סדרת חינוך: בתי הספר החדשים (1)

בדומה למתרחש במדינות עולם שלישי, מעדיפים מקבלי ההחלטות במדינת ישראל להזרים מיליארדי שקלים מדי שנה לצבא ולמערכת הביטחון. הזרמה קטנה יותר נשארת לתחומים כמו בריאות או תשתיות, וכשהיא מסתיימת בחינוך ובתרבות היא הופכת לטפטוף. אדריכלים מתלוננים כי משרדי האוצר והחינוך אינם מתאמצים להגדיל את תקציבי הבנייה של בתי הספר, ומעכבים את הקצאות הכספים עד לדקה ה-90.

תקציב הקמה של בתי ספר משוחרר, לעתים רבות, כאשר מאושר תקציב המדינה - ורק אז מתחיל ההליך לשחרור כספים. אם ההליך מתחיל רק בינואר, אזי רק בחודש מארס אפשר להתחיל את הבנייה בשטח, במקרה הטוב. כך נוצר המצב המצוי, שבו בתי ספר חדשים אינם מוכנים לקליטת תלמידים ב-1 בספטמבר (ויעידו הצילומים בסדרה שלפניכם).

התנהלות זו היא אחד התירוצים לצורתם של בתי הספר הישראליים. אדריכלים אינם יכולים לרדת לעומק הלימוד של הנושא בשלב התכנון, לפני שיתחילו לשרטט. אין פלא שתכנון מוסדות החינוך בישראל אינו מתפתח במקביל לתאוצה המתרחשת בעולם (כתבה השוואתית תתפרסם כאן בימים הקרובים). אם מוסיפים לכך את סד התקנים והדרישות המתוספים מדי שנה לתקנים הקיימים, מבלי להגדיל בהתאמה את התקציב, אפשר להבין איזה אתגר ניצב בפני האדריכלים שמנסים לתכנן בתי ספר טובים יותר ומדכאים הרבה פחות מהמקובל בארץ.

ואולם, למרות הקשיים, נרשמות מדי פעם הצלחות. במסגרת רזה של תקציב, אפשר למצוא סימנים מעודדים לפיתוח סביבת לימודים נוחה ונעימה לתלמיד, למורה ולהורים, בתוך מבנה שימושי, גמיש ואיכותי. עם זאת, ראוי שבמדינה המבקשת להתקרב לאירופה ולהתרחק מתדמית מדינת עולם שלישי, יעמידו מקבלי ההחלטות סדר יום חדש שבו החינוך והתרבות הם הנושאים העומדים בחזית התקצוב והעשייה.

21 כיתות בבת אחת

בתי ספר בישראל נבנים בשלבים, בעיקר בגלל שיקולי תקציב. בית הספר "מורשת נריה" הוקם כולו בבת אחת, אף שבשנתו הראשונה יופעלו בו רק כיתות גן עד ג'. מדובר במוסד שיכלול 21 כיתות ועוד שתי כיתות לחינוך מיוחד, שיתרכזו בשני מבנים. מבנה אחד מאכלס את החטיבה הצעירה, והמבנה השני הסמוך לו מאכלס את החטיבה הבוגרת ואגף המינהלה. האדריכלים שלמה ובת שבע רונן מתגוררים ועובדים בגבעת שמואל, ובין עבודותיהם ניתן למנות את בניין עיריית גבעת שמואל, בית הספר "מורשת זבולון" בעיר, בתי הספר "רוי קליין" ו"מורשת זבולון" בנתניה, ושדרוג בתי הספר התיכוניים "הראשונים", "היובל" ו"דור" בהרצליה.

פתחו את הארנק

שטחו הבנוי של בית הספר הוא כ-3,000 מטרים רבועים. ואולם, עיריית גבעת שמואל בחרה לפתוח את הארנק ולהרחיב את תקציב בית הספר משמעותית במקביל להרחבת השטח שלו: על 13 מיליון השקלים שהעמיד משרד החינוך, היא הוסיפה 4 מיליון שקלים שרובם הושקע בפיתוח החצר. ואכן, זו הפכה למרכיב הבולט ביותר בבית הספר בזכות מהלך חכם.

