נוסטלגיה היא עניין מחורבן. מעין מעגל קסמים בלתי נשלט, שתחילתו בזיכרונות ילדות וסופו בזה שאתה מוצא את עצמך ממש מצטער על העובדה שהורסים חניון. אז כן, עוד מגדלי יוקרה יוקמו בתל אביב. וזה כנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו, תושבי העיר, בזמן האחרון.
ביטוי נחמד, בניין יוקרה. הצרה איתו היא שהוא משדר את העובדה שיש בתל אביב גם בניינים פשוטים. יש, זאת אומרת, בוודאי שיש. לא חסרים בניינים מטים לנפול בתל אביב, דהויים וקלופים ומכוערים. רק שמי שהיה מסתכל על מחירי שכר הדירה נטו, כמעט ולא היה שם לב להבדל.
לפני כמה ימים קראתי כאן כתבה באמת נוגעת ללב, על שוק בצלאל שייהרס,
ושהנה הולכת לה עוד פינת חמד בעיר, ולא יכולתי שלא לתהות האם מעבר לגלי הנוסטלגיה, מישהו בכלל זוכר איך שוק בצלאל נראה היום: מוזנח, מכוער, לא אטרקטיבי. אם אין לכם עניין בדי.וי.די צרוב או בסמרטוטים המתכנים בגדים, אין לכם באמת מה לחפש שם - ואומר את זה אדם שחצי מארון הבגדים שלו מורכב מהסמרטוטים האלה.
שוק בצלאל, צריך להודות, הפך כבר מזמן ללא רלוונטי. זו בדיוק הסיבה שהיעלמותו עוברת לכולם ליד האוזן. זה עצוב, זו פיסת נוסטלגיה, אבל האמת צריכה להיאמר: תל אביב חייבת להתקדם הלאה. והאזור הזה, וגם זו האמת, יכול להציע הרבה יותר מאשר קוקיות בעשר ופלאפל שפעם היה אגדי והיום הוא, ובכן, לא. למעשה – ולעזאזל עם כל האמת הזו שהורסת את הנוסטלגיה – הוא מאוד רחוק מזה.
מה שכן, אם רון חולדאי והיזמים שלו נוגעים לי בעוף של שמעון בפינה, יש להם עסק איתי.
אז יש לנו עוד בניינים בתל אביב. באופן אישי, אני ממש מופתע מהעובדה שמישהו בעירייה ממש טרח להסתכל על התוכניות ולהתאים אותן לתוואי הרחוב. בניינים חדשים של שבע קומות במקום חניון עם גינות ופארקים?
כן, יש מצב שאני קונה את זה.
כלומר, לא אני. אני עובד בעיתונות, אז רק אם אני אזכה בלוטו תהיה לי דירה בבניינים האלה. אבל אפשר לחשוב שיש בשבילי, איש צעיר ממעמד הביניים, איזו אלטרנטיבת מגורים שפויה בתל אביב. אפשר לחשוב שאי פעם הייתה. אפשר לחשוב שבבן יהודה או בז'בוטינסקי או בארלוזורוב או בווייצמן מסתתרות להן דירות חמד במחירים שפויים.
מה שבאמת מסתתר שם הן דירות מכוערות, רובן במצב קטסטרופלי שאינן ראויות למגורי אדם. דירות עם קירות נוזלים ומטונפים, רצפות שחורות ובעל בית (סיפור אמיתי, כן?) שמודיע לך שהמקלחת לא עובדת ואין לו שום כוונה לתקן את זה, אז תתקלח בכיור ותביא שכר דירה של 6,000 שקל, אה?
נדמה לי – ואני מדבר כתל אביבי שאמא שלו נולדה כאן וגם הוא נולד כאן – שצריכים לעשות את ההבחנה בין החלום שהוא תל אביב לבין העיר שהיא תל אביב. החלום מוכר וידוע. המציאות היא שכרגע יש לנו יותר מדי צעירים שמשלמים שכר דירה מופקע וישנים בסלון כשווילון משמש להם כקיר, כי בעל הדירה קורא לזה "חדר".
אז תל אביב תהפוך לעיר של נובורישים? בסדר. שתהפוך. עדיף לי מאשר מה שהיא היום: מוחזקת בת ערובה בידי בעלי בית תאבי בצע ועצלנים שלא מתביישים להעלות לדיירים שלהם את שכר הדירה ב-150 אחוז בשנה. אנשים גסי רוח ובהמיים שרק מעטים מהם עדיין לא השתכרו לגמרי מהכסף שהם יכולים לקבל.
הצעירים שרוצים לגור בתל אביב תמיד היו הנשמה האמיתית של העיר הזו, אבל לא יותר מכלי משחק בשחמט התל אביבי. אפשר לחשוב שעד עכשיו הדירות האלה היו שלנו, והנה באים הנובורישים הרעים לקחת את מה שעד עכשיו השגנו במחיר שפוי לחלוטין. כולנו ידענו, במיוחד מי שגדל כאן, שלא תמיד נוכל להישאר בגן העדן האורבני הזה. אנחנו תושבי העיר, אבל גם אורחים לרגע, וכשנרצה להקים משפחה ננדוד לפרברים פשוט כי לא נוכל להרשות את העיר הזו לעצמנו.
והאמת היא שגם אף פעם לא יכולנו.
שיהיה ברור: אני לא בצד של העירייה. אני תושב תל אביב, אחרי הכל, אינני יכול באופן מצפוני להיות בצד של העירייה, גם אם אני חושב שהיא צודקת. ואני חושב שכרגיל, כמו בכל דבר שקורה בתל אביב – או בישראל בכלל – לא חשבו עליו עד הסוף, ושכן צריך ליצור דיור בר השגה לצעירים כמו בניו יורק, באוסלו, בפריז או בפראג.
הצרה האמיתית היא שכרגע אנחנו קפיטליסטים יותר מאמריקה. זו הפכה להיות עיר של נובורישים, כי חוקי המדינה מאפשר לכל מי שרוצה לקנות כאן דירה, ללא העדפה ברורה לזוגות צעירים. זו הפכה להיות עיר של נובורישים כי בעוד שגם אמריקה מרשה לעצמה להתערב ברגל גסה ולהכריז על רנט קונטרול, בתל אביב נותנים לשוק החופשי לשלוט. וזה קצת אבסורדי, חייבים להודות, שהשוק החופשי הוא זה, בסופו של דבר, שדורס את שוק בצלאל.
אני מניח שגם לי יחמץ הלב כשיעלו הדחפורים על הבסטות המחלידות ויום אחד, כשאטייל שם עם הילדים שלי, אספר להם על סבא שלי שלקח אותי לטייל בשוק בצלאל ועל אמא שלי שתמיד הייתה מוצאת שם מציאות וגם על סרט הפורנו הראשון שאני והחברים שלי קנינו. מה, ילדים? מה זה פורנו? טוב, במחשבה שנייה, אולי לא הכל אני אספר להם.
אבל תל אביב מתקדמת הלאה, אל עבר עתיד לא ידוע. החלום שהוא תל אביב ימשיך להיות שלנו לנצח. העיר, וזו האמת האמיתית, מעולם לא הייתה.
