כבר כשהיא נחנכה, ב-1975, שום דבר לא עבד בכיכר אתרים: חנויות קטנות מדי, חם ולח בקיץ, רוחות חזקות בחורף, פינות אפלות, שתן מצחין בכל פינה, ריצוף שמקשה על ההליכה. "כל מה שנעשה כאן הוא חסר חן", הספיד את הכיכר החדשה האדריכל אברהם ארליק, במאמר שפירסם. "תל אביב לא נתברכה ב'פינות יפות', כיכר אתרים לא הגדילה את מספרן וחבל". את המבנה העגול והבולט שהוקם בכיכר, כינה ארליק "גולם עגול מצופה מראות" ו"חבית זכוכית מפלצתית". כמעט 40 שנה חלפו מאז, מעמדה של כיכר אתרים רק הידרדר, ומבנה הזכוכית העגול שידוע בתור "הקולוסיאום" הפך לסמל הכישלון. בשבוע הבא מנסים להמציא מחדש את המועדון בקונספט שונה לחלוטין: הופעות חשפנות ("קברט", לדברי אנשי המועדון).

הקולוסיאום והכיכר בזמן הפתיחה (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל) (צילום:  ארכיון אדריכלות ישראל)
הקולוסיאום והכיכר בזמן הפתיחה (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל) (צילום: ארכיון אדריכלות ישראל)

קצת היסטוריה: עד שנות ה-60 שכנה כאן שכונת הפחונים "מחלול", מרחק הליכה של דקה מביתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. ב-1968 החליטו העירייה ומשרד התיירות לפתח את האזור ולהקים בו מרכז מסחרי, מלונאות ובידור, שיהווה סיומת נאותה לשדרה שראשיתה בבניין העירייה. הכוונה הייתה ליצור מוקד משיכה לתושבי העיר, בעיקר לתיירים השוהים בבתי המלון שהוקמו באותה עת בסמוך לכיכר (עכשיו, מאמינים ב"קולוסאום" המחודש, הם סוף סוף יגיעו למועדון).

מבשרים על פתיחת מועדון החשפנות (צילום: מיכאל יעקבסון)
מבשרים על פתיחת מועדון החשפנות (צילום: מיכאל יעקבסון)

לתכנון הפרויקט הוזמנו האדריכלים הנחשבים יעקב רכטר (שתיכנן בין היתר את מלון הילטון הסמוך) וורנר יוסף ויטקובר (שתיכנן בין היתר את מלון שרתון הסמוך), והם יצרו לונה-פארק צורני: פטריות ענק מסוככות על מסעדות עם נוף פנורמי של הים והעיר, בית מלון ומרכז קניות שאמור להזכיר ספינה העוגנת בחוף, פנסי תאורה אימתניים מבטון המסוככים על פינות ישיבה ומשחק (שנהרסו), ומבנה בטון עגול בקוטר כ-30 מטרים הניצב על עמוד אליפטי בקוטר 6 מטרים.

רבים סבורים שמועדון ה"קולוסיאום", אחד המצליחים בדיסקוטקים של שנות ה-80, היה הדייר הראשון כאן. זה לא נכון: המבנה שימש במקור כסניף של "כל-בו שלום", חנות הענק ששכנה במגדל שלום. ציפיות גדולות נתלו בפרויקט הגרנדיוזי ביותר שהוקם במרכז תל אביב של אמצע שנות ה-70, אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. חנות הכל-בו נסגרה, והמבנה יוצא הדופן הפך למועדון "הקולוסאום", שעל עיצוב הפנים שלו הופקד האדריכל ישראל גודוביץ.

אחרי כמה שנים של הצלחה מסחררת, שקע המועדון והתחיל להחליף ידיים. היזם הקודם שניסה להמציא את הקולוסיאום מחדש היה איש חיי הלילה חיים פנחס, שלא הצליח ליצור כאן מועדון חברים סגור; העסק שלו לא הצליח להחזיק מעמד ונסגר. בינתיים הכיכר המשיכה להידרדר, בין השאר בגלל ריבוי הבעלויות על השטחים שהיא כוללת. פרויקט לחידוש הכיכר בהיקף של 30 מיליון שקל, שעליו הוכרז לפני כשנתיים בתכנון משרד אדריכלי הנוף מוריה-סקלי, נשכח ולא מומש.