כיצד זה קרה? מגרש בית הספר משתרע על כ-13 דונם, אך העירייה בחרה לשלב בו שטחים ציבוריים וכך הרחיבה אותו לכ-18 דונם. הרחבת החצר מרחיבה לא רק את השטח אלא גם את מגוון הפעילויות ואת חופש הבחירה הניתן לתלמידים בזמני ההפסקות. "ניצלנו את השטחים כך ששטחי החוץ ושטחי הפנים משולבים זה בזה ולכל שטחי החוץ תוכנן ייעוד", מסבירה האדריכלית. בזמן הלימודים השערים סגורים, ויש שומר. ברגע שמסתיימים הלימודים פותחים שערים, והציבור יכול לעשות שימוש במגרשי המשחקים ובכיתות (לצורך חוגים למשל). בשונה מבתי ספר הנותרים מגודרים וסגורים לסביבתם הקרובה, כאן אמור בית הספר להישאר פתוח גם אחרי שעות הלימודים. לבד ממגרשי הספורט והגינות, הותקן שביל הליכה שחוצה את בית הספר וישמש כקיצור דרך לשכנים.

כל שכבה בבית הספר, המורכבת משלוש כיתות מקבילות ואזור פעילות קבוצתית, מקבלת בנוסף לחלל הלמידה הקבוצתי גם חצר עם אופי שקט. זאת, בשונה מהחצר המרכזית הרועשת והמרוחקת מאגפי הכיתות, שבה ניתן לכנס את תלמידי החטיבה, או לפעול בקבוצות קטנות יותר - למשל כדי ללמוד בחוץ.

החצר הפנימית של בית הספר (צילום: אמית הרמן)

החטיבה הבוגרת ממוקמת סביב חצר פנימית פתוחה, שתוצל בהמשך. המעברים שתוכננו בדפנות החצר הפנימית, ומקשרים לכיתות, גולשים לחצר שיכולה לשמש לקיום אירועים - לחלק מקהילת בית הספר או לכיתה בודדת - וכן כמקום משחק ושיחה בשעות ההפסקה, בימות הגשם או בימים חמים במיוחד.

ידידותי לסביבה

כיווני האור והאוורור מנוצלים לטובה, כדי שהמבנה יהיה ידידותי יותר לסביבה. כל הכיתות תוכננו במפנה צפון-דרום, כשהכיתות הפונות דרומה נהנות מחלונות מוצללים. הוקצו גם נקודות לקליטה עתידית של מיכלים לניצול מי גשמים, מבלי שיפגעו בחזות בית הספר. בת שבע רונן מספרת, כי האדריכל ההולנדי הרמן הרצברגר, המרבה לתכנן מוסדות ציבור, הוא האדריכל האהוב והמשפיע עליה. לכן, היא משתדלת לפקוד את בתי הספר שתיכנן ולהתעדכן בעבודותיו. "הגישה של הרצברגר היא חברתית", היא אומרת, "הוא לומד לעומק את ההיבטים החברתיים והחינוכיים, וברוח האדריכלות המודרנית הוא מנסה לראות כיצד הבניין ישרת את המשתמשים".

כיצד הדבר מתבטא בבית הספר החדש? רונן מציינת כי בחטיבה הצעירה לומדים ילדי הגן ותלמידי כיתה א' באגף משותף, כשהתכנים הנלמדים שונים, אך תלמידי כיתה א' חונכים את הילדים הקטנים מהם, וכך מטמיעים את התכנים הנלמדים באופן מעמיק יותר. לכן, תוכננו חללים משותפים למפגשים בין הילדים הקטנים והגדולים, במטרה לעודד את האינטראקציה ביניהם.

"למעשה, כל בית הספר בנוי מקהילות קטנות – החל מההנהלה, דרך המורים והתלמידים, המחולקים גם הם לתתי-קהילות בהתאם לגיל או תחומי עניין, ועד קהילת ההורים. כאן לא הייתה עדיין קהילת הורים שנוכל להתייחס אליה, אך בשדרוג בית הספר הדמוקרטי ביפו שיתפנו את קהילת ההורים בתהליך".

>> ואיך נראה בית ספר זוכה פרסים באפריקה?