לכמה נכדים – לא הציבו דרישות מיוחדות. אנדרמן התעקש, עד שלבסוף עלתה בשיחה בקשה לפרגולה, שתטיל על היושבים בחוץ צל מלא ולא חלקי. בקשה זו, העוסקת בעניין שולי לכאורה, התפתחה למה שמשמש היום כאלמנט המרכזי בבית.
ראשית החליט אנדרמן לבנות את הבית בקצה המגרש, קרוב לרחוב. הגינה הקדמית צומצמה מאוד, לטובת גינה אחורית גדולה במיוחד. הנכנסים הולכים לאורך שביל ירוק ומטופח, שמלווה את החזית הצפונית של הבית, שבה פעור חלון אחד בלבד.
בבניית הקובייה הושקע מאמץ טכנולוגי ניכר, "על סף הבלתי אפשרי", מעיד אנדרמן. "בשלבי השלד היא נראתה כבריון גס, וחששנו. כשפורקה הטפסנות (התבניות התומכות. ש"ה) ראיתי שהפועלים יושבים להפסקה מתחת לקובייה, והבנתי שהתכנון עובד".
הקובייה צופתה בעץ טיק. "האסוציאציה הראשונית של עץ היא של חומר קל וצף", הוא מסביר. "לא הייתי מעלה בדעתי להשאיר אותה כבטון חשוף, כי התחושה שהוא נותן לא מתאימה בעיני". בתחתיתה נחרצו שני פסים ברוחב סנטימטר שלתוכם הוכנסה תאורת לד, המאירה על היושבים בסלון החיצוני. הקובייה המרחפת - קירוי מושלם לאזור הישיבה המרכזי בחוץ - מכילה מבפנים את חדר השינה הגדול של בעלי הבית, עם חדרי רחצה, ארונות ושירות נלווים.
הבית בנוי בשלושה מפלסים (ראו תוכניות למטה): במפלס הכניסה נמצאים שני סלונים, האחד רשמי יותר, שכולל פינת אוכל גדולה, והשני משפחתי וקרוב יותר למטבח הגדול.
בקומה העליונה נמצאים שלושה חדרי שינה (יחידת ההורים ועוד שני חדרים לשימוש הילדים והנכדים), וחדר עבודה. לצד הקובייה, כאלמנט מאזן, נשתלה על מרפסת גינה, שמשמשת כפינת ישיבה חיצונית נוספת. היא מעניקה שהות (פאוזה) ירוקה לפוסעים במסדרון הארוך המוביל לחדר השינה המרכזי שנמצא בקובייה, שמשני צידיו ויטרינת זכוכית גדולה. חדרי השינה המשניים יוצאים למרפסת ארוכה, מחופה עץ טיק.
בין שתי הקומות מחבר גרם מדרגות (גם הוא מעץ טיק), שמוקם בין שני קירות בחזית הצפונית, נטולת החלונות, של הבית. שני פתחים שנפערו בתקרה (סקיי-לייט) מאירים אותו מעל.
בקומת המרתף נמצאים אזור משחקים עם פינת ישיבה, בר ושולחן ביליארד, אזור כושר, חדר קולנוע ביתי ו"יחידת עזרה".
קומת הכניסה תוכננה כלופט ארוך ומרווח, ש"מופרע" באמצעות שלושה גושים: ממש מול הדלת נמצא ארון עשוי פורניר אלון, שמצידו השני מוקמה פינת האוכל. בין הסלון ה"רשמי" והסלון ה"משפחתי" מפריד חדר רחצה קטן ומוארך, ובין חדר המשפחה למטבח מפריד ארון נוסף מפורניר אלון.
אנדרמן אומר שהקפיד גם בעיצוב הפנים על אדריכלות נקייה ועל-זמנית. למשל, כל הרהיטים נעשו בהזמנה מיוחדת ולא נבחרו בחנויות על-פי טרנד כזה או אחר. גם בחירת החומרים והצבעים נעשתה באותה רוח: המדרגות והפרקט בקומת המגורים עשויים עץ טיק, אותו חומר שבו חופתה הקובייה. קומת הכניסה מרוצפת אבן פורטוגזית. חוץ הבית חופה בטיח לבן, והחלונות הגדולים, 12 מטרים רוחבו של כל אחד מהם, מוסגרו בפרופילים של אלומיניום אפור. פלטת הצבעים הבסיסית היא מונוכרומטית ולכן מסוגלת "להכיל" אלמנטים וסגנונות שונים.
>> לאתר של הצלם עמית גרון
>> מיפן עד קנדה: בניינים שלא מתחשבים בגרביטציה
>> כך הפכה דירה תל אביבית מוזנחת לביתה המקסים של משפחה צעירה
>> 4 נפשות ב-46 מ''ר: כשלא רוצים לעזוב דירה שאוהבים, אפשר גם כך