"לתת חוויה של show לצופה"

עכשיו, אחרי כארבעה חודשים של הכנות, ייפתח המועדון בבעלותו של קובי מזרחי – שבבעלותו מועדוני חשפנות כמו "גוגו גירלס" ברחוב אלנבי - והוא מעורר סערה עוד לפני פתיחתו, בקרב ארגוני נשים שדורשים למנוע את הפעלת המקום. "חשפנות היא זנות", טוענות ראשי ההתארגנות. אנשי המועדון דוחים בתוקף את הטענות ומדגישים כי לא תהיה כאן פעילות מינית, "אחרת המשטרה תסגור את המקום".

בסיור ראשון במקום, בליווי מנהל השיווק של המועדון, אבי ששון, ניתן להתרשם כי באלף המטרים הרבועים של המבנה, המחולקים לשני מפלסים, הושקעו מאמצים כדי לשוות למקום אווירה מכובדת. לפי היזמים, הושקעו בשיפוץ כ-3 מיליון שקלים, והם גאים לספר כי זהו בילוי שמיועד לגברים ולנשים גם יחד.

מעצב הפנים תמיר בן ציון, שהופקד על העיצוב המחודש, טוען כי בישראל יש תפיסה מיושנת של המושג "מועדון חשפנות": "בארצות הברית, למשל, מדובר במקום בילוי לגיטימי, אבל כאן זה עדיין מחתרתי ולא נעים". הוא מציין, כי אחת הדרישות של קובי מזרחי הייתה "לייצר מקום שיכבד את כל מי שמגיע, יותר אינטליגנטי ויותר יוקרתי גם ברמת העיצוב וגם ברמת ההופעה, כך שהלקוח ירגיש בנוח וייהנה ולא ישקע בסוג של מבוכה". עד היום התמחה בן ציון בעיצוב מסעדות ובתי קפה באזור תל אביב (בר-גוריון, קפה ביאליק ואחרים). לצורך התכנון הוא לא ביקר במועדוני חשפנות, אלא התבסס לדבריו על הכוונה "לתת חוויה של Show לצופה - ולא משנה מבחינתי אם אלה מופעי קברט או חשפנות".

החדרים הפרטיים

אחרי שמשלמים 100 שקלים בכניסה הראשית, אפשר לפנות ימינה או שמאלה: מימין האולם המרכזי עם רחבת הריקודים והמוטות המשמשים את המופיעות; הבמה, שלדברי ששון היא הגדולה במועדונים כאלה בישראל, מתוכננת להציג מופעים של עד 10 חשפניות, ושלושה מופעים כאלה ייערכו במהלך הלילה.

אזור ישיבה בחלל המרכזי (צילום: מיכאל יעקבסון)
אזור ישיבה בחלל המרכזי (צילום: מיכאל יעקבסון)

בכניסה משמאל, יש ספא וחלל קטן יותר למסיבות רווקים ורווקות (ששון מדגיש כי במועדון ייערכו גם מסיבות רווקות עם הופעות של חשפנים, וכי המקום מיועד לשני המינים) עם הרבה ספות מבריקות (בכל המועדון יש הרבה כאלה), ג'קוזי גדול, סאונה יבשה, חדר רחצה ומה שנקרא כאן חדר טיפולים. הכניסה השנייה מובילה למועדון עצמו: במפלס הקרקע - חלל ראשי שבמרכזו במת הופעות שהחשפניות נכנסות אליה דרך מסדרון נסתר מאחורי הווילונות, שני אזורי ישיבה, בר אינטימי ו"חדר האקווריום" שיארח גם הוא אירועים פרטיים. החדר נפרד מהמועדון באמצעות קיר אקווריום זכוכית ענק, בו ניתן יהיה לקבל מופעים פרטיים.

במפלס העליון יש בר נוסף, הנמתח לכל אורך הגלריה המשקיפה על הבמה. בקשת האחורית של המפלס הזה יש חדר VIP שיכול להכיל כ-50 אורחים. אפשר להיכנס אליו מהמועדון עצמו, אך מי שאינו רוצה להיחשף ולהיות מצולם כשהוא עומד בתור למועדון חשפנות – או גרוע מזה, כמו שכבר קרה לאלוף חיל הים אליעזר מרום - יוכל ליהנות מאנונימיות: מעלית שיוצאת מהחניון התת-קרקעי תוביל אותו היישר לחדר הזה, ואיש לא יידע שהוא בא לכאן.

בצמוד לחדר מצויים תאים זעירים ל"מופעים פרטיים" של חשפניות בפני אורח. זהו כנראה לב ההתנגדות לפתיחת המקום, מתוך חשש שמדובר במסווה לזנות. אנשי המועדון מבטיחים שזה לא יקרה בשום אופן ("אחרת יסגרו אותנו"), ולדבריהם מדובר ב"ריקוד פרטי" של החשפנית בפני אורח שמשלם לה על כך, מבלי לגלוש לאקט מיני. תוכיח המציאות.

