האם האדריכלות הישראלית עומדת בפני מהפכה בתכנון ובעיצוב המקומי? האם הקהל הישראלי, השואף לממש מהר ובזול את החלום הרטוב - בית עם דשא - ינצל כלי חדש שעומד מעכשיו לרשותו? אתר אינטרנט חדש, שנקרא "שבלול", מציע תוכניות לבתי מגורים במחיר מגוחך במיוחד: החל מ-90 שקלים. לפי שעה מוצגות שם כ-100 תוכניות לבתים, ואם המיזם יצליח, מתכוונים מנהלי האתר להרחיב את היריעה ולהציע אלפי תוכניות.
מדובר בתוכניות של בתים חד-משפחתיים, דו-משפחתיים ודירות, בשטחים שבין 120 מ"ר ל-300 מ"ר. קובצי PDF של תוכניות עולים כ-90 שקלים, בעוד שקבצי DWG (קבצים הניתנים לעריכה) יעלו 600 עד 3,000 שקלים, בהתאם לגודל הבית. את התוכניות וההדמיות (ברוב המקרים מדובר בבתים קיימים) יצרו הנדסאי אדריכלות ואדריכלים, שמקבלים 60% מרווחי המכירה. כל רוכש מקבל את פרטי ההתקשרות של המתכנן, אם ברצונו להמשיך את הפרויקט יחד איתו.
את האתר הקים דוד עמירם (53), הנדסאי אדריכלות ממבשרת ציון, שפועל בתחום זה כ-20 שנה ומתמחה בבנייה פרטית. לדבריו, "רציתי ליצור מאגר שיאפשר שיתוף בין אדריכלים ללקוחות, כדי שתהיה אינטראקציה בנושא התכנון". הוא דוחה את האפשרות שהאתר יאפשר ללקוחות "לקצר דרכים" ולוותר על שירותי האדריכלים, מפני ש"כשאתה מגיש תוכנית לוועדה המקומית, אתה חייב אדריכל או הנדסאי אדריכלות שיערוך את התוכניות בהתאם למגרש, כך שבכל מקרה לא ניתן לוותר על השירות".
עמירם טוען שמאגר התוכניות יעניק הן ללקוחות והן לאדריכלים את האפשרות, שלא הייתה קיימת, להיחשף, ללמוד ולקבל רעיונות באמצעות מגוון האינפורמציה. כך,הוא משער, ייחסך זמן יקר ותינתן האפשרות לשפר את רמת התכנון. הוא מאמין שהלקוחות והאדריכלים יכניסו שיפורים בתוכניות שיימצאו במאגר, יוכלו לקבל רעיונות מתוכניות אחרות, ובכך יעשירו את התוכניות כולן.
מודלים משוכפלים היו להיט אמריקאי בשנות ה-50
"שבלול" לא המציא את הגלגל. ראשיתו טמונה ביסוד הרעיון של התכנון המודרני, שביקש לייעל את הייצור ולתעש את המוצרים. עם שובם של חיילי הצבא האמריקאי הביתה בתום מלחמת העולם השנייה, נולד צורך דחוף בבנייה מהירה למגורים. כך הומצאו הפרברים שאותם שיווק וויליאם לויט,
ושנקראו על שמו "לוויטאון" (Levittown). לויט הצליח להוריד את מחיר הבתים באמצעות מספר מצומצם של מודלים שאותם שיווק לציבור, צעד שחסך משמעותית את עלויות התכנון והייצור וקיצר את זמן העבודה.
במקביל למיזם המסחרי הזה, ערך המגזין האמריקאי "אמנות ואדריכלות" (Arts & Architecture) פרויקט לתכנון מודלים לבתים במחיר עממי, והוא הזמין כמה מבכירי האדריכלים והמעצבים של התקופה לתכנן מודלים של בתים להמונים. הבתים, שאותם עיצבו בין השאר צ'ארלס וריי אימס, ריצ'רד נאוטרה, פייר קניגוקרייג אלווד, הפכו לאטרקציה אדירה ומשכו רבבות מבקרים; חלקם הגדול שאלו מהם רעיונות לבתיהם הפרטיים. 36 מודלים כאלה תוכננו, בעיקר בלוס אנג'לס, ואת חלקם תיעד צלם האדריכלות הנודע יוליוס שולמן. תצלומיהם מהווים חלק בלתי נפרד מכל סקירה של תולדות האדריכלות המודרנית.
