תקרית הירי שבה נהרג הרב דן מרצבך, מאש של חייל צה"ל שירה בו בשוגג לפני כשבועיים, קטעה לא רק את חייו של אדם ואב לחמישה ילדים, אלא גם את עבודתו של מתכנן פורה, שגוף עבודתו - שהוקם בעיקרו בהתנחלויות - נחשף כאן לראשונה.
מעט מאוד נכתב על ההיבטים האדריכליים של מפעל הבנייה הישראלי בהתנחלויות. למרצבך היתה תרומה משמעותית בעשורים האחרונים לפרויקט הישראלי שמעבר לקו הירוק, ובין הפרויקטים שתיכנן ניתן למצוא כמה מבתי הכנסת המרכזיים שנבנו בהתנחלויות, ובראשם בית הכנסת בכפר דרום, שהפך לסמל המאבק האזרחי נגד פינוי רצועת עזה בקיץ 2005, וזאת ימים ספורים לאחר שבניית בית הכנסת הושלמה.
ההנדסאי שרצה לבנות בהתנחלויות
דן מרצבך נולד בפריז לפני 55 שנה, ובגיל 11 עלה עם הוריו לישראל. הוא למד בישיבת הר עציון בגוש עציון, ובהמשך הוכשר כהנדסאי אדריכלות במכללה הטכנולוגית בבאר שבע. ב-1983 הוא הצטרף לגרעין ההקמה של התנחלות עתניאל, בדרום הר חברון, ובמקביל פתח את משרדו הפרטי שבו עבד עד יומו האחרון. שם הוא ישב ותיכנן עשרות בתים פרטיים באזור הר חברון, בגוש קטיף, באפרת, בבאר שבע, בירושלים וביד בנימין.
על אף שמרצבך היה הנדסאי אדריכלות, ולא אדריכל, הוא השאיר אחריו עשרות מבני ציבור ובתים פרטיים. לבד מבתים פרטיים, הוא הקדיש עצמו לתכנון מבני דת. חברו, שכנו ועמיתו למקצוע, אשר אבו, מספר שמרצבך השפיע עליו ללכת בעקבותיו וללמוד את מקצוע הנדסאי האדריכלות, וכך החלה ידידות רבת-שנים שנקטעה עם מותו הפתאומי של ידידו.
תמימות שאינה מחוברת לשיח האדריכלי
המבנים שתיכנן מרצבך מתאפיינים בניסיון ליצור שפה אדריכלית מקומית, היוצרת הכלאה בין סגנון הבנייה הירושלמי העכשווי, עם גגות הרעפים שהועתקו מאירופה וקשתות המאזכרות את הבנייה הפלסטינית. "הקשתות היו צד חזק אצלו", מסכים אבו, "לא היה בית כנסת שהוא לא שילב בו קשת. בעבודותיו האחרונות, כמו בתי הכנסת בקרית גת ובביתר עילית, היה אפילו דימוי קרוב לצורת בית המקדש, כשעמודי יכין ובועז ניצבים משני צידי הכניסה כשבחלקם העליון הם התחברו לקשת גדולה".
"הוא היה רחוק מאוד מעמדה של אדריכל מודרני", מעיד אבו. "אמנם הוא היה מחושב ומציאותי, אך גם מאוד תמים ולכן יש גם משהו תמים בבתים שתיכנן - דבר שבא לידי ביטוי בגגות הרעפים והקשתות שבהם הרבה לעשות שימוש בכל פרויקט. הוא פחות היה מחובר לשיח האדריכלי, אלא פעל מתוך דחף ורצון לבנות".
האם העובדה שאתם מתכננים באזור שמחוץ לקונצנזוס היתה נושא לדיון ביניכם?
"התשובה לכך פשוטה: מי שחי פה, זה לגמרי טבעי עבורו. אני לא חושב בכלל על השאלה הזו ואין לי שום בעיה כמתכנן לבנות בכרמיאל, תל אביב או כאן. אבל לעומתי, דן היה אידיאליסט ואותו עניינה הבנייה דווקא כאן. הוא רצה קודם כל לבנות כאן, ורק אחר כך עניינה אותו הפרנסה. אותו עניין קודם כל שיהיה במקום פלוני בית כנסת, ושיהיו חיים בתוכו, ולכן הוא תיכנן בעיקר ביהודה ושומרון".
יותר מזה, אומר אבו, מרצבך היה יזם יותר מאשר היה מתכנן: "הוא דחף לבנות בתי כנסת הרבה לפני שהיישובים או המועצות היו בכלל בכיוון. הוא לא דחף כדי שהוא יתכנן, אלא כי היה חשוב לו שיקום בית כנסת ומקווה ביישוב, ופחות העסיק אותו עניין התכנון והעיצוב" – וכך גם כשהוא דחף להקמת בריכת שחייה בעמנואל.
בית הכנסת בכפר דרום שנהרס יקום מחדש
מקוואות היו נושא שקרוב לליבו של מרצבך, והוא תיכנן אותם בהתנחלויות הסמוכות - סוסיא, סנסנה, אלעזר, עומרים, כרמל, לבנה ועותניאל. אך לבד ממקוואות הוא תיכנן כמה מבתי הכנסת המרכזיים בהתנחלויות הללו, ויש לזכור כי מדובר במבנה הציבור הבולט והמושקע ביותר בהתנחלות, ומכאן חשיבותו הציבורית והאדריכלית.
מרצבך תיכנן למשל את בית הכנסת "היכלי ממרא" בקרית ארבע, "אוהל יעקב" ו"מולדת" בבאר שבע, בית המדרש של ישיבת דימונה ובית הכנסת בעיר החרדית ביתר עילית. שניים מבתי הכנסת שתיכנן בגוש קטיף, בהתנחלויות בדולח וכפר דרום, נעזבו ונהרסו בעקבות ההתנתקות מעזה.
בית הכנסת בכפר דרום הפך לסמל המאבק של המתנחלים נגד הפינוי. זה היה אחד מבתי הכנסת הגדולים בגוש קטיף, והקמתו הייתה רצופה תלאות. מרצבך התחיל את ההקמה כבר ב-1995, אך עיכובים בבנייה הביאו להשלמתו רק ב-2005, רגע לפני שעמדו לפנות אותו. הבניין הגדול והדומיננטי, שהשתרע על שטח של 1,750 מטרים רבועים, הכיל 500 מושבים בעזרת הגברים ו-250 מקומות בעזרת הנשים, וכן בית מדרש וחדרי שירות במפלס תחתון.
אופיר כהן, שהיה יו"ר מזכירות כפר דרום בעת הקמת הבניין (וכיום הוא יועץ שר המדע לענייני גוש קטיף), אומר שהעבודה עם מרצבך היתה חוויה מיוחדת: "לא עניין אותו הכסף אלא רק המצווה שבהקמת בית כנסת בלב ישוב יהודי. ברגע שניגשנו לעבודה המעשית הוא התגלה כאיש מקצוע מהמעלה הראשונה. הוא חקר מה התושבים רוצים, ורק לאחר מכן הביע את דעתו המקצועית, שהתאפיינה בשתי פנים - זו המקצועית של המתכנן, וזו של אחד מבאי בית הכנסת".
את בית הכנסת תיכנן כך שייראה ממעוף הציפור כבית תפילין, וכהן חושב שזהו הבניין היחיד בעולם שתוכנן בהשראה הזו. כיום, לאחר שהבניין נחרב, מבקשים המפונים שהתמקמו בינתיים בשבי-דרום, להקים מחדש את בית הכנסת על פי תוכניותיו המקוריות של מרצבך.