ששון רואה בחשפנות בידור לגיטימי ומהנה, שאינו כרוך בשום פגיעה בנשים: "לבוא ולהגיד שאנחנו סוחרי נשים זה הכי קל. אני מוכן להפגיש כל עיתונאי עם כל חשפנית בגוגו שתגיד כמה היא מרוויחה, איך החיים שלה נראים, באיזה רכב היא נוסעת, באיזה בית היא גרה, שלא אני, אתה וההוא ביחד יכולים להגיע לסכום שהיא מרוויחה בחודש".

אין מבט פנורמי

מבנה הזכוכית מאפשר מבט פנורמי נדיר על העיר. המעצב לא ניצל את ההזדמנות הזו, כנראה בגלל הדיסקרטיות הנדרשת, וכיסה חלק מהזכוכיות בלוחות אטומים ובווילונות סגולים. רק בקטע שמעל רחוב הירקון, בנקודה שבה נפלטים ונבלעים כלי הרכב השועטים מקרביה של כיכר אתרים, נותרה האפשרות להשקיף על התנועה המרהיבה והבלתי פוסקת.

העיצוב אינו חדשני: שיש כהה, מעקות זכוכית ונירוסטה, ספות עור, וילונות – המקום לא מאתגר את חובבי העיצוב, אלא נועד למי שרוצים לראות מקרוב נשים חשופות חזה. לעיצוב התלבושות שלהן הוזמן מעצב האופנה שי טובול, ואת הכוריאוגרפיה יצר טל הנדלסמן. על במת המופעים, ששטחה 3 על 4 מטרים והיא מוארת בתאורת לד בשלל צבעים, בולטים שני עמודי נירוסטה המתנשאים לכל גובה המבנה, ומסביבם יתפתלו הרקדניות. במרכז התפאורה קבועות שתי דלתות זכוכית חשמליות (כמו בכניסה לבנק או קניון) לצורך כניסת החשפניות, ומעליה יציע קטן שגם בו יחוללו החשפניות. הווילונות חשמליים וגם הם ישתלבו במופע, כדי להגביר את הריגוש עם כניסת החשפניות לבמה.

''סקס לא יהיה במקום הזה''

ביום רביעי הקרוב יפגינו בכניסה לכאן ארגוני נשים. מדוע הן נזכרות להפגין רק עכשיו וכאן, ולא מול שאר מועדוני החשפנות שפועלים בתל אביב ובארץ כולה? "בניגוד למועדונים החבויים או אלה שבדרום העיר, כאן בעל המועדון יצא בהצהרות שהוא רוצה להפוך את החשפנות לדבר שאין במה להתבייש בו. זה כמו להשתין מהמקפצה", מסבירה חברת מועצת עיריית תל אביב, תמר זנדברג (מרצ). "מדובר בתעשייה של סירסור, בעיוות תפיסת המין והמיניות כאילו גוף האשה הוא חפץ שניתן לרכוש בתשלום", היא מוחה.

זנדברג טוענת, כי בבקשת הרישיון שהגיש מזרחי לעירייה נכתב שהמקום ישמש ל"הופעות אמן ומכירת אלכוהול", ולדעתה מדובר ב"עצימת עין עירונית" שעליה יש למחות. "שיגידו מה שהם רוצים", דוחה אבי ששון את הטענות. "אין פה מיטות, וסקס לא יהיה במקום הזה. אומרים כל הזמן שגם בגוגו גירלס יש, אבל הגיעה משטרה ובכל הביקורות שהיא עשתה לא מצאו שום פגם". לדבריו, בתי המלון מביעים שביעות רצון מפתיחתו של מרכז בידור, "שיהווה תחליף לשהייה בלובי של המלון".

אגב, בניגוד לדעתה של זנדברג, סגנית ראש העירייה, מיטל להבי, אף היא מסיעת מרצ, אינה רואה כל בעיה בפתיחת המועדון. בראיון למהדורת החדשות המקומיות בכבלים, אמרה להבי: "דווקא השימוש של מועדון חשפנות הוא שימוש תואם לקולוסיאום. אם זה יחיה את הכיכר, כל פעילות שתדחק את השיממון מהכיכר יכולה להיות מבורכת".

כך או אחרת, ערב הפתיחה עומד להיות סוער בתוך ומחוץ למבנה: נשים חשופות חזה ירקדו על הבמה לצלילי מוזיקה מקפיצה בקולוסיאום, כשמעברו השני של קיר הזכוכית יתכנסו נשים להפגין נגד העסקתן של אותן נשים. הרקדניות סירבו להתראיין או להצטלם לכתבה.