בישראל אימצו באיחור את הרעיון. האדריכל וההיסטוריון צבי אלחייני, מייסד ארכיון אדריכלות ישראל, מספר שאדריכלים מודרניסטים עסקו באינטנסיביות בפיתוח קטלוג של טיפוסי מגורים עם עשרות דגמים סטנדרטיים, שלעתים נקראו על שמם. כזה היה למשל אלכסנדר קליין, שלימד את רוב בוגרי הטכניון שהפכו למתכנני מגורים בעשורים הראשונים להקמת המדינה, וגם האדריכלים יצחק פרלשטיין ואהרן דורון, שעל-פי המודלים שלהם שוכפלו מאות ואלפי דירות בארץ.
"הסטנדרטיזציה נעשתה בידי אדריכלים מעולים והצליחה לייצר טיפוסי מגורים שהפכו ללהיטים, ושוכפלו או הועתקו באלפיהם במשך כמה עשורים", אומר אלחייני. השכפול ניכר גם בשכונות הניסיוניות שהוקמו בערים חדשות - כמו באר שבע, דימונה וערד - או בשכונת רסקו ברמת השרון ובגבעת המורה בעפולה (תכנון: האדריכלים אורה ויעקב יער), שם הוצעו לרוכשים מודלים במחירים עממיים.
בניגוד להצלחה שנרשמה בארצות הברית, מציין אלחייני, בישראל לא התלהבו מהרעיון. לדבריו, הוא "זכה לגנאי כי הוא הופיע בהקשר של שיכונים. בדיוק מזה אנשים ביקשו להשתחרר בגל הבנייה של 'בנה ביתך' שהחל בסוף שנות השבעים, כשכל אחד ביקש לייחד את עצמו בדיור לא-קטלוגי".
גם האדריכל אילן פיבקו ניסה את מזלו בתכנון מודלים. המפורסמים שבהם נמצאים בשכונת "פרס נובל" במערב ראשון לציון. "באופנה כבר לא הולכים לחייט שייצר לך בגד, אלא המעצבים יוצרים אב-טיפוס שאותו משווקים בייצור המוני", אומר פיבקו, "וחשבתי שצריך לעשות זאת גם בתחום היחיד בעיצוב שלא הגיע לייצור המוני - והוא האדריכלות".
לצד הפרגון שהוא מרעיף על היוזמה החדשה, הוא מסתייג ומציין שלקוח עשוי לרכוש את התוכנית ולהכניס בה שינויים שיפגעו באיכות התכנון המקורית. עם זאת הוא מדגיש, כי יש להמשיך ולפתח את רעיון התכנון להמונים במחירים עממיים, ובמקביל להבטיח את האיכות. פיבקו עצמו לא המשיך אמנם לעסוק בשיטת המודלים, אך הוא משוכנע שהיא תשתכלל ותתפוס תאוצה. ומה לגבי מעמד האדריכלים? הוא אינו חושש: "מעמד מעצבי אופנת העילית לא נפגע מהייצור ההמוני. כך גם מעמד האדריכלים לא ייפגע, אלא יאפשר מקצועיות גבוהה לכל דכפין".
הפער בין החזון למציאות ניתן לתיקון
ואולם, התוצר של "שבלול" אינו ניצב בינתיים ברמות המקצועיות שהוזכרו למעלה. האתר החדש מציג מבנים שבלוניים שאינם מתמודדים עם שאלות בסיסיות: מהי מכונת המגורים ומהו בית? איזו מערכת יחסים ואילו חיים רוצים הדיירים לעצב לעצמם? מה משמעותו של ציפוי האבן הסתמי שעוטף חלק מהם? זאת ועוד: העיצוב החובבני של האתר מדגיש שאין סיבה לחפש כאן מוצר-עלית, אלא תוכניות צפויות שמציגות סידור חדרים בנוסח "קופסאות משני צידי המסדרון". לא יותר מזה.
זהו מצב שניתן לתיקון ולשיפור, בקלות יחסית. אם ישכילו מנהלי האתר לגייס תוכניות מקוריות ויצירתיות ולמכור גם אותן, בכוחו של האתר החדש ליצור תפנית בתהליך קבלת ההחלטות של הלקוחות ולשפר את תכנון המגורים הישראלי.
