בשנה האחרונה עלתה בקיבוץ גבעת ברנר המודעות למבנים המצויים בתחומיו. מה שהתחיל עם פרויקט שימור שובכי היונים (הסבר בהמשך), נמשך באירוע להצלת "בית ישע", ששימש בימי זוהרו כבית הבראה וכיום עומד עזוב ומוזנח בפאתי הקיבוץ. אתמול בערב התקיים במבנה האירוע "בית ישע – עבר. הווה. עתיד?", שיכלול תערוכת צילומים, הקרנת סרט, מיצגי אמנות והצגה תיאטרלית ממרפסות הבניין. זוהי הזדמנות לבקר בקיבוץ ולהכיר את המבנים האדריכליים שנחבאים לאורך שביליו. "הם תמיד חשבו בענק", אומר האדריכל פרדי כהנא, ששימש שנים רבות כאדריכל בתנועת הקיבוץ המאוחד, על בני קיבוץ גבעת ברנר. "הם רצו חדר אוכל, בית הארחה, אולם תרבות, שכונות מגורים – הכל בגדול. בזמן שאנחנו היינו מתכננים שכונה בקיבוץ של 20-25 יחידות דיור, הם דיברו איתנו על 200 יחידות. זה היה בלתי נתפס בזמנו, אבל ככה הם ראו את עצמם – הקיבוץ הגדול ביותר". גבעת ברנר, שנוסד ב-1928, הוא אכן הקיבוץ הגדול ביותר בישראל, ובשנה שעברה אף חגג את הצטרפותם של יותר מ-50 חברים חדשים. הערך האדריכלי של מבנים מסוימים בקיבוץ נובע מהגודל ומהעוצמה שהם משקפים, כאלה שנדיר למצוא בקיבוצים אחרים. חלקם נותרו בשיממונם, חלקם זוכים בימים אלה לעדנה חדשה. למי שמתעניין בסיור בקיבוץ, הנה הנקודות שלא כדאי להחמיץ: 1. ההרחבה. התחנה הראשונה במסלול היא דווקא השכונה החדשה שהוקמה לאחרונה בצמוד לקיבוץ, כהרחבה קהילתית. בשונה מהקיבוץ, שמתאפיין במרחב נעים ומזמין בו השטחים הפתוחים הם העיקר, והקשר החברי והמשפחתי בא לידי ביטוי ברציפות המדשאות והגינות, הרי שהמצב בשכונה הוא הפוך. ההרחבה בנויה ברחובות ישרים ומרוצפים, שמשני עבריהם שורות בתים פרטיים המסתתרים מאחורי גדרות. אמנם הוקפד על בנייה אחידה, פחות או יותר, אך הרוח שונה בתכלית מזו הנושבת בקיבוץ הסמוך: שם גם זר ירגיש בנוח לטייל להנאתו. בשכונת ההרחבה, למעט התרשמות כללית ממראהו של "חלום המגורים הישראלי" הטיפוסי – אין מה לחפש פה.

2. בית רוקס. תופעה מיוחדת בגבעת ברנר היא הימצאותם של כמה מבני מגורים פרטיים בתוך שטח הקיבוץ. בתי מידות אלה, בדומה לבית רוקס המתנשא לגובה של שלוש קומות (לא כולל התוספת על הגג), הוקמו על ידי משפחות אמידות בשנות השלושים של המאה שעברה. מדובר בשלושה מבנים שתוכננו בסגנון הבינלאומי ונבנו על ידי קבוצת הבנייה של הקיבוץ. בית רוקס נרכש על ידי הקיבוץ עם מות בעליו, ובדומה לשני הבתים הנותרים, נותר נטוש ועזוב, עדות אילמת לכישלון פלישתה של הבורגנות אל תוך הקיבוץ הסוציאליסטי.

בית רוקס. בית מידות פרטי בסגנון הבינלאומי, שהוקם בידי משפחה אמידה בשנות השלושים של המאה הקודמת (צילום: מיכאל יעקובסון )
בית רוקס. בית מידות פרטי בסגנון הבינלאומי, שהוקם בידי משפחה אמידה בשנות השלושים של המאה הקודמת (צילום: מיכאל יעקובסון )

לכתבה הקודמת במדור:

>> סנוב, ביבנה כבר היית?

3. הרפת העגולה. כשחוזרים לכביש המקיף את הקיבוץ ניתן לראות מבנה עגול, שהוקם בשנת 1942 עם קרוסלה לחליבת העדר. לאחר תקופה קצרה הפך לרפת, עד לחיסולו של הענף בקיבוץ, בשנת 2005. לא רק כבשים ופרות השתכנו ברפת העגולה: בשנת 1949 התקיימה במבנה ועידת הקיבוץ המאוחד. 4. בית ישע. בראש הגבעה המתנשאת מדרום לקיבוץ שכנו כמה מהאתרים שליוו את הקיבוץ במשך עשורים רבים, אך כיום ניצבים נטושים, או במצב פיסי ירוד. המבנה הגדול והמרשים שבהם הוא "בית ישע", שהיה בית הארחה צמחוני – חידוש חלוצי באותה עת. האתר הוקם בכספה של הסופרת ישע סמפטר ובשיתוף חברתה לאה ברלין. השתיים הצטרפו לקיבוץ וניהלו את בית ההארחה עד פטירתן. הפרויקט תוכנן בידי האדריכל יוחנן רטנר, שהתפרסם מאוחר יותר כמי שסרב לבקשת בן גוריון לשמש כרמטכ"ל הראשון של צה"ל. רטנר העדיף לשמש כראש המחלקה לאדריכלות בטכניון. המבנה שתוכנן בתקופה בה היה הסגנון הבינלאומי בשיא פריחתו, מהווה דוגמה מובהקת לסגנון אפילו היום, כשהמבנה במצב מוזנח ועלוב. חדר האוכל ששימש את אורחי המקום הוסב לאחרונה לדירת מגורים לזוג צעיר, ומהגן המפואר שהיה כאן לא נותר כל זכר. 5. בית לוצ'נסקי. בהמשך הגבעה שוכן הסטודיו של האמן יעקב לוצ'נסקי, שפסלים מעשה ידיו מעטרים את גני הקיבוץ, בין היתר הפסל המרשים שבחזית בית סרני, אותו נבקר בהמשך. בולט במבנה חלון רחב הידיים הפונה צפונה, כדי ליהנות מאור יום מרבי אך לא ישיר. בימים אלה פועלים בקיבוץ להכשיר את המבנה לתצוגת עבודות אמנות נבחרות של לוצ'נסקי, שמרביתן הועברו לאחר מותו למשכן לאמנות בעין חרוד.

6. שובך היונים. מזרחית לבית לוצ'נסקי ניצב בית המידות הבורגני השני בגבעת ברנר, הקרוי על שם מקימו, "בית חנן זקס". מאחורי הבית נמצא מבנה ארוך ונמוך הבנוי לבני סיליקט – שובך היונים. המבנה מצוי היום בעיצומו של תהליך שימור ייחודי, בו נוטלים חלק, לצד אנשי מקצוע מהמועצה לשימור אתרים, גם תלמידים מבית הספר אורט תל-נוף והוריהם.

שובך היונים, שכיום עובר שימור. שימש את יחידת היונאים של צה"ל (צילום: מיכאל יעקובסון )
שובך היונים, שכיום עובר שימור. שימש את יחידת היונאים של צה"ל (צילום: מיכאל יעקובסון )
חזי ניר מעמותת בית תרבות ברנר מספר שהפרויקט החל ביוזמתם של חברי קיבוץ מבוגרים, שהיו ילדים בזמן פעולתם של השובכים. כילדים סייעו בניקוי ובטיפול היונים ש"הועסקו" כיוני דואר בידי יחידת היונאים של צה"ל. "תפקיד היונים היה לקשר בין היחידות הלוחמות למפקדה", מספר ניר, "השובכים פעלו תקופה לא ארוכה, עד שהצבא רכש מכשירי קשר. ב-1954 נסגרה היחידה והשובכים נשכחו. היום אנחנו רוצים להחזיר את היונים המאולפות ולהנציח את לוחמי חיל הקשר שעסקו בכך".

7. בית סרני. בית המידות השלישי בתחומי הקיבוץ הוא המבנה הניצב באחת הנקודות הגבוהות בו. לאחר נפילתו של אנצו סרני במלחמת העולם השנייה, הורחב הבניין והפך לבית התרבות של הקיבוץ, הנושא עד היום את שמו של סרני. לתכנונו המחודש של הבניין הוזמן האדריכל אריה שרון, בוגר בית הספר "באוהאוס", שתיכנן מבנים רבים וחשובים בישראל, בהם בניין משרד האוצר בירושלים, בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובית חולים בילינסון בפתח תקווה. ב-1947 נחנך הבניין והפך למרכז תרבות משגשג. כיום הוא כולל אולם מופעים, ספרייה וחדר זיכרון.

בית סרני היום, עם אחד מפסליו של יעקב לוצ'נסקי בחזית (צילום: מיכאל יעקובסון )
בית סרני היום, עם אחד מפסליו של יעקב לוצ'נסקי בחזית (צילום: מיכאל יעקובסון )

8. אולם המופעים. אולם המופעים החדש נפתח בצמוד לבית סרני בשנת 1985, ויכול להכיל יותר מ-640 צופים. כשיורדים במשעול המלווה את הבניין לכיוון מערב, ניתן להתרשם מגובהו האדיר, השווה לבניין בן יותר מארבע קומות. אולם המופעים תוכנן בידי האדריכל חנן הברון, ששימש שנים רבות כראש המחלקה לתכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד. בין השאר השתתף בתכנון הספרייה הלאומית בגבעת רם, חדר האוכל ובית יגאל אלון בקיבוץ גנוסר, ובית הקיבוץ המאוחד בתל אביב (שנהרס). שורת האמנים שהופיעה על במת האולם ארוכה. השבוע הופיעו כאן קטורזה, ההצגה "פיאף" של תיאטרון באר שבע, "מראה מעל הגשר" של הבימה, אלי ומריאנו וקונצרט של תזמורת נתניה עם הקאמרית הקיבוצית.

אולם המופעים שתיכנן האדריכל חנן הברון (צילום: מיכאל יעקובסון )
אולם המופעים שתיכנן האדריכל חנן הברון (צילום: מיכאל יעקובסון )

9. חדר האוכל. מרכז הקיבוץ כולל כמה ממבני הציבור המשרתים את חבריו, ומלבד ייעודם – מדובר במוקדים חברתיים שוקקי חיים. עד הקמתו של חדר האוכל הנוכחי, בשנת 1961, נאלצו חברי הקיבוץ להצטופף בצריף רעוע שלא יכול היה עוד להכיל את מאות החברים. חדר האוכל תוכנן על ידי האדריכל רוברט בנט (הידוע בעיקר הודות לתכנון שכונת רמת אביב), ויכול להאכיל אלפיים סועדים. לצורך כך הוקמו שני אולמות ענקיים, נישאים על עמודים, כשמחלונותיהם הרחבים ניתן להשקיף על בתי הקיבוץ והמרחבים הפתוחים שבאופק. בתקופת השיא של פעילותו הוצב חץ מכוון בכניסה לבניין, וברגע שהתמלא אולם אחד נדלק והפנה את הסועדים לאולם השני.

חדר האוכל בשנות השישים (באדיבות ארכיון גבעת ברנר)
חדר האוכל בשנות השישים (באדיבות ארכיון גבעת ברנר)

כיום ממשיך חדר האוכל לפעול, ואם חשקה נפשכם בארוחה קיבוצית אמיתית, הוא פתוח מדי יום בשעות 11:30-14:00, במחיר של 24.5-28.5 שקלים לארוחה. חגית פורטנוי, מנהלת חדר האוכל, מציינת את הנוף היפה הנשקף מהחלונות, כמו "תמונות מתחלפות. פעם רואים את הרכבת דוהרת ליבנה, העננים המרחפים ומתחלפים, הצנחנים צונחים בחולות פלמחים". לדברי פורטנוי, למרות דעיכת מעמדו של חדר האוכל, הרי שעדיין כולו מאוכלס: "באגף הדרומי סועדים ילדי בית הספר הצעירים ובאגף הצפוני סועדים מדי יום ילדי התיכון, חברי הקיבוץ וסועדים חיצוניים. מעבר לאוכל, זה גם מקום מפגש חברתי. כאן מדברים, מחליפים דעות, וישנם גם כמה שולחנות שהם פרלמנטים קבועים". עכשיו מה שנותר זה להתיישב ליד השולחן הנכון, לאזור אומץ ולהצטרף לדיון הסוער.

עוד כתבות בנושא: